ראשי » מעריב מגזינים » רייטינגגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

"מבקרי הטלוויזיה פלצנים"

יובל סגל, שהתחיל את הקריירה לפני 13 שנים כמציל אהבל ב"כחול עמוק", קיבל במשך השנים תו תקן של שחקן איכותי. אבל למרות כל הפז"מ הוא פוחד פחד מוות שצופי "טקסי דרייבר" המקסימה, שאותה יצר במו ידיו, לא יאהבו אותה. על המבקרים, כאמור, הוא שם קצוץ: "מה הם בכלל כתבו בחיים שלהם?"

בואו נתחיל מהברור מאליו: יובל סגל הוא גבר חתיך. כמה חתיך? ובכן, חתיך באופן שגורם גם לסטרייטים לעצור הכל לרגע ולחשוב שאולי - אם זו הסחורה המוצעת - הם צריכים להתחיל לחבוט עבור הקבוצה היריבה. מחשבות העריקה האלה עלולות היו לגרום לתחושת אי נוחות קלה אצל הכתב המיוזע שנשלח לראיין את מונומנט הגבריות הסגלי, אבל סגל לא נותן לזה לקרות: השיחה איתו חמה, פתוחה וכנה, והוא לא חושש לדבר על הפחדים שלו, על חוסר הביטחון ועל הקשיים שהוא חווה במסגרת הפאזה המקצועית החדשה והמבטיחה שלו כיוצר. כן, יוצר, ולא סתם - על "טקסי דרייבר", הסדרה המקסימה שלו שעלתה לפני שבוע ברשת (אחרי שידור ראשוני בלוויין לפני כמה חודשים), חתום סגל ככותב יחיד, עניין נדיר למדי במקומותינו. תוסיפו לזה את העובדה שזה בעצם הדבר הראשון שהוא כתב אי פעם, והרי לכם הישג מרשים בכל קנה מידה.
   
מבחינת סגל הראיון הנוכחי הוא טבילת אש. בלוויין, ללא נתוני הצפייה שחורצים גורלות בזכייניות, הדברים היו פשוטים יותר. עכשיו, כשהסדרה משודרת ברשת, מתלוות לכך ציפיות בענייני רייטינג, והמשחק משתנה לגמרי. וכן, גם בנוגע לזה הוא אמיתי לחלוטין. "שמע, אני ממש חרד לגבי זה", הוא אומר, "ואני ממש מקווה שיקבלו את הסדרה יפה ושהיא תגיע לכמה שיותר אנשים. אבל אני לא יכול לומר לך שאני לא חושש".

ולמה שלא תגיע לכמה שיותר אנשים?
"כי זה קורה. היו כבר סדרות מעולות שלא מספיק אנשים ראו".
מה למשל?
"למשל העונה השנייה של 'הכל דבש'. בעיניי היא מופתית, מאוד אהבתי אותה, אבל מבחינת רייטינג היא הייתה אכזבה. גם את 'טקסי דרייבר', על פי התגובות שקיבלתי, לא ראו מספיק אנשים כשהיא שודרה ב־yes, ואני מאוד מעוניין שעוד אנשים יצפו בה עכשיו בערוץ 2. תכתוב שהיא משודרת בימי שלישי ב־22:00, אחרי 'כלבוטק'. שמע, אני מודאג וכבר אין לי כוח להתאכזב. מצד שני אני צריך להשתחרר, כי אני כותב את העונה השנייה עכשיו ואני ממש לא צריך את המתח הזה של יצליח או לא יצליח. אגב, את הראשונה כתבתי לבד, אבל ממש אשמח לקצת עזרה עם השנייה...".

העונה השנייה תלויה בתגובה של הקהל לעונה הנוכחית?
"לא, כבר התחלתי לכתוב אותה. היא תגיע, כך או כך, אבל אני חייב להודות שזה תהליך ממש קשה, הכתיבה, וזה מוציא ממני את המיץ. מי ידע שזה יהיה כזה סיוט?".
סיוט או לא, "טקסי דרייבר" בהחלט שווה את העבודה. סגל, שיושב מולי ומנשנש מאפה ביזארי (מעין שילוב של לחמנייה ופיצה), גם משחק בסדרה - לצד דביר בנדק, יורם טולדנו, דני שטג, קובי מרציאנו, ריימונד אמסלם ואחרים - בתפקיד יגאל לוי, סדרן תחנת "מוניות השכונה" שמנסה איכשהו לתפעל את העסק המקרטע ולשמר את חברותו עם הנהגים העובדים איתו. בסופו של דבר עוסקת הסדרה בחברותא הגברית הזאת, בדמויות הצבעוניות הנוטלות בה חלק ובהוויה האנושית של העיירה הקטנה וחסרת השם שבה מתרחשת העלילה. את זה שהיא מקסימה כבר אמרנו?

את הקריירה שלו, אתם ודאי זוכרים, החל סגל כדוגמן בקמפיינים נחשבים, בטרם קיבל "אגרוף לנשמה", כדבריו, והחליט להתחיל ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. למה אגרוף? ובכן, באותה העת נכנס סגל לנעלי הילד הרע וקרע את תל אביב במה שהוא מכנה "תקופת הקרחנות שלי": מסיבות, סמים ובלגנים. המשבר לא איחר להגיע, ואחרי כמה התקפי חרדה הוא החליט לפצוח בלימודי משחק ולקבל את ההתחייבות ארוכת הטווח שדורש המייקאובר המקצועי הזה. בתום הלימודים דברים החלו להסתדר: סגל התקבל ללהקת השחקנים של תיאטרון הבימה, שיחק ב"כחול עמוק", ב"טירונות" ואף גילם את התפקיד הראשי ב"מתנה משמים" של דובר קוסאשווילי, תפקיד שעליו היה מועמד לפרס אופיר. אחר

כך הגיעו גם "קצרים" הפופולארית, שהכניסה אותו לכל בית בישראל, והקמפיין של לאומי קארד לצד קרן מור, חברתו לתוכנית, עם הקאץ' פרייז הכבר־מיתולוגי "לפנק, לפנק, לפנק".

ואז, כשכבר שיחק בתיאטרון, זכה למעמד מכובד של שחקן מוביל והתפרנס לא רע בזכות הקמפיין לבנק, הבין סגל שיש בו עוד. "הסדרה התחילה מרעיון שכתבתי כבר לפני שנים", הוא מספר, "רעיון שישב אצלי במחשב המון זמן, על קבוצת חברים, ילדים, ומה שקורה להם בכל תקופת ההתבגרות עד הצבא. אותם שמות כמו ב'טקסי דרייבר', רק ילדים. ברגע שהחלטתי לעשות את זה התחלתי לכתוב, וששת הפרקים הראשונים יצאו לי תוך שבוע. זה פשוט כבר היה שם, בפנים. זה כבר היה די סגור אצלי".

אבל מה הוביל להחלטה לשבת ולכתוב את זה?
"האמת? אני לא יודע. יום אחד פשוט ישבתי על המחשב ודברים התחילו לצאת, דברים מהילדות שלי. יש בסדרה הזאת איזה טון של געגוע, לא בציניות ולא באופן אירוני, פשוט געגוע לתקופה שעברתי".

היו רגעי משבר בזמן הכתיבה? רגעים של תלישת שערות?
"חבל לך על הזמן. מייאוש לייאוש, ובין לבין כאבי ראש נוראים. זה באמת תהליך מייסר. זה אפילו לא דומה למשחק, לדברים שבהם התנסיתי קודם. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו כתבתי איזה רומן, זה לא ככה, אבל זה באמת קשה מאוד, בעיקר ברמת המשמעת שנדרשת ממך".
עשית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, ומן הסתם כל הדברים האלה הכינו אותך לפאזת היצירה הנוכחית. יש מישהו שאתה יכול להצביע עליו ולומר "ממנו למדתי הכי הרבה"?
"אני יכול להגיד לך שלדובר קוסאשווילי הייתה השפעה גדולה עליי מהבחינה הזו, והוא גם שמע ממני על הסיפור ומדי פעם היה שואל 'נו? אתה הולך לכתוב את הדבר הזה?'. הסיפור של 'טקסי דרייבר' והדמויות נבעו ממני, אבל בדיעבד, כשאני רואה את הסדרה עכשיו, אני יכול לראות הרבה דברים ולומר שהייתה בהם השפעה של דובר. כשאיתן ענר הבמאי חיפש רפרנס חזותי לסדרה, הוא שאל לגבי 'מתנה משמים' ואם הסרט הזה יכול לשמש רפרנס, ומובן שעניתי שכן. רואים את זה. אבל גם את 'מתנה' אי אפשר ממש להגדיר, כמו שאי אפשר להגדיר את 'טקסי דרייבר'".

תסביר.
"בהתחלה שאלו אותי מהזכיינית אם אני יכול להגדיר עבורם את הדבר הזה: האם זו קומדיה? האם זו דרמה? האם זו דרמה קומית? כל מיני הצהרות שכאלה. נורא נלחצתי מהמילה קומדיה, כי לא כתבתי קומדיה. כתבתי סיפור, והמטרה שלי הייתה לספר אותו, לא להצחיק".

קראת ביקורות על הסדרה? עקבת אחריהן?
"כן, וזה היה לי קשה מאוד. כשקראתי אותן לא יכולתי להתרכז במחמאות והעיניים נדדו רק לרפש, למה שרע. אבל לא הופתעתי. בקריירה המקצועית שלי לא שפכו עליי יותר מדי שבחים, גם משום שלקח לי הרבה שנים להשתחרר מהתווית של דוגמן".
הרבה מהמבקרים באמת נטפלו להגדרת הז'אנר של הסדרה: דרמה קומית? קומדיה דרמטית?
"אבל הם פלצנים! אתה מבין את העניין? פלצנים. מה חשובה ההגדרה? או שאתה מאמין לסיפור או שאתה לא מאמין לו. אם מראש אתה הולך ועושה משהו בלתי אמין בעליל, אתה צריך לשים תווית, אבל הסיפור של 'טקסי דרייבר' בא ממקום אחר לגמרי. המבקרים האלה הם כל מיני גאונים שכאלה, ומה הם בכלל כתבו בחיים שלהם? ידעתי שהביקורות ילכו לאזורים כאלה, ובסופו של דבר העבודה של המבקרים היא למלא מכסת מילים, אז רק טבעי שהם ילכו ויחפשו הגדרות שאליהן הם יוכלו לדחוף את היצירה שלך. בסופו של דבר זה לא כל כך נעים, וזה חובט, אבל ככה זה".

הראיון המלא בגיליון השבוע של "רייטינג"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...