ראשי » מעריב מגזינים » רייטינגגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

יניב המגניב

צחקתם מאמרות הכנף של הוגה הדעות יוסי בובליל? מאוהבים באמרות השפר של ג'קי? יניב רוחן, פועל זבל, פתח תקווה, הוא הדור הבא של הפלספנים הכובשים את מסך הטלוויזיה. הכוכב העולה של "הישרדות", שעזב את אשתו בחודש התשיעי ונסע לאי ("זה היה גם צעד טיפשי וגם אמיץ"), יודע מה הוא יעשה במיליון אם יזכה: הוא ינטוש את משאית הזבל ויפתח שווארמייה. רק במלבס, ברור

מלבס בהיי. תושבי העיר מהלכים כטווסים אחוזי גאווה - ובצדק. הסיבה: יניב רוחן, ואן־ואן בשבילכם, הכוכב העולה של העונה החמישית של "הישרדות". כן, ההוא ממחלקת התברואה של העירייה. "עובד בזבל", כפי שהוא מגדיר את זה בפוליטיקלי אינקורקט, כיוון שלעבוד בזבל, לדבריו, זה לא סתם מקצוע - זה אידיאל, במיוחד כשהעבודה היא בפתח תקווה. "גדלתי בפתח תקווה, ואם בעזרת השם ייצא לי מהפרסום משהו, אני מקווה שזה יעזור לי לפתח את העיר הזאת", הוא מכריז. "אם אני אפתח משהו, זה יהיה רק בפתח תקווה. האמת? תמיד חשבתי לפתוח מסעדת בשרים. כאילו, לא מסעדה מסעדה - שווארמה. תשמעי, פתח תקווה זאת עיר מתה. יש פה רק דתיים".

אה, יש שיר כזה של אינפקציה, מכיר?
"לא. אני מכיר רק עופר לוי".
אוהב שירי דיכאון?
"זה לא השירים - זה המנגינה, הכינורות, הערבית הכבדה. כשאני שר, הכינורות בראש שלי כבר מנגנים".
חשבתי שתענה לשאלה הקודמת "כן, כי החיים בזבל".
"אבל החיים שלי לא בזבל, החיים שלי זהב".

את הפרומואים לעונה החדשה והאטרקטיבית (לפחות שתי מלכות יופי וגב־גבר אחד!) של הישרדות, בהם רוחן מזמר שירים של עופר לוי, אתם בטח כבר מכירים בעל פה. גם הצירוף "יניב, פועל זבל, פ"ת" ודאי כבר נחרת לכם די עמוק בזיכרון הקצר של הריאליטי. ככה זה: משבצת העממיקו משתכללת מעונה לעונה וטומנת בחובה הזדמנות להציץ

לתוכו של קנקן שבדרך כלל אנחנו לכל היותר מנפנפים לו לשלום בבוקר ולא ממש מתעמקים לגלות כיצד הגיע לאן שהגיע - במקרה זה, למשאית הזבל. "עבדתי פעם בגן החי בפתח תקווה", הוא מספר. "טיפלתי בחיות, החלפתי להן אוכל ומים, ניקיתי להן, גירדתי להן. כל אחד היה אחראי למחלקה משלו - אני הייתי באוויאר הציפורים".

אוויאר? סיי וואט?
"זה מה שהיה רשום שם, מה אני יודע".
ורצית לעבוד בפינוי אשפה?
"ברור. עבודה צריך לאהוב. מי שלא אוהב ללכת לעבודה שלו, שיחפש משהו אחר. כשחוזרים מעבודה שלא אוהבים יש מועקה בלב, חוזרים עצבניים, מוציאים הכל על האישה, על הילדים. מי שאוהב את העבודה שלו, או שמשלמים לו בהתאם, מרגיש טוב עם עצמו. כשעבדתי בגן החי הייתי רווק והמשכורת הייתה 3,500 שקל. לרווק זה נחמד, אפשר לחיות מזה, אבל אז, בגיל 22, התחתנתי - ומה זה 3,500? לא מספיק לטיטולים! אז ביקשתי לעבור לתברואה, פחות שעות ויותר כסף. נלחמתי עם המנהל. תגידי, אפשר לקלל אותו? הוא שנאת חיי".

עזוב, חבל על הבריאות. איך נראה הלו"ז שלך?
"קם בארבע בבוקר, מכין כוס קפה, מצחצח שיניים, שוטף פנים, מגיע לעבודה בחמש, מחתים כרטיס ויוצא לעבוד. יש לי אזור קבוע, אזור 11. לנהג קוראים יחזקאל, בחור שומר מצוות. אני זה שמאחורה, זה שמוציא את הפחים, שופך, מרוקן ת'פח. זה התפקיד שלי. זה שלוש־ארבע שעות ביום ככה. ואז או שאני עושה עוד משמרת, או שאני הולך לעזור לחבר שלי יוסי בדוכן שלו בשוק - 'ירק אדיר'. אני אוהב את החיכוך, הצעקות, הבלגנים, אקשן בשוק. גדלתי על זה. אני חוזר הביתה בארבע־חמש, כשהילדים חוזרים מהגן, ואז אשתי מכינה לי אוכל, כי אני לא אוהב לאכול בחוץ".
אתה לא מתקלח באמצע?
לא. למה, זה כזה חשוב?".
במקרה שלך, יש מצב.
"סתם נו, ברור שאני מתקלח".
ומה אשתך חושבת על העבודה?
"בהתחלה היא התנגדה. היא מסוג האנשים האלה שבאו מרעננה, מכירה? אמיתי אמיתי. היא אמרה לי 'מה פתאום זבל? תעבוד בגן החי'. אמרתי לה 'ורד, זה לא יספיק לנו. לנגב ת'תחת עם נייר טואלט זה לא יספיק'. היו לי מלחמות איתה שחבל לך על הזמן. אמרתי לה 'אני לא יכול להמשיך בגן החי. אם אני לא עובר לזבל, אני לא ממשיך בעירייה'. היא ראתה שאני לוקח את זה קשה, אז היא שחררה אותי, אמרה לי 'תבחר מה שאתה רוצה, רק תרגיש טוב' - וזהו, עברתי לזבל".
הילדים שלך מתלהבים מזה שאתה עומד מאחורה כשהמשאית נוסעת? זה תמיד נראה לילדים הכי מגניב.
"הבן שלי אנטי. הצעתי לו לבוא איתי פעם, לא רצה. הבן שלי - טפו טפו בלי עין הרע - ילד מחונן. מהזבל הוא לא מתלהב, אבל מ'הישרדות' הוא מתלהב חבל על הזמן. הוא אמר לגננת שלו 'אבא שלי ב'הישרדות' והילדים לא יודעים מה זה', אז היא לקחה את כל הילדים לישיבה, ריכוז, איך קוראים לזה, והסבירה להם מה זה 'הישרדות', משימות, טלוויזיה".

בבית אתה מוריד את הזבל?
"ברור, אני לא שוביניסט, אני עובד קשה. ראיתי שהוציאו אותי בטלוויזיה כאילו אני לא עוזר לאישה וזה, אבל עובדה שבכיתי. על מה בכיתי? שאשתי מנקה לי? לא, בכיתי על זה שאף פעם לא עזבתי את המשפחה. יש לי זוגיות נפלאה והילדים משגעים, יש לי ילד בן 6 בשם יוסף וילדה בת 4 בשם עדן־פרח. אבל כן, יצא שאני לא עושה כלום בבית. הרבה אנשים שעובדים קשה לא עושים כלום בבית. גם נשים שעובדות קשה לא עושות כלום בבית. יש להן עוזרת או מישהי שמבשלת. איך, כיף? חאלק. שו? הדא".

ואיך כל זה מסתדר עם לטוס ל"הישרדות" שנייה לפני שאשתך יולדת?
"אני לא יודע בכלל איך עשיתי את הצעד הזה. כשטסתי אשתי הייתה בחודש תשיעי עם הבת שלנו אוריאן. זה היה גם צעד טיפשי וגם אמיץ. טיפשי כי עזבתי אישה בחודש תשיעי. בחייאת רבאק, כמה בנאדם יכול להיות סתום? אין משכורת, לכי תסתדרי עם שני ילדים. ביום שהודיעו לי שנוסעים כמעט ביטלתי. אני אומר לך: צעד לא שפוי, אבל אמיץ. זאת חוויה.

בחיים שלי לא טסתי, יש לי פחד גבהים נוראי. פעם אחת עליתי לעזריאלי, וכבר במעלית שקשקתי. לטוס את כל הטיסה הזאת זה כבר היה סיוט, עשיתי להם סרטים שם. החזקתי לשומרים של ההפקה את היד. אני לא מכיר אותם בכלל, אז התביישתי לצעוק. פתאום אשתי לא איתי, ואני הולך לראות עולם לבד. יש כאלה שמתלהבים לראות עולם, אבל זה חארטה. בטלוויזיה זה יותר יפה. אין מה לחפש בחוץ, יש לנו ארץ זבת חלב ודבש, אורגינל. אין מה לחפש בחוץ. אני לא התלהבתי. טוב, אולי בגלל שסבלנו".

הראיון המלא בגיליון השבוע של "רייטינג"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...