אלוף בספורט, מעולה בתנ"ך: אדי ומשי כמו שלא הכרתם
היא הפסיקה ללכת לבי"ס בכיתה ט', אבל עד אז הייתה אלופה בתנ"ך. הוא אמנם כחוש, אבל הצטיין דווקא בחינוך גופני. שלחנו את דור בביוף, שהוא גם יפה וגם חנון, לראיין את אחד הזוגות הלוהטים. בטלויזיה. הוא חזר עם שם של מישהו שצריך להיכנס לכלא..
"אבל לא ויתרתי. הייתי לוקחת את התלבושת, גוזרת אותה בצד כדי שהכתף תהיה בחוץ ומתחת לזה לובשת גופייה. כולם אמרו לי שאסור להיות ככה, אבל מה אני אעשה, זה לא יפה אחרת, זה פשוט נורא".
אדי אלון, בן זוגה בתוכנית, דווקא בעד: "לי לא הייתה לי תלבושת אחידה, אבל אני חושב שאם הילדים רוצים, אני בעד. זה טוב שכולם נראים זהים. יש כאלה שיש להם פחות כסף, אז עדיף שזה לא ייצור ביניהם פער. אולי בתיכון יש יותר עצמאות, אז אפשר לבטל את זה, אבל ביסודי ובחטיבה אני חושב שעדיף שתהיה לכולם תלבושת אחידה".
אדי אמנם נראה בן 16, אבל הוא כבר בן 24 וסיים מזמן את הלימודים. משי, לעומת זאת, בת 19 בסך הכל, כך שהזיכרונות מהתיכון לא ממש רחוקים. זאת אומרת, בערך!
"סיימתי את הלימודים בבית הספר בכיתה ט', והמשכתי אותם מהבית", היא מספרת. "היו לי כל מיני קורסים, אבל עזבתי את המסגרת. הייתי תלמידה טובה דווקא, חוץ ממתמטיקה. אין שום דבר שמחבר ביני לבין מספרים. אני פשוט לא מצליחה. אני רוצה ולא מצליחה".
היום משי מנהלת עסק משלה. "זו חנות של קרפים, גלידות, וופל בלגי - מתוק. היא ממוקמת בקניון של 'ביג' בין נצרת עלית לנצרת".
איך מישהי כל כך צעירה מקבלת את הרעיון לפתוח עסק משל עצמה?
"חברות שלי ואני רצינו לאכול משהו מתוק, ולא היה ליד בית הספר, אז אמרתי: טוב, אם אף אחד לא עושה - אני אעשה".
משי היא גם דוגמנית שהספיקה לככב פה ושם על פני הגלובוס מחוץ לישראל. אבל דוגמנות היא ממש לא עסק פשוט, כך מסתבר, עבור נערה ישראלית צעירה. "כשיצאתי לחו"ל לדגמן, באיזשהו שלב התיישבתי באמצע
"הייתי עם בנות שלא הייתי מתחברת אליהן ביומיום, שמגיעות לתחום בגיל 14 ועושות את מה שאני בחיים לא הייתי עושה - מתפשטות מול המצלמה, ועוד עושות הכל בפרובוקטיביות. היו שם אנשים שהשתמשו בסמים, ואני לא כזאת. היה לי קשה מאוד שם".
איך התמודדת עם זה?
"אמא שלי הייתה איתי והיא תמכה בי. לא ישנתי עם דוגמניות אחרות בחדר, כי לא רציתי להתערבב שם. אבל בסופו של דבר עוברים את זה, זו חוויה בסך הכל. מה שלא הורג - מחשל".
ואיך הגעת לחגורה שחורה בקארטה? זה הישג יוצא דופן עבור בחורה בגילך.
"היה עליי חרם של שלוש שנים, בכיתות ג', ד' ו-ה'. חרם נוראי של קללות. יום אחד הגעתי לבית הספר והמגירה שלי הייתה מוצפת במים... זה היה ממש לא נעים. היום אין לי כל כך זיכרונות טובים מבית הספר, האמת.
"די הדחקתי את הכל. אבל אני זוכרת שיום אחד ישבתי על הברכיים של אמא שלי ואמרתי לה, 'אמא, למה אף אחד לא משחק איתי בברבי?', ואני זוכרת שהיא התחילה לבכות... אבל אתה יודע, מתמודדים. אז בגלל החרם, ההורים שלי החליטו שכדאי שאלמד הגנה עצמית. למדתי והתאהבתי בזה, והיום זה חלק ממני. אגב, זו גם המלצה חמה לכל מי שצריך לשפר את הביטחון העצמי שלו". "אני גם הייתי בחוג ג'ודו", מספר אדי.
ומה יצא בסוף?
"הייתי טוב, אבל זה נגמר בזה שמישהו משך לי בשיער ועשה לי איפון...". כאן משי מתערבת לטיהור שמם של לוחמי הג'ודו: "אני לא בנאדם אלים. זה מבוקר, אתה לא הולך ומפוצץ לילדים את הפרצוף, בשביל זה יש שק".
"כשהגעתי לחטיבה כבר הייתי יותר מקובלת. היו לי יותר חברים, כולם היו סביבי, התחלתי לדגמן בסוכנויות, אז זה היה כיף יותר", משי מרגיעה את כל מי שנעצב מהפסקה הקודמת. ימיו של אדי בבית הספר, לעומת זאת, היו קצת פחות דרמטיים. "המצב החברתי שלי היה אחלה, רק הייתי תלמיד ביישן. עד עכשיו אני בקשר עם חברים מהלימודים".
אדי, איזה מקצוע היה האהוב עליך?
"הכי אהבתי מתמטיקה, אבל לא הסתדרתי עם המורה. הוא לא סבל את הכתב שלי. אהבתי גם מקצועות הומניים, לא רק ריאליים. הלך לי ממש טוב בלימודים, במיוחד במתמטיקה ובאנגלית. חשבתי שאקבל ציונים נמוכים, הייתי ממש חסר ביטחון, אבל היו לי מורים מדהימים שנתנו את האהבה ואת התמיכה איפה שצריך, ונטעו בי ביטחון עצמי אדיר".
ומשי, מה המקצוע האהוב עלייך?
משי: "היסטוריה. אני אוהבת את זה, אין לי בעיה עם כמויות של חומר. זה ותנ"ך הם כמו סיפור מבחינתי. ככה אני לומדת את זה, כמו סיפור. זה גם מאוד מעניין".
הציונים חשובים, לדעתכם?
אדי: " זה חשוב בסופו של דבר, אין שום ספק. וחשוב להשתפר. אבל צריך לקבל תמיכה מהמורים ולבוא לזה באמת הכי באהבה שאפשר". משי: "כשאני לומדת, אני יכולה להגיע למבחן ולדעת את החומר מעולה, אבל אז, כשאני מגיעה למבחן, יש לי בלקאאוט. אז ציונים הם לא מדד לשום דבר. חשוב ללמוד ולדעת את החומר, אבל ציונים – לא".
אדי, מה היה הציון הכי נמוך שקיבלת?
"40, במבחן באלקטרוניקה. אבל אחרי כן קיבלתי במועד ב' 90 ומשהו".
יש לכם הצעות לשיפור מערכת החינוך?
אדי: "שיהיו פחות תלמידים בכיתה, ושישלמו יותר למורים".
משי: "שיהיו יותר קשובים לילדים".
אדי: "ושיעשו דברים נגד אלימות".
משי: "זה חשוב מאוד, אבל האמת, אין להם כל כך מה לעשות. בחרם שהיה עליי היינו הולכים למורה ולמנהלת, אבל מה הן יכולות לעשות חוץ מלדבר אל הילדים? זה מה זה לא מזיז להם".
אדי, היית רוצה להיות מורה?
"לימדתי פעם", הוא מגלה. "הלכתי לבית ספר לעזור וללמד. זה נראה לי כמו משהו שאני רוצה לעשות, מעין שליחות כזאת. ילדים נותנים אהבה חזרה, וזה פשוט עושה לך טוב על הלב, וגם להם. זה כיף חיים". משי, לעומתו, דוחה את הרעיון מכל וכל.
אהבתם לקרוא ספרים?
משי: "כן, מאוד. אני קוראת גם עכשיו ויש לי הרבה המלצות, 'סופו של מיסטר Y', לדוגמה, הוא ספר מדהים. אם יש ספר ממש טוב אני מעדיפה אותו על סרט, אני בונה את העולם שלי בעצם. כל הנוף, הדמויות, הכל נראה כמו שאני רוצה".
אדי: "אהבתי את 'הארי פוטר', ממש אהבתי. קראתי את כל הספרים, גם באנגלית. זה גם ספר ששינה אותי. התחברתי אליו, הוא גרם לי להאמין שאני יכול לעשות דברים ולהצליח למרות הקשיים".
אדי, יש לך אח תאום. איך הסתדרתם?
"למדנו באותה כיתה, מכיתה ג' הוא איתי. מבחינה חברתית זה לא תמיד טוב, כי הייתי לפעמים בצל שלו. כשעברתי לכיתה שלו, הוא היה יותר פופולרי, אבל אני זה שעזר לו בלימודים. לפעמים המחנכת הייתה מעירה לנו על זה שאנחנו תחרותיים, אבל אהבנו אחד את השני מאוד ועזרנו אחד לשני. חוץ מזה, היה לי מישהו שיכולתי לספר לו הכל ולדבר איתו".
יש לך עוד זיכרונות מיוחדים מבית הספר?
"הטיולים השנתיים היו כיף חיים. לחוות חוויות שבחיים לא חווית, להשתחרר קצת, להיות עם חברים... כל ההווי של הכיתה היה באמת חוויה שלמה".
הייתה לך חברה אז?
"היו בנות שהייתי בקשר איתן, אבל לא הייתה לי חברה בתיכון. השבוע הייתה הפעם הראשונה שהתנשקתי", הוא מגלה. קוראים לה סוניה! "הכרתי אותה דרך שגיא מהעונה השנייה של 'היפה והחנון'. היא קצת חנונית, משחקת במחשבי מחשב כמו וורקרפט. היא מדהימה".
ואיך היית בשיעורי ספורט?
"הייתי תותח, אחד הטובים, אם לא הכי טוב. היה לנו מתח שהיינו צריכים לעשות, אז בהתחלה עשיתי אפס, התאמנתי ובסוף עשיתי שבעה! גם בריצות הייתי מעולה. כמעט הלכתי לתחרות, אבל אבא שלי לא רצה, הוא רצה שאתמקד בלימודים".
משי, היית הולכת לבית ספר עם איפור ולק?
"לק ברור, בכיתה ו' הייתי הראשונה בבית הספר. הייתי הראשונה בבית הספר שעשתה הכול – לק, עגילים בלשון, קעקוע".
משיחה עם אדי ומשי עולה כי שניהם התחילו עם ביטחון עצמי נמוך אבל התעלו על עצמם, ושההשתתפות בתוכנית הייתה חלק מזה. "התוכנית הייתה חוויה", אומרת משי. "הכל שם נורא מוחצן. כשאתה שמח, אתה פתאום הכי מאושר בעולם; כשאתה עצוב, אתה עושה שלולית. תענוג", היא צוחקת.
אדי, איך הקשר עם משי?
"וואו, היא פשוט מדהימה. היא נתנה לי ביטחון, אין הרבה בחורות כאלה. היא גורמת לי לזרום, להיות חופשי, לדבר פתאום ולהיפתח ובאמת להאמין בעצמי. היא פשוט שינתה אותי".
ואיך היא מול התדמית שיש לבנות בתוכנית?
"משי היא אחת הבחורות החכמות שפגשתי בחיים. היא פשוט בחורה נהדרת, אפשר לדבר איתה על כל דבר. אולי מתמטיקה היא לא יודעת טוב, אבל אני כל כך שמח שיצא לי לפגוש אותה ושאנחנו ביחד בתוכנית".
משי, איך היה הקשר עם אדי?
"מדהים, הוא אח שלי. אי אפשר שלא להיות איתו בקשר טוב. הוא הורס, הוא פשוט הורס".
ולסיום, יש לכם טיפים לתת לקוראינו שחוזרים כעת לבתי הספר?
משי: "קחו את זה בקלות. זה כיף, זו תקופה טובה, אל תגידו שאתם רוצים שזה ייגמר, אחר כך אתם תצטערו".
אדי: "תיהנו מהחיים, תאהבו את ההורים שלכם ואת התלמידים האחרים. תסתכלו קדימה, תחשבו על החיים שלכם בעתיד, ותנסו כבר עכשיו לעבוד על החלומות שלכם".
בני גורן
אדי: "אדם חכם מאוד".
משי: "נוראי, מזעזע, פשוט נורא, התעללות בילדים. הוא פשוט איש רע. צריך להכניס אותו לכלא".
צלצול
אדי: "מפחיד. זה מזכיר לי את הסרט. ראיתי אותו, הוא מפחיד! אני לא אוהב סרטי אימה".
משי (צוחקת): "אחלה מוזיקה".
שעת אפס
אדי: "מוקדם. אני אוהב ללמוד מתשע ואילך בלבד".
משי: "סיוט! לא אנושי. אני שונאת לקום בבוקר. אני חושבת שכולנו, לא?".
אדי: "אבל בשעה תשע".
משי: "תשע?! גם אם תנער אותי בשעה אחת אני לא אתעורר... אבל אני בנאדם עובד, רק בשבת מותר לי לישון עד מאוחר...".
קפיטריה
אדי: "טעים".
משי: "משמין".
הברזה משיעורים
אדי: "הברזתי פעם אחת ממבחן בספרות. אני ואור, אחי התאום, ברחנו, לא רצינו לגשת למבחן כי למדנו רק חלק מהחומר... אבל הלך לנו מעולה במבחן הבגרות".
משי: "אף פעם".
ציון 100
אדי: "משמח".
משי: "לעתים רחוקות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם