הכתובת היתה על הקיר
זה היה בלתי נמנע, איימי וויינהאוס, זמרת הבלוז והג'אז המצליחה, מתה כשהיא בת 27 בלבד. וויינהאוס השאירה מאחוריה את “Back to Black”, אלבום מופת ועדות עצובה לחייה האומללים. שחור כמשל
איש לא היה מופתע. זה כמה שנים זמרת הג'אז והבלוז, זוכת שישה פרסי "גראמי", היא מתה מהלכת. אותן מילים בודדות מאותו ביקור ראשון וחפוז במוסד לגמילה תמצתו את התמהיל ההרסני שהרג את איימי: אלכוהול, סמים ובלייק פילדר-סיביל, אהובה המתוסבך לא פחות ממנה. הכתובת הייתה על הקיר – וויינהאוס תיעדה הכל באלבומה השני המצליח, “Back to Black". כל שיר באלבום היווה חתיכה נוספת שהרכיבה את הפאזל שנקרא “החיים של איימי וויינהאוס", ובאותה נשימה גם פירק את חייה לחתיכות.
לכאורה לא הייתה סיבה נראית לעין שנכדה של רבי בקהילה היהודית בבריטניה ובת של נהג מונית ורוקחת נורמטיביים תידרדר לעולם שכולו מזרקים ואבקות לבנות. אביה, מיטשל, העיד עליה: "כילדה תמיד הייתה עקשנית. זה לא שהיא התנהגה לא יפה, היא פשוט הייתה... שונה". גיל ההתבגרות נתן את אותותיו, ואיימי הספיקה לעוף מבית הספר היוקרתי (“אני לא שאפתנית בכלל") שלמדה בו, להילקח תחת חסותו של הסוכן והמפיק סיימון פולר ולחתום בחברת התקליטים “יוניברסל". בגיל 20 הוציאה את אלבומה הראשון, “Frank", שכבש את הבריטים בזכות ניחוח הג'אז והסיקסטיז המרענן שנטף ממנו. עולם המוזיקה מצא נסיכה חדשה והעתיד נראה מבטיח. ואז הגיע בלייק, עובד זוטר ומכור לסמים בשולי תעשיית הקליפים, ואיימי מצאה את הגבר של חייה ואפילו קיעקעה את שמו על החזה מעל הלב.
“משהו רע עובר על איימי", נשמעו קולות בתעשיית המוזיקה ובתקשורת. הבחורה הבריאה והדי רגילה, שהופיעה עד לא מזמן על הבמות, החלה לרזות, ועוד
ב-2006, בהפקתו של מי שנעשה אחד מחבריה הטובים ביותר, המפיק הידוע מארק רונסון, הוציאה וויינהאוס את אלבומה השני והאוטוביוגרפי, “Back to black". ב-11 השירים שכתבה לאלבום היא תיארה בפרוטרוט את מערכת היחסים החולנית שלה עם בלייק ואת ההתמכרות שלה לסמים ולאלכוהול. תמונת המצב העגומה של חייה שברה שיאי מכירות, פרצה את מחסום השוק האמריקאי, מכרה לא פחות משני מיליון וחצי עותקים מהאלבום וגרפה שישה פרסי "גראמי" נוצצים.
השיער המשיך לגדול פרא, הגוף המשיך להצטמק, הבקבוקים והסמים המשיכו לזרום. ב-18 במאי 2007 נישאו איימי ובלייק בחתונת בזק במיאמי שבפלורידה. במהלך השנתיים שבאו לאחר מכן הציפו השערוריות את הצהובונים: השניים נצפו חבולים ומדממים בציבור (“אני נהיית אלימה כשאני משתכרת"), בגדו זה בזה ונעצרו לבד ולחוד באשמת החזקת סמים: בלייק נכנס לכלא, איימי התאשפזה על סף מוות ממנת יתר (“חשבתי שזהו זה..."), הוא סחר בתמונות עירום שלה תמורת עוד מנה, והיא העבירה לו סמים לתא המעצר. חיי הנישואים המשונים לא החזיקו מעמד זמן רב, ובשנת 2009 החליטו השניים להתגרש. כלומר, בלייק החליט להתגרש ואיימי מיררה בבכי שהיא לא יכולה בלעדיו והיא לא תיתן לו ללכת. הוא הלך.
לאחר כמה אשפוזים חוזרים ונשנים במוסדות גמילה נראה שאיימי חזרה למוטב. היא הקימה חברת תקליטים משל עצמה ולקחה תחת חסותה את מי שהתכוונה להפוך לתגלית המוזיקה של שנת 2011, בת הסנדקות שלה, דיון ברומפילד בת ה-15. השמועות על אלבום שלישי תפסו תאוצה, ומארק רונסון אישר שחומרי המוזיקה כבר מוכנים וכי עוד השנה האלבום ייצא לחנויות. ואז, כשהכל נראה ורוד, איימי חזרה לשחור.
בחודש שעבר הופיעה וויינהאוס בסרביה במה שאמור היה להיות הקאמבק שלה לקראת האלבום החדש. אבל מהרגע הראשון שהיא עלתה על הבמה הבין הקהל ששום קאמבק לא הולך להיות כאן. וויינהאוס עלתה לבמה מסוממת ושתויה, מתגרדת תכופות, ממלמלת את מילות השירים (כשהצליחה להיזכר בהן), מצחקקת ומתנדנדת. היא סולקה בבושת פנים לקול קריאות בוז מצד הקהל, שגם השליך לעברה חפצים. סרטונים מההופעה עלו לרשת, וכולם הבינו – זה הזמן להתחיל להספיד את הקריירה שלה.
הסיפור של איימי וויינהאוס הוא אותו סיפור שחוק על אומנים גדולים בעלי יצר הרס עצמי, התגלמות הפתגם המוכר על אלוהים, האגוזים והשיניים. האהבה, הסמים והאלכוהול הרגו את איימי, אבל יותר מכל היא הרגה את עצמה. משחור באה ולשחור תשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם