משמרת מחאה
לא קל להיות קוואמי. מצד אחד, "תסחטי אותי" מושמע בלי הפסקה ברדיו, ומצד שני, לא חשוב לו להיות מפורסם ומצליח. לרגל צאת האלבום החדש“זרים במאה ה-21" הוא מספר לנו על ההתמודדות עם ההצלחה הבלתי צפויה ומסביר למה עדיין חשוב למחות בישראל 2010 . ראיון שיבעט לכם בשיניים
למה אתה חושב שדווקא “תסחטי אותי" זכה להצלחה כזו?
“אני חושב שזה מפני שהוא קליט ומשלב הרבה אלמנטים. זה לא שיר היפ הופ נטו, יש גם בו נגיעות רוק, וכנראה הרבה יותר קל למאזינים ככה".
שלא תטעו, לקוואמי אין כל רצון לכבוש את המצעדים או להוציא שיר קליט שכולם יזמזמו". זה יצא ככה לגמרי במקרה, כמו כל דבר שאני עושה", הוא אומר". אני ממש לא מכוון לאיזו נקודה, אין לי איזו גבעה שאני צריך לכבוש. אני חושב שאני עושה את הדברים שאני אוהב לעשות, ואם זה מוצא חן בעיני מישהו, זה לגמרי מגניב בעיניי, אבל זו אף פעם לא המטרה שלי. לעשות את המוזיקה שלי - זה העניין".
“תסחטי אותי" הוא חלק מ"זרים במאה ה-21", האלבום השלישי החדש של קוואמי ושל הלהקה שמלווה אותו, החלבות". הסיבה שקראתי כך לאלבום היא שלמרות היכולת שלנו לעשות דברים מדהימים מבחינה טכנולוגית, מבחינה אנושית אנחנו הולכים ונעשים מנוכרים יותר. בשנות ה-80, כשהייתי ילד, שנות האלפיים נראו לי דבר מאיים, אבל באופן חיובי. היינו בטוחים שיהיו כלי רכב מעופפים וכולנו נהיה חכמים מאוד וממוחשבים, אבל בעצם שום דבר לא השתנה. כלומר, הטכנולוגיה התקדמה מאוד, אבל ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יש נסיגה באנושיות בעולם. זה לא חייב להיות ככה, טכנולוגיה יכולה גם לקרב".
האלבום החדש הופק על ידי רמי פורטיס, שאיתו כבר עבדת בעבר. איך הגעת אליו?
“הכל התחיל כשקראתי באחד האתרים טור שנקרא 'עשרת התקליטים שתיקח לאי בודד' שפורטיס השתתף בו. הוא בחר המון קלאסיקות רוק, ובסוף הרשימה הזאת הוא בחר בדיסק שהכיל קטעים נדירים של טופאק. שפשפתי את העיניים ולא האמנתי! הבן אדם באמת אוהב את טופאק, ולא סתם אוהב, הוא אפילו בחר בדיסק שלו שמכיל קטעים נדירים! הבנתי שאני פשוט חייב לעבוד איתו. יש משהו בחיתוך השירה של פורטיס שהוא קצת ראפי. השיר 'את לא', למשל, הוא שיר ראפ לכל דבר. התקשרתי אליו ואמרתי לו שלמרות שאנחנו לא מכירים, יש לי שיר שאני רוצה לארח אותו בו, אבל לא כזמר, אלא כראפר. והוא אמר שלמרות שאנחנו באמת לא מכירים, זה מעניין אותו מספיק כדי ללכת על זה. נפגשנו והקלטנו את השיר 'הכל פה זה קומבינה' (מתוך האלבום הראשון של קוואמי – י.ש.) בעקבות זה התיידדנו והתחלנו לכתוב עוד שירים יחד, וכשהבנתי שהאלבום הבא שלי הולך להיות בסגנון רוק פניתי למי שהוא לדעתי הכי גדול ברוק הישראלי".
האלבום החדש הוא באמת הרבה יותר רוקיסטי מקודמיו. למה לדעתך?
“בשנים האחרונות אני עדיין שומע ראפ, אבל אני מאזין הכי הרבה לרוק ולמוזיקה אלטרנטיבית. אני מושפע מאוד מפאנק גראנג', רוקנרול וכל מיני חומרים מטאליים".
מאילו אומנים אתה שואב השראה?
“וואו, יש כל כך הרבה... אבל אני תמיד חושב על מייק פאטון (סולן להקת פיית' נו מור – י.ש.) אני סוגד לו, הוא האלוהים שלי. הוא עושה כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה סוגי מוזיקה שונים. אני אוהב מאוד גם את סי-לו גרין. הוא קיים עוד מסוף שנות ה-90, וכיף לי לראות שהוא מצליח למרות שהוא לא נראה או נשמע כמו כוכב".
קוואמי מוכר כיוצר מוזיקת מחאה וכמי שלא מתבייש להגיד את מה שהוא חושב, בניגוד להרבה אומנים אחרים שנמנעים מלהביע את דעתם הפוליטית. באופן מתבקש זה מושך אליו המון אש. "אני מקבל תגובות טובות, אבל יש כמובן גם תגובות רעות. יש אנשים ששונאים אותי בדם", הוא אומר, “בשיחה בין אנשים מקובל מאוד להביע את דעתך, במיוחד במדינה הדעתנית שלנו, אבל בתור אומן, כשאתה מביע עמדה חברתית או פוליטית, אתה אוטומטית שם את עצמך במין מקום של 'תופס תחת'. כי מי אתה בכלל שתביע דעה? באיזו חוצפה אתה מעז לעמוד על במה ולהגיד את מה שאתה חושב? רוב האנשים רואים במוזיקה משהו בידורי, משהו לשים ברקע, כמו אקססורי. ברגע שאני בא ומביע את דעותיי זה מערער אותם. מצד שני, יש גם הרבה תגובות חיוביות מצד אנשים שאומרים לי שהם מסכימים איתי או שזה מה שהם תמיד רצו להגיד, אבל אף פעם לא מצאו את המילים הנכונות".
יש לך דוגמה לתגובה קיצונית במיוחד שנתקלת בה?
“כשהוצאתי את 'מי לא פליט פה' (שיר מחאה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים – י.ש (מישהו מיחידת עוז כתב לי טוקבק שאני פוגע לו בפרנסה... לעומת זאת, קיבלתי פידבק חיובי מחבר הכנסת ניצן הורוביץ. הוא בא אליי בסוף הפגנה שהופעתי בה ואמר לי שהוא מעריך מאוד את המוזיקה שלי".
אתה לא מפחד להבריח קהל שלא מזדהה עם הדעות שלך?
“יש ביטוי באנגלית שאומר ‘אם אתה לא יכול להתמודד עם החום, אל תתקרב למטבח'. זה האופן שבו אני יוצר את השירים ואת המוזיקה שלי, אני לא יכול לעשות את זה אחרת".
אתה חושב שמתישהו תבטא את דעותיך הפוליטיות במסגרת רצינית יותר ממוזיקה?
“אני רואה את עצמי כמין סוכן עצמאי בקטעים האלה. אני מופיע המון בהפגנות ואפילו נוטה לנאום בין השירים שלי. אני נוטה לנאום בלי הכרה... אבל לעשות את זה כחלק מתנועה? לא נראה לי".
באיזה נושא אקטואליה הכי בוער לך למחות?
“וואו... כל המדינה הזאת בוערת ! היום, למשל, קראתי בעיתון שמתארגנת הפגנה נגד ערבים. סתם ככה, כי הם ערבים. כל מה שאני יכול להגיד זה: וואט דה פאק?! אני רואה דבר כזה ולא מאמין שזה קורה!".
בנוסף לשירי מחאה יש לך שירים חושפניים מאוד שעוסקים גם באירועים אישיים. לא קשה לך לחשוף את עצמך כך?
“הרבה פעמים כשהשיר עוזב את אולפן ההקלטות ומגיע להופעות ולרדיו זה קשה. באולפן אני מוגן מאוד ונמצא בסביבה חברית תומכת וחמה, אבל כששיר יוצא החוצה אין לי לאן לברוח ואני צריך להתמודד עם זה. ברגע שהבנתי את זה נעשיתי מחושל יותר ונאלצתי לגבש סוג של ביטחון כפרפורמר, שהפך אותי לבטוח בעצמי יותר גם בחיים האישיים. אבל אני עדיין לא איזה ‘מיסטר קונפידנס', אני הכי ביישן...".
קל מיד לראות את הביישנות הזאת שקוואמי מדבר עליה. בשיר "בושות" מהאלבום החדש הוא אף מעיד על עצמו ככזה, וכשהוא מדבר על
כבר עשר שנים קוואמי מגיש מדי ראשון ושלישי את התוכנית "הקצה" בגלגל"צ, תוכנית שמביאה למאזינים מוזיקה אלטרנטיבית חדשה.
מאיפה אתה מביא את המוזיקה שאתה משדר?
“המרכז של התוכנית הוא מוזיקה אלטרנטיבית, בעיקר חדשה. במהלך השבוע אני אוסף חומרים מהאינטרנט, מבלוגים, מכל מיני אתרים שאני סומך עליהם ומכל מיני מגזינים. לפני כל תוכנית אני מוצא את עצמי עם ערימת חומרים שמתוכה אני צריך לבחור את השירים הטובים ביותר. כל שבוע הוא מעין מרדף מחודש אחרי השיר הטוב הבא. מצד אחד, זה מתסכל, אבל מצד שני, אני ממש שמח שזאת העבודה שלי".
אתה מרוצה ממה שקורה היום בעולם המוזיקה?
“יש בישראל המון מוזיקה טובה מתחת לפני השטח. יש המון דברים נהדרים למי שמוכן להקשיב, המון רוקנרול משובח, צריך רק לחפש. אבל אם את שואלת אותי על פופ, זה כבר משהו אחר... המצב של עולם הפופ הוא על הפנים בעיניי. יש איזשהו תהליך שקורה בשנים האחרונות של התאמת השירים למסיבות ולדפוסים קבועים. אנשים אומרים לעצמם: 'אם ליידי גאגא מצליחה, גם אני צריך להישמע כמוה'. המון אנשים רוצים להיות סלבס, אז הם מתחילים לחקות דפוסים מסוימים של לוק, והכל נשמע ונראה בדיוק אותו דבר. הבלאק אייד פיז, למשל, הם דוגמה מצוינת לכך. הם ממש הלכו והידרדרו! זה כאילו הם אמרו לעצמם: 'אם נעשה משהו איכותי הוא לא יצליח, אבל אם נעשה משהו שהוא כמעט אנטי מוזיקלי זה בטוח יצליח!' וקייטי פרי...מה אכפת לי מהקייטי פרי הזאת?!".
בשבועות האחרונים היו אנשים שטענו שיש פגם בכך ש"תסחטי אותי" נטחן בגלגל"צ לאור העובדה שאתה עובד בתחנה. אתה לא חושב שיש עם זה בעיה?
“אני לא חלק מוועדת הפלייליסט של גלגל"צ, והתוכנית שלי לא מתעסקת בדברים שגלגל"צ משמיעים במהלך היום. למרות שהוצאתי שני אלבומים לפני זה, אף פעם לא היה לי שיר בפלייליסט. עם השנים נעשיתי אומן, ויצא לי שיר שנהיה להיט עוד לפני הכניסה שלו לפלייליסט. נכון שהוא מושמע הרבה, אבל זה רק כי המאזינים מבקשים שישמיעו אותו! גלגל"צ היא תחנת רדיו עם אג'נדה להשמיע להיטים, אז שהתחנה תבגוד באג'נדה שלה ותסרב להשמיע שיר שהוא להיט רק כי הוא שלי? למה?".
אז מה הלאה? יש מצב שהאלבום הבא שלך יהיה נטול ראפ ויתבסס על רוקנרול בלבד?
“בהחלט. אני עוד ממש לא בשיא שלי. אני שואף להמשיך ולעשות את המוזיקה שלי ושל החלבות כמו שנראה לנכון. אני מרגיש שככל שאנחנו מתפשרים פחות, ככה טוב יותר. השאיפה שלי היא להביע את עצמי בדרך שלי". ריספקט, יו!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם