"דמדומים" הדור הבא: כוכבי "משחקי הרעב" בראיון מיוחד
"משחקי הרעב" הוא הסרט המדובר ביותר כרגע בקרב בני נוער ברחבי העולם, אז תפסנו לראיון משולש את אלילי הנוער החדשים ג'ניפר לורנס, ליאם המסוורת' וג'וש האצ'רסון
בקיצור, הסרט הזה הולך להפוך אתכם לכוכבים. כן, כיכבתם כבר בסרטים אחרים, אתם שחקנים משופשפים וג'ניפר, את כבר היית מועמדת לאוסקר, אבל שום דבר שעשיתם עד היום לא משתווה לסרט האחד והיחיד הזה - "משחקי הרעב".
זוכרים את ההערצה ההיסטרית שלה זכו קריסטן סטיוארט, רוברט פטינסון וטיילור לאוטנר? זה בדיוק מה שצפוי לכם. עולמכם הולך להשתנות לתמיד. מעתה אתם לא סתם עוד שחקנים, אתם אלילי נוער ומדובר כאן במעמד מחייב.
השחקן האוסטרלי ליאם המסוורת' היה ידוע עד היום בעיקר כחבר של מיילי סיירוס שאותה הכיר לפני כשנתיים על הסט של הסרט "השיר האחרון", אבל החודש אורות הזרקורים יופנו אליו ומיילי תהפוך ל"חברה של". המסוורת' (22) נחת בלוס אנג'לס במרס 2009 והיה אמור לקבל תפקיד בסרטו של סילבסטר סטאלון "The Expendables" , אבל נשאר בסוף על רצפת חדר העריכה. שעות ספורות לאחר שנפלה ההחלטה לחתוך אותו מהסרט הוא כבר קיבל טלפון מהבמאי קנת' ברנג שביקש ממנו להגיע לאודישנים לתפקיד הראשי בסרטו "ת'ור".
את התפקיד הזה הוא הפסיד לאחיו
במציאות, כמו בסרטיו, ליאם המסוורת' גבוה, נאה מאוד וכמעט אין זכר למבטא האוסטרלי שלו. "אני עובד עם מאמן למבטאים שעזר לי להיפטר מהמבטא האוסטרלי", הוא מסביר בחיוך רחב. "גדלתי על סדרות וסרטים אמריקאיים אז האזנתי למבטא הזה כל חיי כך שזה לא קשה כל כך, מדובר בעצם בלהתאמן".
אם היית חי בעולם שכזה כמו ב"משחקי הרעב" מה הייתה היכולת המיוחדת שלך?
"אני חושב שהייתי טוב בלבנות מבצרים. יש לי ניסיון רב מהילדות - בניתי הרבה מבצרים כילד אז אני חושב שהמומחיות שלי תהיה בארכיטקטורה ובניית מקום מחסה".
יצא לך לפגוש את הסופרת סוזן קולינס?
"לא פגשתי אותה אבל דיברתי איתה בטלפון מספר פעמים. היא מקסימה וכמובן חכמה מאוד. אני אוהב מאוד את הספרים שלה. היא הייתה מעורבת מאוד בכתיבת התסריט. כל מי שהיה מעורב בהפקה רצה שהסרט יהיה קרוב ככל האפשר לספר, אז היא הייתה מעורבת בכל שלבי הכתיבה".
כשקראת את "משחקי הרעב" למי הרגשת קרבה במיוחד, לפיטה או לגייל?
"בהחלט לגייל. הוא בחור חזק ומההתחלה הרגשתי שזוהי הדמות שאני צריך לגלם ולא פיטה".
הרגשת כימיה מיידית עם ג'ניפר?
"כן. היא נעימה מאוד והייתה לנו כימיה נהדרת על המסך, אבל האמת שקל להשיג כימיה עם מישהו שהוא בן אדם נחמד ואמיתי. היא פתוחה מאוד ומבריקה וגם יש לה חוש הומור מיוחד".
איך הסתדרת עם היריב הרומנטי שלך בסרט, ג'וש?
"הפכנו לחברים טובים מיד לאחר שהכרנו. ג'וש הוא בחור חכם, מקסים וכיף לדבר איתו. אם הייתי צריך לצאת איתו למלחמת הישרדות לא הייתי מהסס, באמת".
ג'וש וג'ניפר היו צריכים לעבור אימונים פיזיים קשים. האם גם אתה היית צריך לעבור אותם?
"לא, רק הייתי צריך להוריד במשקל אז פצחתי בדיאטה וזו לא הייתה דיאטה בריאה במיוחד. טרפתי אוכל ואז הרעבתי את עצמי כי רציתי להבין איך גייל והאנשים ממחוז 12 הרגישו כי הם בטח אכלו רק ארוחה אחת ביום. אחרי כמה זמן שאתה מרעיב את עצמך ככה אתה הופך לטיפוס עצבני למדי".
נפצעת במהלך הצילומים?
"לא יותר מדי. היו לי קצת חבורות מהריצה דרך היערות וגם מסצנת המכות בסוף הסרט שלי ושל קטניס וקאטו על ראש הקורנוקופיה, אבל ממש שום דבר רציני".
אתה חושב על ההשוואה שעושים בין "דמדומים" ל"משחקי הרעב"?
"אני לא רואה כל דמיון בין הסרטים חוץ מזה ששניהם מבוססים על ספרים ולשניהם יש קהל מעריצים גדול. אצלנו לא מדובר בסיפור אהבה כל כך כמו במלחמת הישרדות וזה שונה לחלוטין".
האם אתה מוכן לקראת ההצלחה והפרסום הגדול?
"אני מתמודד עם זה כבר מזמן ויש דברים קשים יותר להתמודד איתם מאשר פרסום".
ג'ניפר לורנס (22) נראית שונה מאוד ב"משחקי הרעב" מדמותה ביום-יום. את רעמת שערה הבלונדיני היא צבעה לחום והיא מודה שאפילו אמא שלה לא זיהתה אותה. "היא הגיעה לביקור על הסט וחיפשה אותי בטריילר שלי, פתחה את הדלת, הסתכלה לי בעיניים, ביקשה 'סליחה' ויצאה החוצה", נזכרת לורנס המשועשעת. "היא ממש לא זיהתה אותי. הייתי צריכה לקרוא אחריה 'היי, אמא, זו אני'".
ללורנס יש זוג הורים שכל ילד שרוצה להיות שחקן יכול לחלום עליהם. כשהייתה בת 14 היא החליטה שהיא רוצה להיות שחקנית ושכנעה את הוריה לקחת אותה לניו יורק (היא גרה אז בקנטקי) כדי למצוא לה סוכן שחקנים. עד אז היא שיחקה במחזות של הכנסייה שלהם. יחד עם ההורים היא נסעה לניו יורק ומצאו לה סוכנות שהתלהבה ממנה מאוד. תוך שנתיים היא סיימה את התיכון ובגיל 16 כבר התחילה את קריירת המשחק שלה באופן רשמי בסדרת הטלוויזיה הקומית "The Bill Engvall Show".
הפריצה הגדולה שלה הגיעה לפני שנתיים בסרט האינדי "קר עד העצם" שזכה בפרס "סאנדאנס" וזיכה אותה במועמדות לאוסקר. בסרט היא גילמה את דמותה של רי דולי, נערה בת 17 המטפלת באמה חולת הנפש ובאחיה ובאחותה הצעירים, שמגלה שנוסף לכל צרותיהם הם עומדים להפסיד את ביתם ואת האדמה שלהם. הסרט השתתף בפסטיבלים שונים, זיכה את לורנס בפרסים רבים על משחקה ותפס את תשומת לבו של הבמאי גרי רוס שהחליט ללהק אותה כקטניס אברדין ב"משחקי הרעב", ואף אמר שלכל עשרות השחקניות שעשו אודישנים לתפקיד לא היה צ'אנס מולה ושברגע שג'ניפר סיימה את האודישן שלה היה ברור לכולם שהיא קטניס.
איך הרגשת כששמעת שהתפקיד שלך?
"הייתי מאושרת. אני זוכרת שישבתי בבית קפה בלונדון וחשבתי לעצמי: 'בשנה הבאה אנשים כאן יצלמו אותי עם הטלפונים הניידים שלהם וכבר לא אוכל לשבת בשקט', אבל זו הייתה הרגשה נהדרת. רציתי כל כך את התפקיד הזה כי אהבתי מאוד את הספר - לא יכולתי להוריד אותו מהידיים. במשך זמן רב עשיתי סרטים עצמאיים וקטנים וחשבתי שזה יהיה בסדר להמשיך לעשות סרטים כאלה ואז להיות אמא ולגדל משפחה ופשוט להיות נורמלית, וכשזה קרה וקיבלתי את התפקיד, כל התוכניות האלו השתנו".
זה לא שהיית אנונימית כל כך כי הרי היית מועמדת לאוסקר בשנה שעברה.
"כן, אבל מדובר בסרט קטן שלא הרבה אנשים ראו ו"משחקי הרעב" צפוי למשוך קהל גדול, כך לפחות אנו מקווים, כך שאני יודעת שהחשיפה שאקבל עכשיו תהיה גדולה יותר מאשר הייתה לי אי פעם".
איך התכוננת לקראת האימונים והאם הם היו קשים?
"הייתי קצת עצבנית לקראת האימונים כי בדיוק סיימתי לצלם את 'X-מן' וגם זה לא היה פשוט כי הייתי צריכה להתאמן ולהיכנס למשטר של דיאטה וחשבתי לעצמי שקוראים לסרט 'משחקי הרעב' אז אני לא יודעת אם אני רוצה להתחיל את כל זה מחדש, את הדיאטה והאימונים המפרכים. אבל ברגע שזה התחיל היה כיף. הייתי בכושר הטוב ביותר אי פעם. הייתי צריכה ללמוד כל מיני פעלולים, לטפס, לרוץ. היה חם נורא בזמן הצילומים, אבל למזלי יוגה חמה הייתה חלק מהאימונים שלי אז הייתי די מוכנה לזה".
מה הייתה הסצנה הכי קשה לצילום?
"לא יודעת אם היו לי סצנות קשות במיוחד. אולי רק הסצנות הפיזיות שהיו בעיקר ריצה. קטניס לא מפסיקה לרוץ במשך כל הסרט, אז אם צילמו אותי רצה במעלה ההר בסצנה מסוימת אז צילמנו ככה כל היום. כשהיו לי סצנות שרק דיברנו בהן זו הייתה קייטנה בשבילי".
איך הייתה הכימיה בינך לבין ג'וש וליאם?
"הסתדרנו נפלא ביחד. יש לשניהם אישיות שונה אבל גם הם חברים טובים. ג'וש נכנס לחדר ומקסים את כולם בשניות והוא סופר נחמד, וליאם הוא חתיך, נחמד ומצחיק", היא אומרת וממהרת להוסיף, "גם ג'וש חתיך, כמובן. שלושתנו הפכנו להיות כמו אחים. בכל פעם שהיינו ביחד חזרנו להיות בני 13. ג'וש ואני היינו שכנים במלון אז בכל פעם שהייתי חוזרת מאוחר הייתי דופקת לו על הדלת, מעירה אותו והיינו מעבירים את הזמן ביחד".
מה עשית בזמן החופשי שלך בין הצילומים?
"התאכסנתי בבית המלון יחד עם לני קרביץ והבת שלו זואי שהיא חברה שלי, וזללתי המון עוף מטוגן וממתקים, במיוחד סוכריות גומי".
מה עם טלוויזיה? זו אחלה דרך להעביר את הזמן.
"גם. כשאני לא עובדת אני אוהבת לצפות ב'עקרות הבית האמיתיות'. בהתחלה אהבתי את הסדרה של ניו ג'רזי, אחר כך את זו של בוורלי הילס, ועכשיו אני צופה בזו של אורנג' קאונטי".
עוד מעט אנשים יתחילו לעצור אותך ברחוב ולבקש חתימות. האם את מוכנה לזה?
"זה כבר התחיל לקרות. שני אנשים קראו לי מהמכונית שלהם כשהייתי ברמזור 'את קטניס?', וכל מה שחשבתי באותו רגע היה 'מה? זה כבר מתחיל?'".
ג'וש האצ'רסון (20) הוא אולי השחקן המשופשף ביותר מבין השלישייה. הוא התחיל את הקריירה שלו בגיל 10 והספיק לככב בסדרת סרטים גדולים כמו "הילדים בסדר" ו"מסע למרכז העולם", והשנה הוא מככב בחמישה סרטים שונים, שהגדול שבהם הוא כמובן "משחקי הרעב". אף על פי שהוא הספיק לשחק בסרטים רבים ג'וש מספר שהדמות שהכי דומה לו מכל הדמויות שגילם אי פעם היא דמותו של פיטה.
"מעולם לא קראתי תסריט או ספר והרגשתי קשר חזק יותר לדמות מתוכם כמו שאני מרגיש אל דמותו של פיטה", הוא מספר, "זה שיגע אותי בזמן האודישן כי ידעתי שאני חייב לקבל את התפקיד הזה, כי אם אני לא אקבל אותו אז אני אפילו לא טוב בלהיות עצמי ואז מה אני אמור לעשות?".
האודישנים היו קשים?
"החלק הנפשי של לחכות לתשובה היה קשה יותר מהחלק הפיזי. התחברתי כל כך לדמות של פיטה - הרגשתי שהוא בדיוק כמוני ושהאמונות שלו הן בדיוק כמו האמונות שלי וזה שיגע אותי. חשבתי לעצמי שאני השחקן המושלם בשביל התפקיד הזה. עד שקיבלתי את התשובה שהתפקיד שלי חלפו שבועיים ואלו היו השבועיים הכי קשים בחיי. ממש גיהינום".
אז איך חגגת כששמעת שהתפקיד שלך?
"הוקל לי מאוד. שמחתי שגם הם הרגישו שאני הכי מתאים לתפקיד ויצאתי לחגוג במסעדת סושי, שזה אחד המאכלים שאני הכי אוהב".
אתה אומר שאתה דומה מאוד לפיטה. מה הוא הדבר המשותף ביותר לשניכם לדעתך?
"האמונה הפנימית שלו שלא להניח לשום דבר לשנות אותך - שזה הכוח הדוחף במוטיבציה של פיטה במהלך כל הסיפורים וזה בדיוק אני. הביזנס הזה לא שינה אותי ואנשים לא משנים אותי. כשאתה הולך לישון אתה צריך להרגיש שלם עם עצמך, כי אם אתה לא אמיתי עם עצמך שום דבר לא חשוב".
הפכת לבלונדיני בסרט הזה. האם זה נכון מה שמספרים - שלבלונדינים כיף יותר?
"אומרים שלבלונדיניות כיף יותר אבל אני לא יודע אם לבלונדינים כיף יותר, אז אני מעדיף את עצמי בשיער חום. פחדתי נורא כשצבעו לי את השיער כי בהתחלה הם ניסו לא להשתמש בחומר מחמצן כדי לא להרוס את השיער, אז השיער הפך לכתום ואז לירוק ואז בסוף הם הבינו שאין ברירה וחמצנו לי את השיער. חוץ מהקטע הזה היה ממש כיף לצלם את הסרט. אני אוהב מאוד לבלות בחוץ, לעשות קמפינג, לצאת להייקינג, ואני מכור לסדרת הריאליטי 'אדם מול הטבע', אז הרגשתי שאני מוכן לקראת הסרט הזה".
אתה נראה הרבה יותר שרירי ומלא בסרט הזה מהסרטים הקודמים שלך. איך עשית את זה?
"התעמלתי ואכלתי ובין השניים האוכל היה החלק הקשה יותר. הייתי צריך להעלות כשבעה קילו במשקל וזה לא היה קל. הייתי צריך לאכול שתי חתיכות חזה עוף וחמישה חופנים של ברוקולי חמש פעמים ביום. עכשיו אני כבר לא יכול להסתכל על חזה עוף וברוקולי. החלק הפיזי היה קל כי אני אוהב להתעמל ואוהב לשחק סוגי ספורט שונים, אז לא הייתה לי בעיה עם זה".
נהנית לעבוד עם ג'ניפר?
"מאוד. היא כל הזמן הצחיקה אותנו, מה שדווקא לפעמים הקשה עלינו כי לא הפסקנו לצחוק בגללה ופתאום מישהו קרא 'אקשן' והייתי צריך להיכנס לתפקיד ולהילחם על חיי. אבל לג'ניפר לא הייתה שום בעיה עם זה - היא נכנסת ויוצאת מכל תפקיד בקלות".
ואיך הסתדרת עם ליאם, הייתה ביניכם יריבות גם מחוץ לצילומים?
"אנחנו חברים טובים והסתדרנו ממש טוב".
מה הייתה הסצנה הכי קשה לצילום?
"המאבק ביני לבין קטניס וקאטו. צילמנו את הסצנה הזאת במשך שלושה לילות והיה חם נורא ולח. עבדנו כל הלילה עד שהשמש עלתה".
נפצעת במהלך הסצנות האלו?
"היה לי זעזוע מוח קל כשג'ניפר בעטה בי בטעות בראש כשהשתעשענו בין הסצנות, אבל שום דבר רציני חוץ מזה".
איך העברת את הזמן החופשי שלך בצפון קרוליינה שבה צילמתם?
"הלכנו למקום שמגישים בו ארוחת בוקר נהדרת ובערב היינו יוצאים לבית קולנוע שמגיש ארוחות שלמות בזמן שצופים בסרט. אני לא מכיר אף בית קולנוע אחר שעושה את זה".
ולשאלת השאלות: האם אתה מוכן לכל ההיסטריה של המעריצות לאחר שהסרט יצא לאקרנים? בטח יקפצו עליך מכל הכיוונים.
"אני לא בטוח שאני מוכן לזה אבל אני לא אתלונן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם