אבאש'ך הומו
איך הייתם מגיבים אם יום אחד ההורים שלכם היו לוקחים אתכם לשיחה ומספרים לכם שאחד מהם הבין שהוא בעצם הומוסקסואל? יציאה מהארון היא תהליך שמשפיע על אנשים רבים, במיוחד אם הם אבא או אמא של מישהו סיפורם של הילדים שקמו בוקר אחד ולמדו להכיר את אבא ואת אמא מחדש
נועם, בן 19 מאזור המרכז, הוא אחד מאותם בני נוער שלא זוכים להיספר בסטטיסטיקה הקבועה של חודש הגאווה. בסך הכל, למה שיספרו אותו? הוא לא הומוסקסואל. מצד שני, הנושא השפיע על חייו לא פחות מאשר על נערים שגילו בשלב מסוים בחייהם שהם נמשכים לבני מינם. ככה זה כשאבא שלך יוצא מהארון.
"זו הייתה החלטה משותפת שלהם", מספר נועם בראיון (כל השמות בכתבה בדויים, השמות האמיתיים שמורים במערכת). "הם החליטו לפעול בשלבים ולדבר איתי על הנושא באופן כללי ורק בסופו של דבר 'להתוודות'. הם באמת ניסו להקל עליי ככל האפשר, ואני חושב שבגלל זה התגובה שלי גם לא הייתה קשה במיוחד".
אצל אביב, בת 17, גם היא מהמרכז, המצב היה קצת שונה: "לפני ארבע שנים חזרתי הביתה מעט מוקדם מהרגיל וראיתי את אמא שלי בוכה בסלון", היא מספרת. "אבא שלי עמד לידה ולא ידע מה לעשות, הוא היה המום. הלכתי לחדר שלי כי חשבתי שאולי הם רבים או משהו כזה ולא רציתי להיות באמצע, כי אף אחד לא אוהב לשמוע שההורים שלו רבים".
לאחר זמן מה עלתה אמה של אביב לחדר שלה. בשיחה שנערכה שם נחשפה האמת בנוגע ל"מריבה". "היא אמרה לי שהיא דיברה על זה עם אבא והם החליטו שהיא צריכה לעשות את זה כי הם לא רוצים להשאיר סודות במשפחה. היא התיישבה לידי על המיטה והיה לה ממש קשה לדבר. היא ניסתה לבחור את המילים. וככה גיליתי בגיל 13 שאמא שלי היא לסבית".
הייתם מופתעים כשגיליתם?
אביב: "לחלוטין. ילדה בת 13 בקושי יודעת מה זו אהבה, אז לנסות להסביר על אהבה הטרוסקסואלית והומוסקסואלית? אפילו את המילים היה לי קשה לבטא. לא היה לי מושג איך אמורה 'להיראות' לסבית וממש לא התעניינתי בחיי האהבה של ההורים שלי. היו לי שני הורים וכלב, מה צריכה ילדה יותר מזה?".
נועם: "יש כאלה שאומרים שבטוח יש סימנים לזה, אבל אלה ממש שטויות, אין סיכוי שחייתי חמש שנים עם אבא מחוץ לארון ולא ידעתי על זה. זה אפילו מצחיק אותי
אם מישהו לא רוצה לספר לך שהוא הומו, הוא יעשה הכל כדי להסתיר את זה ממך. המזל שלי הוא שההורים שלי באמת אמרו לי את זה בשלבים, אז כשהגעתי לשלב האחרון כבר הייתי בשל לזה מבחינה נפשית. אבל אם אני משווה את המצב לפני תחילת השיחות שלי איתם ואחריהן, זו הייתה הפתעה ממש גדולה".
בניגוד ליציאה של נער או נערה מהארון שמתבצעת לאחר שהם חשבו על הנושא מכל צדדיו והתעמקו בכל הדילמות האפשריות, כאשר אחד ההורים יוצא מהארון, ילדם עובר קודם כל את התהליך של היציאה מהארון ורק לאחר מכן מתחילות לעלות המחשבות. "חוויה של יציאה מהארון של אחד מההורים היא חוויית בלבול עצומה", מסבירה דנה בכר, פסיכולוגית ויועצת לנוער שעונה על השאלות במדור "my life" בעיתון.
ממה נובע הבלבול?
"יציאה מהארון היא נושא של זהות. יש פחד שהזהות שהציגו לי כל השנים היא שקרית, והיא גורמת לנער להעלות תהיות: האם גם אני משקר לעצמי? יכול להיות שגם אני הומו/לסבית? אולי זה עובר בגנים? עולות הרבה שאלות, והנער מפחד שהוא צריך למצוא להן תשובה. החוויה הזו היא גם חוויה עוצמתית והיא גם חוויה של חוסר יציבות. אבל ברור שכל אחד מתמודד עם זה באופן שונה, והתגובה של האחד לא תהיה זהה לתגובה של האחר".
כאשר אחד ההורים יוצא מהארון, אחרי ההלם הראשוני מגיע השלב הקשה ביותר: איך אסתכל עכשיו על אבא או על אמא שלי? יעל, היום כבר בת 30, עברה את החוויה לפני כעשר שנים. אבל במקרה שלה, אביה לא יצא מהארון מרצונו. אחותה הצעירה הבינה לבד שאבא שלה הוא חד מיני ובעצם הכריחה אותו להתוודות.
היום, ממרחק הזמן, היא מנסה לתאר כיצד השפיע עליה הגילוי: "אחותי בעצם 'הוציאה' את אבא שלי מהארון. היא הכריחה אותו לספר לשני האחים שלי ולי כדי שלא יהיו סודות במשפחה. הוא חי בהכחשה הרבה זמן, וכשהוא החליט סוף סוף לספר לי הרגשתי זעזוע. אני בקשר טוב מאוד עם אבא שלי, וכשגיליתי את זה פתאום הרגשתי שאני לא מכירה את אחד האנשים שהכי קרובים אליי. חשבתי לעצמי שאם הוא הסתיר את זה ממני, אולי הוא מסתיר עוד דברים. כעסתי על אבא שלי, כי חשבתי שאנחנו מספרים הכל זה לזה. הדבר שזיעזע אותי הכי לא היה העובדה שהוא הומוסקסואל, אלא העובדה שהוא שיקר לי כל כך הרבה זמן".
"לא נעים להגיד, אבל די כעסתי על אמא שלי". מספרת אביב. "אני מבינה שהיא רצתה לספר לי את זה מהר ככל האפשר כדי שלא יהיו סודות בבית, אבל קצת כבד לילדה בת 13 לשמוע יום בהיר אחד שאמא שלה לסבית". עם זאת, אביב לא חושבת שההחלטה לספר הייתה שגויה: "ברור שהייתי רוצה לשמוע את זה, אבל אולי היה עדיף אם הייתי עוברת איזושהי הכנה או שהייתי בוגרת יותר". נועם, לעומתן, קיבל את החדשות בדרך שונה. "ממש לא כעסתי. בהתחלה חשבתי ש'זהו, יותר לא נהיה משפחה נורמלית'. אבל מי מחליט מה זאת משפחה נורמלית? ניסיתי לא לעשות מזה עניין גדול, לפעמים הצלחתי ולפעמים פחות. אבל היום, בערך שנה אחרי, אני כבר שלם עם זה לחלוטין. או.קיי, אבא שלי הומו, אז מה?".
זה השפיע על היחסים שלכם עם ההורים?
נועם: "היחסים שלי עם אבא שלי השתנו לטובה. שמחתי שאבא שלי החליט להיות פתוח איתי. אנחנו לא משפחה חמה כל כך, מה שנקרא, אז חוץ מלצפות איתו במשחק כדורגל מדי פעם, לא עשיתי איתו יותר מדי דברים".
"אני לא אגיד שמיד אחרי שהוא יצא מהארון בפנינו התקרבנו, ברור שהיה איזשהו ריחוק מסוים בהתחלה בגלל ההלם הראשוני, אבל במשך הזמן אפילו התחלנו לדבר על נושאים שונים. אני לא מדבר עם אבא שלי על החברים שלו, אבל אני מדבר איתו על עניינים אישיים אחרים, וזה אחד הדברים שהשתנו אחרי שהוא יצא מהארון".
אביב: "הייתי במצב די קשה, שהושפע גם מזה שההורים שלי התגרשו מיד אחרי שאמא שלי התוודתה בפנינו. אבא שלי עבר דירה, ולכן הייתי רחוקה משניהם במשך הרבה זמן. לקח לי תקופה די ארוכה לחזור ולהתקרב שוב לאמא שלי. זה היה קשה מאוד. אני מודה, היו לי דעות קדומות וסטיגמות על לסביות, אבל מצד שני, זאת אמא שלי. חשבתי שאולי אני לא אוכל יותר לדבר איתה על בנים כי היא לא תבין, אבל במשך השנים למדתי שאמא היא אמא, והנטייה המינית שלה לא משנה את מי שהיא".
דפנה, היום בשנות ה-50 לחייה, החליטה לצאת מהארון בפני ילדיה לפני כ-15 שנה. "כשהתחתנתי, בערך לפני 30 שנה, היחס לאוכלוסייה הגאה היה שונה מהיום. לא הייתי בטוחה ב-100 אחוז שאני לסבית, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי יותר ויותר שזו מי שאני. אבל בינתיים נולדו הילדים...".
לדפנה לקחו יותר מ-15 שנה לספר לבעלה ולשני ילדיה, בן ובת, שהיא חד מינית: "בן זוגי לשעבר ואני החלטנו שנחכה עד שהגדולה תהיה בת 20 והקטן יהיה בן 17. סיפרתי לבן זוגי כשבתי הייתה בת 17, אז בסך הכל הסתרתי את זה מהם שלוש שנים".
איך הייתה ההרגשה להסתיר סוד גדול כל כך מהילדים?
"זו תחושה ממש קשה. אני רציתי לספר להם מיד, אבל אחרי שחשבנו על זה לא רצינו להשפיע על גיבוש הזהות העצמית של הילדים שלנו. גיל ההתבגרות גם ככה מבלבל מאוד, אז לא רצינו שאף אחד מהילדים יחשוב פתאום שאולי גם הוא חד מיני מפני שאמא שלו היא כזאת. רצינו לתת להם הזדמנות לגבש את הזהות המינית שלהם בעצמם. אני לא אמא ששומרת סודות, ולכן היה לי ממש קשה לעשות לילדים שלי דבר כזה".
ואיך הם הגיבו כשגילית להם?
"הבת שלי לקחה את זה יותר בקלות מהבן. כנראה בשבילו זה היה עדיין מוקדם מדי. הוא התרחק ממני וכנראה חשב שאם הוא פשוט יפסיק לדבר על זה אני 'אשכח' מזה. הבת שלי הייתה שונה לגמרי ודווקא רצתה לדבר איתי וגם הייתה מודאגת מאוד ממה שקורה לאחיה. זה פירק את המשפחה לכמה חודשים עד שישבתי עם הבן שלי לשיחה עוד פעם והסברתי לו שזו מי שאני, שאני אמא שלו ושום דבר לא ישנה את זה. השיחה התנהלה גם בנוכחות אביהם, כך שזה כנראה חיזק את מה שאמרתי. אחרי זה הוא נרגע והיחסים שבו לקדמותם".
מצדו השני של המתרס עומד ההורה ה"נעזב", אותו הורה שבן או בת זוגו החליטו, אחרי שהביאו לעולם ילדים וביססו את חייהם המשותפים, להודות בפניו על רגשותיהם האמיתיים. בני הוא אחד מהם. "זה לא דבר שאמורים לומר בעיתון נוער, אבל בואו נגיד שעקבתי אחרי אשתי וככה הבנתי שהיא חד מינית", הוא מספר בראיון. "הרגשתי פגוע ובעיקר שרימו אותי. מצחיק להגיד את זה, אבל הייתי מעדיף שהיא תבגוד בי עם גבר. כשאתה מגלה שהאשה שהיית מאוהב בה במשך כל כך הרבה זמן הייתה בכלל מאוהבת במישהי אחרת, זה גורם לך לשאול המון שאלות".
בני ואשתו לשעבר לא חיכו עם הגילוי, וסיפרו את זה לבנם כשהוא היה בן 15 בלבד: "התחלתי לקרוא מידע באינטרנט, וראיתי שיש הרבה אנשים שחיכו עם הגילוי הזה עד שילדם היה בן 18 או אפילו עד שהוא התחתן כדי לא לערער את הנטייה המינית שלו. אבל אז חשבתי על הבן שלי והבנתי שהוא בוגר מספיק כדי להתמודד עם זה בעצמו. אני אישית חושב שרק מי שבאמת לא בטוח בזהות המינית שלו עשוי להזדעזע מגילוי כזה. וגם אם הבן שלי היה מחליט לצאת מהארון הייתי אומר שזה עדיף בשבילו, כי הכי חשוב שהוא יהיה מאושר".
פעמים רבות השוני בין הרגשות שחווים הנערים והנערות שהוריהם יצאו מהארון נעוץ בחברה שממנה הם באו. "החברה שבה גדלים משפיעה מאוד על התפיסה שלך, ולכן גם על התגובה שלך", מסבירה דנה בכר. "אולי זה נראה שהיום זוגות חד מיניים, לדוגמה, זה דבר חריג, אבל אסור לשכוח שלפני 30 שנה גם זוגות גרושים היו דבר חריג. הנורמות בחברה משתנות כל הזמן.
"התפיסה הנפוצה היום בחברה היא שקשה להבין מה זו אהבה בין גברים או בין נשים. המחשבות נודדות ישר לפרקטיקה מינית, וצריך להבין שזה ממש לא ככה. אם ילד חי בעולם ששונא הומואים, גם אם לא בתוך המשפחה, יהיה לו הרבה יותר קשה לקבל את היציאה של ההורה מהארון. הוא יחשוב לעצמו: 'אם אני שונא הומואים, זה אומר שאני שונא גם את אבא שלי?'. לוקח זמן לבצע שינוי מחשבתי ולהבין שזה דבר נפלא שאבא שלך, לדוגמה, סוף סוף שלם עם עצמו והחליט שהוא לא רוצה יותר להסתיר ממך את החלק הזה בחייו. יש פה חוויה מרגשת שמאפשרת לנער ולנערה להיות שלמים עם הנטייה של אבא שלהם".
יעל, למשל, חשבה בהתחלה להתראיין לכתבה שלנו בשמה המלא ואף לאפשר לפרסם את תמונתה בעיתון. אבל עקב לחץ שהפעילה עליה משפחתה נסוגה מהחלטתה זו ברגע האחרון. "כשאני יוצאת מהארון כ'הבת של' אני מוציאה משפחה שלמה מהארון. אנחנו ארבעה אחים, וכך כל מי שמכיר אותי ואת המשפחה ולא יודע שאבא שלי הוא כזה, יקרא את זה בעיתון ויגלה. אחותי ביקשה ממני לא לעשות את זה כי היא עדיין לא מוכנה לזה.
"יש חשש תמידי ממה שאנשים יחשבו אם אני אספר להם את זה. האם זה יכול לשנות לחלוטין את הדרך שבה הם חושבים עליי? יש לי חברה טובה שלקח לי חמש שנים לספר לה שאבא שלי הומוסקסואל. את תמיד משקרת באיזשהו אופן או לא אומרת את כל האמת למי שעומד מולך. פתאום יש חלק בי שאני חייבת להסתיר, ולא בגלל שאני רוצה להסתיר אותו".
האם החברים שלכם יודעים על כך שיש לכם הורה חד מיני?
אביב: "אנחנו פחות פתוחים לזה. אמנם אמא שלי סיפרה לי ממש אחרי שהיא סיפרה לאבא שלי, אבל היא ביקשה שנשאיר את זה בינתיים בסוד ושהיא תספר לסבתא שלי, אמא שלה. כך שלא סיפרתי לחברות שלי, חוץ משתי חברות ממש טובות שלי, והאמת היא שגם להן סיפרתי רק אחרי שהמשפחה המצומצמת ידעה. שאר החברות שלי לא יודעות את זה עד היום. זה לא מפני שאני מתביישת בזה, אבל אני פשוט לא בטוחה שהן יקבלו את זה טוב כל כך. כדי לא לפגוע באף אחד וכדי לא להרחיק ממני אנשים אני משאירה את הדברים בתוך המשפחה".
נועם: "זה לא הדבר הראשון שאני אומר כששואלים אותי מי אני, אבל אני לא מסתיר את זה. הבנתי שאם אבא שלי היה שלם עם עצמו ועשה את הצעד הזה, אין כל סיבה שאני אסתיר את זה. אני גם חי בסביבה ליברלית מאוד, כך שלא עושים סיפור גדול מכך שאבא שלי הומו".
המהפכה המינית, כפי שאפשר לצפות, לא משפיעה רק על אותם אנשים שעוברים אותה בעצמם. לכל אחד מאיתנו יש הורים, אחים, חברים ובשלב מסוים גם ילדים. יציאת הורים מהארון בפני ילדיהם אינה תופעה שולית שאפשר להתעלם ממנה, אך למרות זאת מערך התמיכה לילדים האלה הוא דל ביותר.
בני נוער שעברו את החוויה יכולים היום לפנות לער"ן (מספר טלפון 1201) או ל"דלת פתוחה" (opendoor.org.il), שמציעים סיוע לבני נוער בכלל, אך אין אף גוף שמציע סיוע פרטני בנושא זה.
"אני יכולה להגיד שאין לי בעיה עם הומוסקסואליות", מסבירה יעל, "אבל כשזה דופק לך בדלת, זה שונה". המסר שלה, במבט לאחור, הוא ברור: "אני מעדיפה לחיות עם האמת, לא משנה כמה אנשים חושבים שהיא קשה, מאשר להרוג את עצמי מבפנים ולא לספר לאף אחד - האמת תמיד עדיפה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם