LADY D
חודש אחרי הזכייה ב"כוכב נולד", דיאנה גולבי עדיין לא מבינה כל כך איפה היא נמצאת. היא לא אוהבת להיות במרכז העניינים, אבל היא הופיעה בטלוויזיה בכל שבוע בשידור חי; אין ביצוע שלה שהיא לא מרוצה ממנו, אבל היא רק עכשיו מבינה שהיא יודעת לשיר; יש לה להקת מטאל, אבל היא עומדת להשתתף בפסטיגל. ראיון בלעדי עם כוכבת שבכלל חלמה להיות שוטרת
עדיין לא נוח לגולבי עם המקום הזה של הפרסום, עם העובדה שכולם מתעניינים במה שיש לה להגיד. היא מעדיפה לענות על שאלות בתמצות ככל האפשר, ובעיקר בצניעות. "אני לא אוהבת לקבל תשומת לב, והגעתי למקום שנותנים בו הכי הרבה תשומת לב", היא מנסה להסביר, "באיזשהו שלב אני מתבלטת, אבל אני לא אוהבת להיות במרכז". אי אפשר להגיד שזה מפתיע כל כך: זאת בדיוק אותה דיאנה שליווינו במשך עונה שלמה של "כוכב נולד" אל עבר הרגע המיוחל ב- 4 בספטמבר, שבו כבשה את המקום הראשון בבריכת הסולטן בירושלים.
כמה חודשים לפני כן הייתה גולבי נערה בת 18 מחולון שבאה להיבחן לאודישנים לעונה השמינית של "כוכב נולד". בתוכנית הראשונה שבה השתתפה, נדהם פבלו רוזנברג מחוסר הביטחון שהפגינה ומהעובדה שאינה מודעת לקולה הנדיר. "תגידי, את לא יודעת שאת טובה?", הוא שאל אותה בפליאה, וזו השיבה בשלילה.
תגידי, עכשיו את כבר יודעת שאת טובה?
"אני לא בטוחה שמה שאמרתי אז היה אמיתי, זה היה אולי סוג של שכנוע עצמי. חשבתי רק לאן אני אגיע בתחרות הזאת, כל מה שרציתי זה לא לעוף בשבוע הראשון. זו פדיחה! אבל כן, עכשיו אני הרבה יותר מודעת לעצמי ולכך שאני שרה טוב".
התוכנית שינתה אותך?
לא השתניתי, אולי שודרגתי טיפה בתור בן אדם. אני חושבת שהגעתי עם יכולות שלא הערכתי בעצמי, ועכשיו אני יכולה להודות שיש בי משהו. אם הייתם מראיינים אותי לפני שנה, בחיים לא הייתי מסוגלת להגיד לכם שאני טובה. הייתי יושבת ובוהה ברצפה במשך כל הראיון".
גם בשלב מאוחר יותר לא שמת לב לכך שאת אחת הפייבוריטים של הקהל באולפן ובבית?
"באף שלב של התוכנית, אפילו בשלבים המאוחרים, לא ידעתי שאני פייבוריטית. במיוחד בהתחלה לא יכולתי להרגיש שאני בולטת, מפני שהיו הרבה מתמודדים. זו העונה שהיו בה הכי הרבה מתמודדים בנבחרת- 27. התחברנו כל כך זה לזה, היינו עוזרים זה לזה בביצועים ובעיבודים, ולא היה שיר שלא הרגשנו שותפים לו. ישבנו מאחורי הקלעים והרגשנו מרוצים וגאים בביצוע של המתחרה שלנו, שקשה היה לשים לב שאתה עצמך בולט".
אבל אצל השופטים היה ברור שאת מסומנת כפייבוריטית. הם היללו אותך והנחיתו עלייך מחמאות מדי שבוע. את חושבת שזה תרם לניצחון שלך?
"דווקא פחדתי מאוד מזה שהשופטים ראו בי פייבוריטית. חשבתי שאולי הקהל לא הבין למה פתאום הם החליטו שאהיה בגמר ושדווקא בגלל זה לא יצביעו לי. אבל כששרתי לא חשבתי מה הקהל בבית יצביע. ובכל זאת, החמיא לי שאנשים מנוסים כמו השופטים העריכו את מה שאני עושה".
איך התמודדת עם השגרה המלחיצה של התוכנית?
"נראה לי ששמרו עלינו טוב בתוכנית. שמרנו זה על זה ועל עצמנו. הייתי מוקפת באנשים שעזרו לי לא להשתגע שם, מפני שקל מאוד להשתגע. אתה מוקף בכל כך הרבה אנשים ובו זמנית אתה נורא לבד. בחדר החזרות אין לך מקום שאתה באמת יכול להתבודד בו. באותו רגע זה נורא, אתה רוצה לירות לעצמך בראש, אבל אחר כך אתה מבין שיש עוד מתמודדים שעוברים בדיוק את מה שאתה עובר. חוץ מזה, אני אוהבת להיות לחוצה. אם לא הייתי לחוצה, לא הייתי מגיעה לגמר. אני עובדת עם הלחץ".
מאיזה ביצוע שלך היית הכי פחות מרוצה?
"אין לי כזה, ותודה לאל על כך. זה כמו שתשאל אותי מאיזה ביצוע הייתי הכי מרוצה. אני ביקורתית מאוד, אז אני צופה בביצועים שלי כמה פעמים אחרי ההופעה ומנסה לחפור ולמצוא טעויות קטנות, אבל אני לא חושבת שהיה ביצוע שלא הייתי מרוצה ממנו. אפילו אחרי 'קטורנה מסאלה', שאותו שרתי עם ניקיה בראון, הרגשתי מרוצה. למרות שהייתה לנו שם פאשלה טכנית עם המיקרופון".
מי המתמודד שהיה לך הכי עצוב שהודח?
"אבי בן-אבו. זה היה יותר מעצוב, זה היה מפתיע ולא פייר. אחרי ההדחה דיברתי איתו בטלפון והייתי בטוחה שאני הבאה בתור. אמרתי לו: 'אבי, בשבוע הבא זאת אני'. זה היה רגע שבו נשברתי וחשבתי לזייף בתוכנית הבאה כדי שאלך הביתה. אני יכולה לסמן את אבי כחבר הכי טוב שהיה לי בנבחרת. למרות שכשהוא הודח זה לא היה כאילו איבדתי חבר, מפני שידעתי שיש חיים אחרי 'כוכב נולד' ואני עוד אראה אותו. אנחנו עדיין שומרים על קשר. חוץ ממנו אני שומרת על קשר בעיקר עם עידן עמדי, בת נטף ואדר גולד".
הקשר של דיאנה עם שאר חברי הנבחרת עמד למבחן כשהם התבקשו לדרג את שלושת הפיינליסטים לפני הגמר הגדול. גולבי הייתה מופתעת מאוד לגלות שהיא דורגה אחרונה. "זה אכזב אותי מאוד וביאס אותי. הייתי בטוחה שכולם חברים שלי ויצביעו לי", היא אומרת. "בדיעבד, אני יודעת במדויק איך כל מתמודד דירג את
רבים לא יודעים שניסית להתקבל ל"כוכב נולד" בעונה הקודמת ונדחית בשלב מוקדם. מה בשנה הזאת עשה את השינוי וגרם לך להגיע רחוק כל כך?
"לא קרה כלום. אחרי שלא התקבלתי תמיד אמרו לי משפט מעצבן מאוד: 'חכי קצת לגיל 18 או 19'. שנה זה זמן ארוך מאוד. נראה לי שדווקא מה שעזר לי היה לא להתמקד בלהתקבל בשנה הבאה ולעשות דברים אחרים, למשל עם הלהקה שלי, הרוסים. לא נלחמתי על להצליח בשנה שלאחר מכן, לא הלכתי למורה לפיתוח קול. התקדמתי לבד וזה פשוט בא. ולמרות זאת היה לי חשוב להתקבל לתוכנית. אני נוטה לוותר מהר בדרך כלל, אבל אם ניסיתי להתקבל שוב, כנראה היה לי חשוב להיכנס".
הרבה אומרים ש"כוכב נולד" היא מעין קיצור דרך עבור אומנים, שזו לא הדרך הטבעית שאומן צריך לעבור. זה נכון לדעתך?
"'כוכב נולד' הייתה בעיקר מקפצה בשבילי. בלי התוכנית לא היו לי הכלים להתפרסם, לא הכסף לעשות את זה ולא המקום. בסופו של דבר אני אעשה בדיוק את אותה דרך שעשה כל אומן אחר - גם לי ייקח זמן עד שאני אתחיל לכתוב לעצמי שירים. לא הייתי יכולה להתפרסם מהר כל כך בלי 'כוכב נולד', וגם אם כן, זה היה קורה בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים שלי, ולא כך, כשכולם יודעים מי אני בן לילה".
דיאנה גולבי נולדה לפני כמעט 19 שנה במוסקבה. היא עלתה לארץ כשהייתה בת חמש והשתלבה מהר מאוד בחולון. באופן מפתיע, השירה לא הייתה מרכז העניינים אצלה כשהייתה ילדה. היא אפילו העדיפה לעסוק בכדורגל במשך ארבע שנים, בקבוצת הבנות של פתח תקווה. "תמיד שמענו מוזיקה בבית. אמא שלי היא רוסייה שמקשיבה למוזיקה ערבית, שזה בערך הדבר הכי מצחיק שיש. אבא שלי אוהב ג'אז, בלוז ורוק ישן. כל הסגנונות האלה התערבבו לי במוח, אבל זה עדיין לא גרם לי לשיר באופן מקצועי", היא מתוודה. "השירה הייתה תמיד בגדר חלום. רציתי בכלל להיות שוטרת ולשיר רק בתור תחביב. אמנם הייתי ילדה ששרה ומפתיעה את המשפחה שלה בחוסר הזיוף שלה, אבל חוץ מזה לא התלהבו ממני יותר מדי. אני חושבת שדווקא מהילדים שמתביישים בשירה שלהם יוצאים זמרים גדולים...".
היא הייתה נוהגת לשיר בטקסי בית הספר, שם גילו לראשונה את הכישרון שלה. "שם התחלתי להבין שאני באמת שרה טוב, ממחמאות של מורים. משם גם התפתחה להקת הרוסים".
מה איתה באמת? אתם ממשיכים לעבוד יחד?
"להקת הרוסים קיימת בערך שנה. הם תמכו בי מאוד כשנכנסתי לתוכנית. הרגשתי קצת מגעיל שהשארתי אותם בהקפאה כזאת, אבל הם המשיכו ליצור וחיכו לי. עכשיו קצת התפצלנו...".
למה קראתם לעצמכם הרוסים?
"היו לנו המון שמות הרבה יותר קשוחים ואפלים לפני השם הזה, אנחנו הרי להקת מטאל... אבל כל פעם שמישהו היה מגיע להתאמן אחרינו בזמן שניגנו בחדר החזרות, הוא היה אומר: 'אה, הרוסים פה...'. אף אחד לא באמת זכר איך קראו לנו, אז פשוט היו קוראים לנו 'הרוסים'. החלטנו להשאיר את
זה כך".
את מרגישה שבאיזשהו מקום את מייצגת את הקהילה הרוסית?
"ממש לא".
כשבוע לפני הגמר הגדול לקחה גולבי את המצלמות של "כוכב נולד" לעמותת "עלם", עמותה לנוער במצבי סיכון שניידת שלה הייתה מגיעה לשכונה של גולבי מאז שהייתה צעירה. "באזור שלנו היו מסתובבים המון חבר'ה שפשוט לא עשו עם עצמם כלום", היא מתארת את התקופה. "הייתה מגיעה אלינו לשכונה ניידת של העמותה, ויצאו ממנה אנשים בוגרים שפשוט ישבו איתנו, שיחקו איתנו שש-בש ודיברו איתנו. בהתחלה לא הבנתי מה הם עשו שם, חשבתי שאין להם חיים, אבל לאט לאט הבנתי שהם הרימו אותנו למקומות איכותיים וטובים. הייתי יושבת עם אשה מדהימה ומנגנת לה. היא קישרה אותי לאחת האהבות הכי גדולות שלי ועזרה לי להתקבל לקורס משחק".
זה משהו שאת חושבת לעסוק בו בעתיד?
"ברור. המשחק תמיד נמצא אצלי בכיס בתור משהו שאני יכולה לשלוף. הביצועים שלי בתוכנית לא היו טובים כל כך אם לא הייתי מחוברת לעצמי כל כך בזכות המשחק".
על מי מבין מתמודדי התוכנית אי פעם את יכולה להגיד שהוא המודל לחיקוי שלך?
"כמו כל ילדה שראתה את הגמר הראשון בניצנים, גם אני רציתי להיות נינט. התחברתי מאוד גם למורן אהרוני. אני גם זוכרת שכשראיתי את ליבי בפעם הראשונה ממש הערכתי את השוני שלו". גולבי מתלבטת לרגע אם להמשיך ולהגיד את מה שעובר לה בראש, ומחליטה להיות אמיצה: "ואולי אהבתי גם את מיי פיינגולד...".
בואי נתפוס אותך לרגע על מיי...
"גם אתה מתכוון לשאול אותי אם אני יודעת שאני דומה לה מאוד?".
בכל זאת, אין בארץ הרבה זמרות בעלות קול עמוק ועוצמתי כמו שיש לכן...
"אני חושבת שיש זמרות כמונו, אבל לא במיינסטרים. מיי היא המוצר המוגמר והמושלם של המוזיקה שאנחנו יוצרות. אבל לא באתי לתוכנית מפני שראיתי את מיי ואמרתי לעצמי שאם היא יכולה, גם אני יכולה".
את יודעת שמה שהיה השנה הוא סוג של "תיקון" לשנה שעברה: בשנה שעברה מיי הייתה הפייבוריטית הרוקרית שהפסידה לבחורה המתוקה יותר, זאת שקל יותר להתחבר אליה, ואילו השנה הבחור המתוק שכל הבנות אהבו לקח מקום שני, ואילו הרוקרית לקחה מקום ראשון...
"שמעתי הרבה דיבורים כאלה. ברור שגם אני ישבתי בפה פעור כשמיי לקחה רק את המקום השלישי, ולכן גם הופתעתי כל כך מהזכייה שלי. מעניין אותי מה היה קורה אם בשנה שעברה הייתי עוברת את האודישנים ומתמודדת מולה... צריך להבין, אני לא רואה את עצמי בתור משהו על טבעי, אבל אולי הגיל הצעיר שלי גורם לאנשים להתלהב כל כך. אני פונה לקבוצות מסוימות מאוד, ולא חשבתי שכל הקהל יכול לאהוב אותי. אני כולה בת 18...".
אבל את בוגרת מאוד לגילך. איך את מסבירה את זה? מה בחייך הפך אותך לכזאת?
"ניתוחים פלסטיים... סתם! גם עידן עמדי תמיד אומר שאני בעצם אשה בת 52. אולי זה מפני שכל החיים שלי הייתי מוקפת באנשים שדיברו גבוה יותר מהגיל שלהם. לא עברתי משהו טראומטי בחיים שלי שבגללו התבגרתי. אני כנראה רואה את העולם אחרת, אמיתי יותר, כמו שהוא. העולם שלנו לא טוב ואני רוצה לדבר על זה. אני בעצם באה מהכיוון העצבני של המטאל. המון דברים מעצבנים אותי...".
מה למשל?
"המון דברים. לא צריך באמת לפרט - סמים, גזענות... חסר ממה להתעצבן?".
בצעד שגרם ללא מעט הרמות גבה הצטרפה גולבי לשורת האומנים שמופיעים בפסטיגל השנה, שם תופיע לצד ריטה, שבזכות השיר שלה ניצחה בגמר.
תדמית הרוקרית לא מתנגשת עם העובדה שאת הולכת להופיע בפסטיגל?
"וואו, תדמית הרוקרית... כמה עצוב... פסטיגל זה הכי רוקנרול שיש! צופים בזה המון ילדים. אני מודה שבהתחלה הייתי קצת נגד. לא הייתי בטוחה שאני מסוג הכוכבים שילדים אוהבים כל כך, אבל עכשיו אני שמחה מאוד שהצטרפתי. האווירה והאנשים מדהימים. קשה להיכנס ממסגרת אחת למסגרת שנייה, אבל נראה לי שהולך להיות כיף".
איך זה לשיר עם ריטה?
"יום אחרי שזכיתי הפתיעו אותי אנשי גלי צה"ל בשיחה מריטה. היא החמיאה לי והתחלנו לשוחח, ומשם זה התגלגל מהר מאוד, ומצאתי את עצמי שרה איתה בחדר ההקלטות. מדהים לשיר איתה, היא תומכת בקול שלי ובו זמנית גם מפנה לי מקום ביצירה. למרות שהסגנונות שלנו שונים מאוד, למדתי ממנה המון".
איך ייראה האלבום שלך? הוא יהיה אלבום רוק?
"אני בטוחה שהאלבום שלי יהיה די צבעוני ולא יפנה רק לכיוון אחד. אבל אם הרוק אצלי בולט כל כך אפילו כשאני שרה שיר של שרית חדד, אז כנראה זה חלק גדול ממה שאני, לא משנה מה אני אשיר...".
יש לך מחשבות על להצליח בחו"ל?
"ברור שאני חושבת על להצליח במקום אחר, אבל אני אעשה משהו כזה רק אם אדע שיהיה לי לאן לחזור. התחלתי את המוזיקה שלי פה ופה גם אסיים אותה, אם בכלל אסיים אותה מתישהו. קודם תן לי לסיים את הצבא...".
את לא מפחדת שהצבא יבלום את ההצלחה שלך?
"גם אם הוא יבלום אותי, זה לא ישנה את העובדה שהוא נמצא אצלי בסדר העדיפויות בדיוק באותו מקום עם המוזיקה. צבא זה משהו שאני רוצה מאוד לעשות. אני הכי מורעלת. אני מוקפת באנשים שאוהבים את הצבא ומדברים עליו כל הזמן. כשנגיע לשם, נראה מה יהיה".
ומה עם אהבה?
"לפני התוכנית יצאתי מקשר ארוך ורציני של שנתיים. אנשים אומרים שאני בן אדם שקשה איתו מאוד, אז אני צריכה מישהו שיידע להתמודד איתי... ולא, הוא לא צריך להיות רוסי...".
והנה החלק שלו חיכינו כל הכתבה, החלק שבו אנחנו טופחים לעצמנו על השכם. את דיאנה גולבי גילינו הרבה לפני כולם, כשהשתתפה עם הרוסים בתחרות "נותנים ברוק" השנתית של "מעריב לנוער" לפני שנה. הם אמנם לא זכו, אבל גולבי מספרת לנו שהיא עדיין שומרת את העיתון שהופיעה בו.
בקרוב התחרות שלנו יוצאת לדרך בפעם השלישית. אילו עצות את יכולה לתת ללהקות המתמודדות?
"התחרות הזאת מושקעת מאוד, ואתה מוצא את עצמך במעמד גבוה. היינו אז לחוצים מאוד, שזה לא טוב. אני ממליצה לזכור תמיד שאתה בסך הכל מוקף בחבר'ה שאתה מכיר ושעשית איתם חזרות אלף פעם. צריך לזכור להאמין במה שאתם עושים. שופטים אתכם על היותכם להקה שעובדת יחד, לכן כשאתם על הבמה פשוט תרגישו בבית ואל תיתנו ללחץ להפחיד אתכם".
היית רוצה להעביר איזשהו מסר?
"תמיד שואלים אותי את זה ואני לא יודעת מה לענות! אולי פשוט אברך לשלום ולאהבה ושתהיו ילדים טובים!". מבטיחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם