ראשי » מעריב מגזינים » מעריב לנוער

חתום בנשיכה

למרות שהוא אחד השחקנים הלוהטים והמבוקשים ביותר בהוליווד, רוברט פטינסון עדיין מתקשה לעכל את ההיסטריה סביבו. הוא מתבייש להוריד חולצה בצילומים ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. ראיון עם הבחור הכי Down to Earth בתעשייה

פסטיבל “קומיקון", שנערך מדי שנה בסאן דייגו, הוא למעשה מפגש פסגה של מעריצי ז’אנר הפנטזיה והקומיקס. השנה ההיסטריה היתה בשיאה – חודשיים לפני יציאתו לאקרנים של הפרק הראשון מתוך החלק הרביעי בסדרת “דמדומים", “שחר מפציע חלק 1", התגודדו במקום מאות מעריצים נלהבים של הסדרה וחיכו בקוצר רוח להופעתם של כוכבי הסרט, רוברט פטינסון, קריסטן סטיוארט וטיילר לאוטנר, שהגיעו לפסטיבל על מנת לקדם את הסרט.

אלה ימי החופש הגדול האחרונים ובניגוד לתלמידים אחרים שבוודאי היו מעדיפים לבלות את הזמן בשינה וברביצה מול הטלוויזיה, מעריצי הסדרה בחרו להעביר ארבעה ימי חופש יקרים בהמתנה ארוכה ומורטת עצבים. המתנה שהשתלמה בהחלט לפי צרחות האושר שנשמעו כשקריסטן, רוברט וטיילור הגיעו למקום. רוברט נראה מעט נבוך וחייך חיוך ביישני, וקריסטן נראתה מעט מבוהלת וחייכה חיוך קצת עצבני. הייתם מצפים שהיום הם כבר יהיו מספיק משופשפים בחיים תחת אור הזרקורים ואהבת הקהל ושהביישנות, העצבנות והמבוכה יהיו בגדר נחלת העבר, אבל מתברר שלא...

רוברט פטינסון מודה במהלך הראיון שהוא כמעט החליט לוותר לחלוטין על קריירה בתחום המשחק, לפני שקיבל את התפקיד של אדוארד בסדרת “דמדומים". אבל אז הוא הפך משחקן אנונימי למדי (למעט כמובן תפקידו ב"הארי פוטר") לכוכב לוהט, מבוקש ומחוזר על ידי נערות צעירות ונשים מכל העולם. השאר, כמו שאתם יודעים, היסטוריה. החודש הוא זכה לכבוד גדול שמעט מאוד שחקנים זכו לו עד היום - הוא הטביע את כפות ידיו ורגליו בחזית התיאטרון הסיני בהוליווד, לצד ענקי קולנוע כמו מרילין מונרו, קלינט

איסטווד ושאר כוכבי על.

הצטרפו אליו כמובן גם קריסטן וטיילור, שהפכו יחד איתו את סדרת “דמדומים" ללהיט ענק. פטינסון הוא בחור סופר נחמד, חביב וסימפטי. בראיון שערכתי איתו - ובו השתתפו עיתונאים נוספים שחלקם שאלו (מה לעשות) שאלות קצת אינפנטיליות - הוא השתדל מאוד לענות ברצינות, ואם לא הלך לו הוא פשוט התנצל בחיוך ממיס ועבר לשאלה הבאה. וכפי שתיווכחו בהמשך לבחור יש גם חוש הומור לא רע בכלל והוא ממש לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי (וגם לא את אדוארד).

אתה מרגיש שאתה ושאר השחקנים התבגרתם מאז הסרט הראשון בסדרה ועד הסרט הזה?
“כולנו היינו שחקנים צעירים ומתחילים בסרט הראשון, ולראות איך כל אחד התמודד עם ההצלחה והפירסום היה מאוד מעניין. אני חושב שאחד הדברים החשובים ביותר כשחקן זה הביטחון העצמי. ככל שאתה משחק יותר אתה בונה את עצמך, מתפתח וחושש פחות מלעשות דברים - אתה פשוט הופך לשחקן טוב ומשופשף יותר. אני מרגיש שהייתי צריך לעבור דרך מבוך מסויים ואני עדיין מנסה להבין איפה בדיוק אני נמצא בחיים. לפני התפקיד הזה לא ידעתי אם אני רוצה להמשיך לשחק אבל אחריו היה לי די ברור שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, וזה חלק מהתהליך שעברתי בזכות הסדרה הזאת".

איך אתה רואה את המסע שעבר אדוארד?
“כבר מההתחלה התעלמתי מהעובדה שאדוארד הוא ערפד בן 108. הסתכלתי עליו כעל טינאייג’ר מבולבל שמחפש חברה ואחר כך מתחתן ומביא ילד לעולם, ובעצם הוא לא שונה מהרבה נערים אחרים בגילו שעוברים את אותו תהליך. יחד עם זאת, בשבילו גיל הנעורים קשה יותר כי הוא תקוע בגיל הזה לנצח".

ואם כבר מדברים על חתונה, סצנת החתונה של אדוארד ובלה מאוד מדוברת, איך היה לצלם אותה?
“התכוננתי לקראת צילומי הסצנה הזאת במשך שלושת הסרטים הקודמים, אז זה היה די מרגש".

זאת חתונה מאוד מיוחדת. אתה היית רוצה חתונה שהיא הפקה כזאת גרנדיוזית או שהיית מעדיף משהו אינטימי יותר?

“אני לא יודע אם הייתי רוצה משהו כזה גדול, זה נראה כמו כזה כאב ראש! החתן בחתונות כאלה הוא יותר כמו איזה ניצב - הוא עומד בצד ולובש חליפה כמו כל בחור אחר באולם ואילו הכלה לבושה בשמלה של נסיכה. אבל האמת היא שאם האישה שלי היתה רוצה חתונה כזאת לא היה אכפת לי כל כך, בתנאי שלא הייתי צריך ללבוש חליפה טיפשית".

אחת הסצנות הבוטות והקשות בסרט היא לידת התינוק של אדוארד ובלה, ספר לנו עליה קצת.
“כשקראתי בתסריט את הסצנה הזאת לא ידעתי איך אנחנו הולכים לעשות אותה כי היא שונה מכל שאר הדברים בסרט. בשביל סדרת פנטזיה שיש לה קהל פחות או יותר צעיר חשבתי שהיא מאוד מעניינת".

"היא היתה די בוטה ו’הארד קור’ וזו הייתה חוויה מדהימה כי בסצנה הזאת אדוארד, שתמיד משתמש בהגיון ונשאר קר רוח ומחזיק את עצמו ולא נשבר, מראה את הצד השני שלו והוא כל כך נואש. מצד שני, זה היה גם משעשע לשחק בסצנה שבה אני מחזיק ברגל של בובה שיוצאת מתוך שילייה ומעין נוזל כזה, שהיה למעשה גבינה לבנה, משפריץ לתוך הפנים שלי", הוא צוחק.

איך היו הצילומים בברזיל? מה היו תגובות התושבים שם כשפתאום ראו אותך ואת קריסטן בגודל טבעי ולא על מסך הקולנוע?
“זה היה נחמד ושונה. מה שהיה מעניין בצילום הסרט בחו"ל הוא לראות איך בכל מדינה יש תגובה אחרת כלפי וכלפי הסרט. בברזיל אנשים ניסו לכל היותר לצלם תמונה או שתיים, לעומת ארה"ב או קנדה שאנשים ניסו ממש לתפוס אותנו ולגעת בנו".

מה הדבר או הסצנה שהכי הביכו אותך בצילומים?
“הדבר שהייתי הכי עצבני לקראתו היה להוריד את החולצה שלי. כל כך הרבה עמודים בספר מספרים על הגוף של אדוארד ואני די הצלחתי להימנע מלהוריד את החולצה במהלך כל הסדרה. בספר הוא בלי חולצה כמעט כל שלושה עמודים, אז חשבתי לעצמי שאני לא יכול ללבוש חולצה או גופייה ותחתונים כשאני נמצא בים למשל, כי אני אראה כמו נקניקיה מתנפחת (הוא צוחק), אז לא היתה ברירה אלא להוריד את החולצה".

מה אתה מעדיף - לשחק בסרטים עצמאיים וקטנים או בסרטים גדולים? ומה הסרט הבא שלך?

“אני ניגש לפרויקט קטן או גדול באותה צורה. סרט קטן הוא נהדר כי אתה לא צריך להתווכח עם יותר מדי עם אנשים, למרות שאני דווקא אוהב להתווכח אז אין לי בעיה עם זה (צוחק). בסרטים עצמאיים אין את הלחץ שמופעל על הבמאי והשחקנים כמו שיש בסרט בעל תקציב גדול, בו צריך למשוך יותר קהל כדי להחזיר את ההשקעה הכספית. לשמחתי בסרט הזה זה ממש לא השפיע על ביל קונדון (הבמאי)".

אני יודעת שאתה גם שר. האם אתה מקליט משהו בימים אלה? מתכוון להוציא אלבום אולי?
“אני לא בטוח. כשאתה מקליט אלבום ומוציא אותו אז כולם שופטים אותך ואני לא כל כך משוכנע שאני מוכן לזה או רוצה את זה".

ולשאלה שמעניינת את כולם: איך היה לצלם את סצנות הסקס עם קריסטן?
“לא היינו צריכים לעשות שום דבר שהיה אינטימי מדיי כשהיו הרבה אנשים מסביב, וצוות הצילום די שמר על פרופיל נמוך כשצילמו אותנו. הרגשתי קצת נבוך אבל זה היה גם מצחיק. למשל בסצנה כשבלה מדגמנת לאדוארד הלבשה תחתונה ומנסה לפתות אותו והוא מסרב לה חשבתי שאדוארד נראה כמו רוצח סדרתי, ולפעמים היה לי קשה לא לצחוק באמצע".

קריסטן סטיוארט (21) התגלתה בראיון כבחורה עצבנית. היא לא הפסיקה לגעת בשיער שלה, התשובות שלה היו מגומגמות ומבולבלות, והיא בקושי הצליחה להוציא משפט שלם מהפה. יכול להיות שזה קשור לעובדה ש"דמדומים" הגיעה לסוף (צילומי החלק הראשון והשני של “Breaking Dawn" נערכו במקביל) והיא לא תשוב לצלם פרקים נוספים בסדרה? מצד שני, עושה רושם שהיא ורוברט מאוד ביחד וימשיכו להיות ביחד עד להודעה הבאה, אז לנו רק נותר לתהות - על מה יש לה להתעצבן?

ניסיתם לשמור על סודיות מוחלטת בזמן הצילומים, כדי ששום דבר לא יתגלגל לתקשורת, מה היתה הסצנה הכי סודית שצילמתם?

“ללא ספק החתונה. היא היתה חשאית ביותר וזה היה לא נורמלי. הסודיות לא ממש הקלה או היתה נוחה לצוות הצילום שלנו, אבל טרחתי לומר להם כל הזמן כמה שאני אסירת תודה על כך שהם עוזרים לנו לשמור על חשאיות, כי אם תמונות של השמלה היו מגיעות לאינטרנט הייתי מתה".

"כולם היו צריכים למסור את הטלפונים הניידים שלהם כדי שאף אחד לא יגניב איזו תמונה. כמעט היתה הדלפה כאשר בזמן הצילומים פתאום הופיע הליקופטר מעל הסט והצוות היה צריך למהר ולכסות אותי בגלימה ארוכה. זה היה די מצחיק".

איך היה להצטלם בברזיל?
“היה נחמד לצלם ברחובות שמתוארים בספר ולראות איך מה שמתואר בו קם לתחייה בסרט. זה בהחלט היה מלהיב".

מה עבר לך בראש במהלך צילומי סצנת החתונה?
“הייתי כל כך עצבנית והיו מיליון דברים שעברו לי בראש. זו היתה הסצנה האחרונה שצילמנו והרגשתי איך הכל מגיע לסופו. בבוקר הצילומים נשארתי בחדר לבד אחרי שכולם הלכו לסט, וכדי להכנס לתפקיד ניסיתי לחשוב מה הייתי מרגישה לפני החתונה שלי. אני חושבת שזה הצליח לי".

מה לגבי סצנת המין עם רוברט?
“סצנת הסקס היתה קצת טכנית ומוזרה. בכל פעם שלא צילמו הייתי עושה פרצופים לרוברט כדי להצחיק אותו, פשוט לא יכולתי לקחת את זה ברצינות. לעומת זאת מאוד נהניתי מהסצנות הרומנטיות במים. הרגשתי מאוד ספונטנית וטבעית במהלכן".

המעריצים מחכים בקוצר רוח לסצנת הלידה, ספרי לנו עליה.
“הסצנה מפחידה למדי כי קו המחשבה של בלה הוא ‘אני מוכנה למות למען התינוק שלי, ואני אעשה הכל בשביל זה’. אני מקווה שזה לא יפחיד אנשים אבל מצד שני אני גם מקווה שכן. אני חושבת שלמרות שהסרט מוגבל לצפייה מגיל 13 ומעלה, מכיוון שהוא די בוטה ומלא דם - הוא לא ממש מתאים לילדים צעירים, אז ההורים צריכים בהחלט להפעיל שיקול דעת...".

בלה עוברת מסע מאוד אמוציונלי בסרט הזה, עם החתונה, ירח הדבש, ההריון והלידה. איך היה לצלם את כל זה במשך חודשים ארוכים? ואיך זה השפיע עלייך?
“היה לי קשה להתנתק רגשית. הייתי בת 17 כשהתחלתי לשחק ב’דמדומים’ וחוויתי במהלך ארבע השנים האלה הרבה רגעים טעונים שמושרשים מאוד במציאות. אני בהחלט יכולה לראות את עצמי חווה רגעים כאלה בחיים האמיתיים, ואני בטוחה שכך גם כל מי שקרא את הספרים. מצד שני הייתי צריכה לתפוס שהרגעים האלה ימצו את עצמם באופן טבעי. ולפעמים בחיים אתה צריך לדעת לתת לרגעים פשוט לקרות, ולזרום איתם".

איך ההרגשה לדעת שלא תחזרי לשחק יותר ב"דמדומים"?
“זה מוזר שזה נגמר ואנחנו לא מתכוונים לחזור ולצלם עוד פרק בסדרה, אבל בו זמנית אני מרגישה שזה מושלם. זה עצוב ולא עצוב. ברגעים כאלה צריך להעריך את מה שהיה לך ולהבין שזה הזמן להמשיך הלאה, אבל אני בטוחה שאמשיך לדבר ולזכור את ‘דמדומים’ במשך שארית הקריירה שלי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...