יצאת גזור
הבן של מלאכי חזקיה מהרדיו רק נראה פרא אדם. בעזרת השיער הכי פרוע במזרח התיכון מצליח אורי חזקיה לעשות את הבלתי ייאמן ב"צחוק מעבודה": להיות אליל הילדים ובו בזמן להצחיק גם את סבא שלהם. אז מה אם אומרים לו שהוא ילדותי וקצת סחי? כשהוא שומע את הקהל שלו שואג מצחוק, הוא בעננים. ראיון לא מסורק
אז אתה הכי שונא ביסלי?
“תשמע... אה... רגע, תן לי לנסות להוציא את עצמי סבבה מזה”.
נותן.
“אמרתי שאני שונא ביסלי בגלל החוויה המרעישה בפה. זה מרעיש, נו, כמו גרעינים. לא ידעתי אז שאחר כך אפרסם ביסלי, נו. האמת? אני סבבה עם ביסלי, למרות שאני משתדל לאכול דברים שהם, כאילו, בריאים יותר”.
וואלה צודק, ביסלי זה באמת לא מי יודע מה בריא.
“לא לא, ביסלי זה מגניב וסבבה, אבל אני הולך יותר לכיוון החסה. אתה מבין? אני יכול לסיים את הערב עם ביסלי או במבה על הספה, אבל אני משתדל להשקיע קצת בתזונה. מה לעשות, אני רווק שחי לבד, וככזה אני קצת מזניח באוכל שלי, אז עכשיו אני בכוונה שם במקרר כל מיני גבינות וחסות כדי שלא תהיה לי ברירה אלא לאכול את זה”.
ומתי זה בסדר לאכול ביסלי?
“אני ממליץ לאכול שקית לפני כל אימון שחייה. או, הכי טוב, תוך כדי שחייה”.
טוב נו, בסוף הוא יצא מזה איכשהו (מה שנכון נכון: כשאוכלים ביסלי תוך כדי שחייה, הביסלי נרטב ואז הוא לא מרעיש בפה). הוא גם באמת לא התכוון להעליב את החטיף התמים ונטול זכות התגובה. הוא ילד טוב ירושלים. לגמרי. גם בקטע של ה”טוב” (הוא לא מהמקללים, לא מהמתקרחנים ולא מהעושים שימוש בהומור שחור) וגם בקטע של ה”ירושלים” (הוא נולד שם וגר שם עד גיל 16, אז עבר עם משפחתו לצפון תל אביב). הוא ממש לא היה מה שאתם מדמיינים שהוא היה ביסודי ובתיכון. בלוריתו, לדוגמה, הייתה גזורה אז כהלכה. גם הוא עצמו היה גזור למדי, אבל בקטע סולידי, כיאה לבנו של הכוכב האחראי ללהיט הרדיו הענק “קול ישראל שלום רב, השעה שמונה, הרי החדשות מפי מלאכי חזקיה” (שידוע גם בגרסאות ה”תשע”, “עשר”, “אחת עשרה” והחלשה יותר - “חצות”). “לא הייתי ליצן הכיתה”, הוא מפתיע, “לא עשיתי חיקויים של מורות, לא דיברתי
חזקיה שם קץ לביישנות הזאת רק מאוחר יותר, בתקופת הצבא (הוא שירת בבסיס סגור של חיל האוויר בדרום), כשקפץ לראשונה למים הקרים של הבמה הפתוחה בקאמל קומדי קלאב. “נלחצתי לגמרי רק מלשאול אותם בטלפון מתי אפשר לבוא להופיע”, הוא נזכר, “היו לי אז משהו כמו שש־שבע בדיחות, וכל הדרך מהבסיס להופעה, באוטובוס, רק חזרתי ושיננתי אותן. זה היה לילה גשום, מטורף, באותו ערב היו עוד מלא סטנדאפיסטים יחד איתי - אבל בסדר, בסוף עליתי לשלוש דקות והיה מדהים, קיבלתי תגובות מעולות. העניין הוא ששבוע אחר כך עשיתי אותו דבר באותו מקום, עם אותן בדיחות ובערך אותו קהל - אבל האנשים בקושי צחקו”.
באסה.
“כן, זה היה מבאס, אבל למזלי ההופעה הראשונה הייתה יותר טובה מהשנייה. אם זה היה הפוך אולי הייתי מתבאס ויורד מכל העניין”.
זו הייתה יכולה להיות טעות קשה, כי חזקיה (31) הוא סטנדאפיסט מצוין ומקצוען. אמנם סחי למדי - כזה שמתמקד בסיטואציות אישיות וחברתיות שמותאמות לכל המשפחה ולא גולש לגסויות, לסאטירה נוקבת או לנונסנס פרוע - אבל את ההומור המיושר שלו הוא בהחלט יודע להעביר כמו שצריך. פה ושם אומרים עליו שהוא חביב בעיקר על ילדים - ואכן יש הרבה טוקבקים ילדותיים לקטעים שלו מ”צחוק מעבודה” ביוטיוב (שחלקם חצו את רף חצי מיליון הצפיות) - אבל זה לא לגמרי נכון: חזקיה יודע גם להיכנס לחיי היומיום של בן 60, וכמובן, להצחיק אחד כזה. “למזלי ההומור שלי מסתובב בנישת הפינה של השולחן, המיקרוגל, הדברים הקטנים”, הוא מסביר. “זה לא שיש לי חוקים והגבלות, אבל הדברים שבאמת מצחיקים אותי אלה הדברים שאין בהם פוטנציאל פגיעה בכל סוגי האוכלוסייה. בנאדם שנשען על פינה של שולחן ונופל זה מצחיק לא פחות מבדיחות על מחלות, למשל. אנשים באים לברוח מדברים כאלה כשהם הולכים להופעה. אני אדבר עם מישהו ואצחק עליו, אבל על הדברים שהוא חי איתם בטוב. לא על דברים שמעלים אצלו זיכרונות לא נעימים בראש”.
מה שעשוי, אולי, להיתפס כילדותי.
“בסדר, שיגידו שאני ילדותי. כתבו עליי הרבה דברים מעליבים בטוקבקים, אתה יודע. ילדותי זו מחמאה, אחי. כתבו גם ‘מכוער’ ו’לא מצחיק’. בהתחלה זה מעליב, אבל ברגע שהקהל צוחק בהופעה אני נרגע. זה כמו שבדייט אתה תמיד יודע אם הבחורה התלהבה או לא התלהבה ממך. גם אני, בסטנד אפ, יכול לדעת איפה אני עומד בכל ערב נתון. במקצוע הזה הביקורת היא תוך כדי, בכל הופעה מחדש אתה מרגיש את הביקורת הזאת”.
ואיך אתה מגיב תוך כדי הופעה לביקורת לא מפרגנת?
“כל מה שקורה בקהל משפיע. אני אשקר אם אגיד שלא היו לי הופעות שהקהל לא צחק בהן. יש במקצוע הזה כל מיני חלטורות שאנשים לא מודעים להן. פעם הופעתי במסעדה והקהל היה ממש רעב - אבל מה, המארגנים אמרו ‘קודם כל הסטנדאפיסט’. עמדתי על הבמה, מאחוריי עמד בחור שעשה סיחים על האש, ואני רואה מולי את הריר נוזל לאנשים מהפה. הם רק רוצים לאכול, ואני חייב לשמור על קור רוח. זו בעיה, אתה יודע. לפעמים זה גם לא קשור לקהל, אלא יותר אליי”.
מה זאת אומרת?
“סתם דוגמה: פעם נסעתי להופעה בצפון ולפני זה שמתי שתי ביצים בפינג’אן בבית, על האש. כל הנסיעה הייתי בסרטים אם כיביתי את האש או לא. כשהגעתי להופעה, הסתכלתי על הקהל וכל מה שראיתי זה ביצים. לא היו שם אנשים בכלל. בקיצור, סיימתי את ההופעה, טסתי הביתה ו... יו, די, שנייה, שנייה...”.
מה קרה?
“לא, פשוט עכשיו, כשאני מדבר איתך, אני שואל את עצמי ‘רגע, נעלתי את הדלת?’. כן, נראה לי שנעלתי”.
ומה נסגר עם הביצים? הבית נשרף?
“איזה נשרף, סתם נלחצתי, זה קורה לי לפעמים - אבל היו דברים אחרים. פעם נשברה לי שן באמצע הופעה, למשל”.
איך זה קרה?
“אני מאוד היפראקטיבי על הבמה, אני אוהב לזוז. באחת ההופעות עשיתי חיקוי של ריקוד והמיקרופון נתקע לי בפינה של הכיסא וחטפתי אותו בשן. שמעתי שמשהו נשבר, אז באתי למישהי בקהל, שאלתי אותה ‘זה שבור?’ והיא אמרה ‘כן’ - אבל שיחקתי אותה ממש קול. הופעתי פעם גם עם 39 מעלות חום, ובסוף ההופעה פשוט נשכבתי על הבמה”.
הראיון המלא בגיליון השבוע של רייטינג
נא להמתין לטעינת התגובות
ברייטינג תמצאו את כל מה שמעניין בעולם הבידור הישראלי והעולמי: טלוויזיה, רכילות, מוזיקה, קולנוע, חיי לילה ופרסום. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122. 
אקו"ם