גשש בלש
רוברט דאוני ג'וניור חוזר אלינו פעם נוספת בדמותו של הבלש המטורף שרלוק הולמס. סודות מאתרי הצילומים? הצחקתם אותו. אצלו כל הקלפים גלויים, כולל חברות הדוקה במיוחד עם ג'וד לאו וחיבה יתרה לבגדי נשים. מקטרת, מישהו?
למסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד בכורת הסרט בלונדון הוא מגיע רגוע, מגולח ומחויך. הוא צוחק עם העיתונאים על חשבון השחקן השווה ג'וד לאו, שמשחק לצדו בסרט ומגלם את עוזרו, דוקטור ווטסון, וגם לא שוכח לקטול מדי פעם את הבמאי גאי ריצ'י ("סנאץ'"), בעלה לשעבר של מדונה.
מי שלא מכיר את ההיסטוריה של דאוני עלול בטעות לחשוב שמדובר בשחקן ש"נולד" בפסגה והכל הולך לו בקלות, אבל המציאות, במקרה שלו, עולה על כל דמיון. דאוני נולד בניו יורק לרוברט דאוני סיניור, שחקן ובמאי מפורסם בעצמו (“לילות בוגי", “מגנוליה"), בן למשפחה בעלת שורשים יהודיים, איריים, גרמניים וסקוטיים, וכבר בילדותו שיחק בסרטים שביים אביו. בשנות ה-80 השתייך לקבוצת כוכבים הוליוודיים שכולם ציפו שיצליחו בגדול (הסרט “Weird science"), ובשנות ה-90 נעשה אחד הכוכבים הגדולים בהוליווד (הסרט “Only you").
בשנת 1992 הוא גילם את דמותו של צ'רלי צ'פלין בסרט ביוגרפי על חייו והיה מועמד לאוסקר ולגלובוס הזהב על התפקיד. הוא גם קיבל תפקיד בסרטו של הבמאי אוליבר סטון, “רוצחים מלידה", שיצא לאקרנים בשנת 1994 ונחשב לאחד הסרטים החשובים של העשור.
בסדרת "שרלוק הולמס" הבלש המפורסם מתנסה בלא מעט סמים קשים, וקשה להתעלם מהדמיון בין דמותו של שרלוק ובין ניסיון חייו האמיתי של דאוני: בין השנים 1996 ל-2001 דאוני פשוט נשבר והתרסק. ההתמכרות הקשה שלו לסמים גרמה לכך שהוא נכנס לכלא ולמוסדות גמילה לא מעט פעמים. למרות כמה ניסיונות שיקום וגמילה הוא פשוט לא הצליח להרים את עצמו מהקרשים. נישואיו לשחקנית דבורה פלקונר (“The doors") התפרקו, והקריירה שלו קרסה. גם התחפושות הרבות ששרלוק הולמס מחליף בסרט מזכירות לדאוני את התקופה החשוכה ההיא בחייו.
“פעם אחת, לפני 20 שנה, חבשתי מסיכת קוף של אחד הקופים מהסרט ‘כוכב הקופים'. חשבתי שהמסיכה תסתיר אותי ואנשים לא יראו עד כמה אני מסומם. זה עבד למשך כ-15 שניות", הוא מגחך. בשנת 2000 מפיקי סדרת הטלוויזיה המצליחה “אלי מקביל" (בכיכובה של קליסטה פלוקהארט) החליטו ללהק אותו לתפקיד בסדרה (כלארי פול השובב, בן זוגה של אלי הנוירוטית), שעליו קיבל שבחים רבים, אבל גם הם מיהרו להיפטר מדמותו לאחר שנעצר פעמיים נוספות בגין אחזקת סמים.
בהוליווד היו לא מעט נשמות טובות שחשבו שדאוני פשוט לא הולך לצאת מזה. בנקודה הזו הקריירה שלו הייתה כמעט מחוסלת – אף אולפן סרטים רציני לא הסכים להעסיק אותו, משום שאף חברת ביטוח לא הסכימה לבטח את השתתפותו, ודאוני הצליח לקבל תפקיד בסרט “הבלש המזמר" בשנת 2003 רק לאחר שחברו הטוב, השחקן מל גיבסון (בחור מחורפן כשלעצמו), שילם את עלות הביטוח מכיסו. אבל אז המזל שלו השתנה לטובה: על סט הסרט "גותיקה", שבו שיחק לצד האלי ברי, הכיר את אשתו השנייה, המפיקה סוזן לווין (היום סוזן דאוני), ואפשר להגיד שמאז היא “מחזיקה אותו קצר".
דאוני היה צריך להתחיל עם סוזן שלוש פעמים עד שהסכימה לצאת איתו. לדבריה, היא חששה שהרומן הזה לא יחזיק מעמד. “הוא שחקן ולי יש עבודה אמיתית", אמרה פעם בראיון. אבל בניגוד לכל התחזיות, דאוני נשאר נקי מסמים, האהבה בין השניים פרחה, ובשנת 2007 הם התחתנו בטקס יהודי בניו יורק. את הקרדיט לניצחונו במאבק בסמים נותן דאוני לאשתו: “בלעדיה אני אף פעם לא מבין את המציאות, את התמונה הגדולה, ברגע האמת. זו התאמה מושלמת, מושלמת, מושלמת, מבחינת אופי וכישרונות", הוא מספר.
אז איך הוא עושה את זה? איך הוא נשאר נקי? לדבריו דרכו לחיים נקיים מסמים נסללה בעזרת בת זוגו, סוזן, ובני משפחתו, טיפול נפשי, מדיטציה, תוכנית גמילה, יוגה וקונג פו. את האמונה הדתית שלו, אגב, הוא מגדיר כיהודית-בודהיסטית. השניים מצפים ללידת בנם הראשון בפברואר הקרוב, אח לבנו של דאוני מנישואיו הראשונים.
החזרה הגדולה של דאוני לתודעת הקהל התרחשה בשנת 2008 עם הצלחתו המסחררת של הסרט “איירון מן". דאוני גילם בסרט את דמותו של הגיבור השנון ורודף הנשים, טוני סטארק, לצדם של גווינת' פלטרו וג'ף ברידג'ס. במאי הסרט, ג'ון פאברו, התעקש על כך שדאוני יגלם את הגיבור הראשי למרות החששות הרבים של מנהלי האולפנים שהוא ייסוג בחזרה לסמים. פאברו קיווה שדאוני יצליח לעשות ל"איירון מן" את מה שג'וני דפ הצליח לעשות לסדרת סרטי “שודדי הקאריביים", וההימור שלו השתלם, ובגדול.
“איירון מן" זכה להצלחה אדירה, ובתוך שנה גרף למעלה מחצי מיליארד דולר בקופות ברחבי העולם. הקריירה של דאוני חזרה למסלול סופית בסרט “רעם טרופי" (שבו שיחק לצד בן סטילר וג'ק בלאק), שבו גילם את דמותו של קירק לזרוז ההזוי, שחקן שעבר ניתוח שהפך את עורו לשחור כדי לגלם גבר אפרו-אמריקאי בסרט שמצולם בווייטנאם. על התפקיד המצוין הזה זכה במועמדות שנייה לאוסקר ובמועמדות רביעית לפרס גלובוס הזהב, מה שהבהיר סופית להוליווד שהוא חזר לעניינים.
“שרלוק הולמס: משחק הצללים" מתחיל כמה חודשים אחרי שעלילת הסרט הראשון מסתיימת. הקהל מגלה ששרלוק הולמס כמעט איבד את שפיות דעתו כשהוא מנסה לפתור לבד, בלי עזרתו של ווטסון, את התעלומה שמעסיקה אותו - מיהו פרופסור מוריארטי. “תופעות הלוואי של העיסוק של שרלוק הולמס במוריארטי נחשפות לקהל, ואנחנו בעצם מגלים שהוא ‘התחרפן'. הולמס מתמקד במוריארטי ושוכח מכל דבר אחר, וזה כולל, כנראה, גם את שפיות דעתו", מסביר דאוני בחיוך. כשדאוני העניק את פרשנותו לדמותו של הבלש המפורסם בעולם בסרט הראשון, “שרלוק הולמס", בשנת 2009 הוא החליט לשבור את כל המוסכמות: הכובע המסורתי, המקטרת המעוקלת והמבטא הבריטי המאנפף נעלמו לטובת בלש חתיך בעל חוכמת רחוב, אגרופים מרשימים וגוף אתלטי.
כל זה כמובן לא יכול היה לקרות אילולא הראש היצירתי והפתוח של במאי הסדרה, גאי ריצ'י, ודאוני ממש לא מקמץ במחמאות: “אני אוהב מאוד לעבוד עם גאי. זה תהליך של שיתוף פעולה, ויש לו חוש הומור נהדר שבא פה לידי ביטוי. בסרט הראשון אנחנו בעצם מגלים מחדש את שרלוק הולמס. רצינו לשמור על כל האלמנטים הכיפיים, אבל גם להעניק לסרט תוכן".
“שרלוק הולמס: משחק הצללים" גדוש באקשן ופעילות, מכות ופיצוצים, והעלילה מתרחשת בכמה ארצות באירופה. העבודה על הסט לא הייתה פשוטה עבור השחקנים: את רוב הפעלולים והמכות בסרט צילמו דאוני ולאו בעצמם, לפעמים במשך עשר שעות ביום, והם גם נדרשו לשמור על משטר תזונה והתעמלות קפדני כדי לעמוד בדרישות.
מתברר שגם סצינות שלא כללו פעלולים הצריכו מדאוני ולאו כושר פיזי מצוין. “בואו נדבר רגע על הסצינה שבה כולנו רוקדים ריקוד צועני", יורה דאוני לעבר לאו, “איפה למדת לרקוד ככה, אחי?". ומיד מתברר שגאי ריצ'י הכריח את השחקנים לרקוד במשך שלושה ימי רצופים, אך לבסוף השתמש בסרט בעשר שניות צילום בלבד. אבל דאוני לא נשאר חייב, ואחרי שריצ'י מגלה שאת התסריט ל"משחק הצללים" כתבו כולם, כצוות, הוא ממהר להבהיר בחצי חיוך: “כל השורות הטובות בתסריט הן שלי! כל שורה שריגשה או הצחיקה היא שורה שאני כתבתי. את שאר התסריט כתב הצוות".
“שרלוק הולמס" קיבל ביקורות חיוביות רבות וגרף למעלה מחצי מיליארד דולר בקופות, מה שהפך אותו לסרטו המצליח ביותר של גאי ריצ'י עד היום. ההצלחה המדוברת עוררה בדאוני לא מעט חששות. הוא פחד בעיקר מ"תסמונת סרט ההמשך", כלומר שהסרט יתברר בראי הזמן ככישלון. “כשצילמנו את “משחק הצללים" היה לנו הכי חשוב לשמור על הטון האינטואיטיבי של גאי ריצ'י מהסרט הראשון ולהעמיד את שרלוק הולמס בפני תעלומה מסובכת עוד יותר, תעלומה שתאתגר את הכישורים שלו", מסביר דאוני.
“רצינו לוודא שסרט ההמשך הזה לא ייפול למלכודת של סרט המשך גרוע. שנינו, גם ג'וד וגם אני, נפלנו כך בעבר ורצינו לוודא שזה לא יקרה". כשהוא נשאל על איזו נפילה הוא מדבר, דאוני מיד מתקן את עצמו: “אוי, כנראה התבטאתי לא טוב" ומגחך, אבל העיתונאים בחדר מבינים שהוא מתכוון לסרט ההמשך של “איירון מן", שלא ממש הצליח לעמוד בציפיות.
הביקורות שיבחו במיוחד את הכימיה בין רוברט דאוני ג'וניור לג'וד לאו, שתורגמה גם לחברות מחוץ לסט הצילומים. על החברות הגברית הקרובה הזו (באנגלית קוראים לזה “Bromance“) השניים נהנים להתלוצץ. “אני מרגיש כלפי ג'וד את מה ששרלוק מרגיש כלפי ווטסון - אני אוהב אותו כמו אח, ולא יכולתי לבקש לעצמי שותף טוב יותר", מעיד דאוני ברצינות.
“ב'משחק הצללים' נהנינו מכך שכבר ממש הכרנו את הדמויות, לאחר שכבר הנחנו את היסודות של החברות שלהן בסרט הראשון, ויכולנו פשוט לסמוך על האינסטינקטים שלנו ולדחוף את עצמנו קצת יותר".
כשהוא נשאל על היחסים המסתוריים בין שרלוק לווטסון, דאוני מקבל התקף צחוק ועונה: “זה רק מה שרואים בסרט, מה שקורה בחיים הפרטיים שלנו הוא ענייננו. החלטנו לחסוך כסף לאולפנים ולחלוק חדר אחד עם מיטה אחת במלון בלונדון וגם לחלוק קרוואן פרטי אחד על סט הצילומים. מדי פעם אנחנו גם לובשים בגדי נשים ומשעשעים כך זה את זה...". אחרי שגל הצחוק נרגע ג'וד לאו הנבוך ממלמל: “מה אני כבר יכול להוסיף על זה?...".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם