מה שיותר עמוק יותר צהוב
ישראל מתייבשת? בעפרה דואגים למלא מחדש את המאגרים המתרוקנים. רק חבל שהם לא ממש עושים את זה במים
יחד עם הרבה מאוד מקומות שלא נהנים מהמוביל הארצי וממימיה המתוקים אך המועטים של הכנרת, גם בעפרה המים מגיעים ממי תהום. למי התהום לא מגיעים רק מי הגשמים, אלא גם מי הביוב. ואם זה לא מספיק, לצערנו אנחנו לא גרים כאן לבד, וגם הערבים תורמים את חלקם לביוב הזורם במי השתייה שלנו. את התוצאה, שנראית כמו ערפל בכוס זכוכית, אתם מוזמנים לטעום בכוס מים מהברז בבית שלי.
בזמן שרוב התושבים נכנעים בזה אחר זה למתקני מים מינרליים, יש מי שדואג לשכנינו הערבים היקרים כדי שהמים המתוקים שלהם חס וחלילה לא יתקלקלו בגלל הקרבה ל"אויב הישראלי". אחד ממקורות המים של רמאללה היה בריכה גדולה בדיוק באמצע יישוב שכן. באחת השבתות שביליתי ביישוב ההוא החברות שלי הזמינו אותי לשחות איתן בבריכה הנקייה כמנהג בני המקום.
מנהגם של הבנים, אגב, היה גם להשאיר במים "הפתעות". כשאני הבנתי את זה, עשיתי מיד אחורה פנה, כי עם כל רצוני לקפוץ לבריכה בחום הכבד, בריכות פיפי הן לא אטרקציה בשבילי. מהר מאוד גם הצבא גילה את זה וייבש את הבריכה לגמרי, ובזאת נסגר המקום שבו הנוער המתנחל יכול היה "להראות לערבים מה זה", וטוב שכך.
היישוב שלי נחשב ליותר "ממלכתי" (כלומר, יותר רגוע ומכבד את מדינת ישראל וחוקיה(, ולכן אנחנו משתדלים לחרב רק את מקורות המים שלנו. בקצה היישוב, בצד היחיד שבו יש גדר, נמצא מקור האטרקציה הגדול ביותר של מים חמים שנקרא" הבוסתן". הבוסתן הוא בעצם קופסה קפואה מברזל המלאה מים עומדים שסביבה כמה עצי פרי. זה אחד ממקומות הבילוי הנפוצים ביותר, וכמעט בכל שעה אפשר למצוא שם חבר'ה שקופצים למים. אם אני לא טועה, במקור המים שם נועדו לשתייה לעובדי המטעים באזור. היום לא הייתי ממליצה לאף אחד לנסות לשתות מהמים האלה. מישהו פעם טען באוזניי שאם נניח כל אחד שעובר שם משאיר את מזכרתו במים העומדים, הרי שאפשר באופן רשמי לשנות את שמו של המקום מ"הבוסתן" ל"המושתן". מאז כף רגלי לא נגעה במים האלה, ולא יעזור בית דין. אני, תודה לאל, לא גזענית - לא משנה אם זאת ג'יפה של יהודים או ערבים, אני לא נכנסת.
לפני כמה שבועות עליתי ליישוב השכן, עמונה, שממנו אפשר להשקיף על כל עפרה כמעט ממעוף הציפור, וגיליתי מבנה חדש, גדול ולא מזוהה. בירור קצר העלה שהיישוב בנה מכון לטיהור שפכים או משהו כזה, והוא לא
וכך בזמן שכולם מעסיקים את עצמם מאיפה יגיעו המים, אני מתפללת יום יום לגשם ובד בבד מתפללת שהגשם שיירד, אם הוא כבר יורד, יהיה נקי. ועד שזה יקרה אני מעדיפה לראות מהצד את חבריי היקרים טובלים בזוהמה, למחול על גאוות היחידה שלי ולהודות שהמים בעפרה מזעזעים. לפחות ככה אני לא סובלת מייסורי מצפון כשאני לא עושה מקלחות ארוכות. המים האלה ממילא לא מתאימים לשתייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם