ראשי » מעריב מגזינים » רייטינג

הרווח כולו שלנו

בכל 44 שנות הקריירה שלו - שכללה את "ספר נשים", "פעמיים בוסקילה" ו"תלווה לי את אשתך" - זלזלה האקדמיה לקולנוע בזאב רווח. הערב היא תעניק לו פרס על מפעל חיים, והוא משתדל להסתיר את זעמו: "מעולם לא הרגשתי מריר על מה שחשבתי שהגיע לי", הוא אומר בראיון ל"רייטינג". "הקהל תמיד אהב אותי, ומה שהכי משמח אותי בשנים האחרונות זה שהרוסים אימצו אותי פתאום". רגע לפני הוא מדבר על הכל (וגם על הג'וב החדש שלו: אלימלך זורקין ב"חסמב"ה דור 3")

בסך הכל אלה זמנים טובים עבור זאב רווח. לפני כארבעה חודשים הוא זכה למחווה נאה בפסטיבל קולנוע דרום שנערך בסינמטק שדרות, בשבוע הקרוב יזכה למחווה נוספת בפסטיבל העין היהודית באשקלון, ובקרוב תעלה סדרת “חסמב”ה” החדשה, שבה ייכנס שוב לנעליו של אלימלך זורקין האגדי. אבל עוד קודם לכן - במעין ניצחון מאוחר שלו על מי שתמיד הסתכל עליו קצת מלמעלה - יקבל היום (שלישי, ערוץ 1, 21:30) פרס על מפעל חיים בטקס פרסי אופיר. למה ניצחון? ובכן, רווח - יותר מכל שחקן אחר - מזוהה פה בעיקר עם הז’אנר שבו כיכב בשנות השבעים, השמונים והתשעים, אותו אחד שזכה לשמו של מאכל עממי שהולך טוב עם עגבנייה, ביצה וקצת חריף. “צ’רלי וחצי”, “חגיגה בסנוקר”, “רק היום”, “ספר נשים”, “המובטל בטיטו”, “פעמיים בוסקילה” - הרשימה ארוכה, אבל אף אחד לא יתווכח על כך שרווח הוא מלך הבורקס הישראלי, על הקונוטציות השונות שהתואר הזה מעלה אצל כל אחד.
 
רווח עצמו הוא האחרון שיתווכח איתכם - הוא אפילו עמל בימים אלה על סרט שנקרא בפשטות “בורקס” - אבל חשוב לו שתדעו שגם סרטים אחרים יצאו מתחת ידו. “אף פעם לא נתתי את הדעת על פרסים ותחרויות”, הוא אומר בראיון ל”רייטינג”, “כי גם כשהוכחתי את עצמי בדרמה כמו ‘בובה’ (סרט שביים רווח ב־87’ ושכולל סצנת אונס לא קלה עם חני נחמיאס - י”ב) הם לא הבינו איך דבר כזה קורה, שזאב רווח מגיע ועושה סרט כזה לפי מחזה של הלל מיטלפונקט. קח גם את ‘טיפת מזל’. זה סרט שהביא כל כך הרבה צופים לבתי הקולנוע והוקרן בהצלחה גם בצרפת ובמרוקו. אתה יודע שבמרוקו שידרו את ‘טיפת מזל’ בטלוויזיה? הסרט היה הצלחה אדירה שם. פעם פגשתי את המלך חסן והוא בירך אותי בארמון, ומאז אני לא יכול ללכת ברחוב במרוקו. קוראים לי שם שייח ז’וז’ו. למה להתלונן, בקיצור? אני שמח שזה הגיע, הפרס הזה בטקס הקרוב, וזה העיקר”.

ההערכה לפועלך מרגשת אותך?
“אני מאוד מתרגש מכל זה, אבל הכי התרגשתי מהפסטיבל שנערך בשדרות לפני כמה חודשים. נפגשתי עם התושבים, אלה שהקימו את המקום מהקהילה המרוקאית הוותיקה, ומאוד התרגשתי”.

סוף סוף קצת נחת.
“מה אני אגיד? תמיד נהניתי לעשות את מה שאני עושה, לכתוב ולביים ולשחק. עשיתי 27 סרטים בערך, ופתאום התחילו לדבר עליי כאילו שאני איזה יוצר אמנותי או משהו, ואני בכלל תמיד ברחתי מההגדרות האלה. התרחקתי מהן”.
למה?
“כי תמיד התייחסתי לזה שאני שחקן כאל ייעוד ולא כדבר שצריכים להעניק לי כבוד עליו, להלל אותי. והיום אני שמח שאני עדיין חי ומשחק, זה הכל”.

אתה לא מרגיש מרירות על כך שכבוד כזה מגיע רק עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה?
“לא, אני מרגיש שמחה נטו. אני איש אמונה, והאמונה הזו מכניסה דברים לפרופורציה. מעולם לא הרגשתי מריר על מה שחשבתי שהגיע לי או לא הגיע לי, ותמיד עשיתי את עבודתי מתוך תחושה של ייעוד, לא בשביל אותות כבוד וכאלה. תן לי להצחיק אנשים על הבמה או לשבת באולם קולנוע חשוך ולשמוע איך הם נהנים בסרט - זה מספיק לי”.

יש גם ממד הספדי בפרס מפעל חיים, אבל הקריירה שלך עודנה חיה ובועטת. זה לא מעצבן קצת?
“בכלל לא חשבתי על זה ככה, כי אני נמצא על הבמה כל ערב. ‘ולנטינו’, ההצגה שבה אני משתתף עכשיו בתיאטרון בית ליסין, היא שלאגר אדיר, והקהל פשוט יוצא עם דמעות בעיניים. נשים באות אליי ואומרות לי ‘תמיד חשבנו שאתה רק מצחיק’. ואני לא נח לרגע: מרוב עבודה אין לי זמן לשבת ולחשוב על דברים כאלו. מעולם לא הפסקתי לעבוד, וככה גם אמשיך. פרס מפעל החיים הוא על מה שעשיתי עד היום, אבל אני לא מתכוון להפסיק בקרוב”.

רווח יושב ליד אשתו מלי, שהתלוותה אליו לצילומים, מעשן סיגריות פרלמנט דקיקות בזו אחר זו ומתלונן על מחירן, שהאמיר בחודשים האחרונים. “אתה יודע שזה כבר 24 שקלים לקופסה?”, הוא שואל אותי, ומוסיף שאולי עדיף ככה, שאולי ככה נעשן פחות. דווקא מתאימה לו הפוזה עם הסיגריה הדקיקה, בעיקר עם השפם המזויף שמדביק הצלם פיני סילוק לשפתו העליונה ועם החתלתול המגרגר שאיתו הוא משתעשע. עם האקססוריז האלה רווח נראה כמו נבל מסרטי ג’יימס בונד, או ליתר דיוק כמו נבל מסדרה על חבורת חסמב”ה. כן, אנחנו מדברים על אלימלך זורקין, הפושע ומנהיג כנופיית המטפחת השחורה שאותו גילם רווח לראשונה בסרט מ־1971, הראשון שנעשה על פי סדרת ספריו האהובים של יגאל מוסינזון (את מנהיג חסמב”ה גילם שלמה ארצי, בשם האל).

ב־2 באוקטובר תעלה “חסמב”ה דור 3” על מסכי HOT3 למשך 17 פרקים. מלבד הצוות המרנין והמפתיע, שכולל בין השאר את עודד קוטלר כירון זהבי המפקד, ציפי שביט כשלומית החובשת, גבי עמרני (!)

כמנשה התימני ויהודה לוי כבנו האטי של זורקין (ולוי לוקח את זה עד הסוף, כפי שתראו), אתם גם יכולים לצפות לכמה הופעות אורח מפתיעות במיוחד ולגישה פוסטמודרנית משהו מעשה ידיהם של היוצרים והכותבים דרור נובלמן (הוא משלנו!) ורותי זייד והבמאי דני סירקין. “חסמב”ה דור 3” שלהם מתארת את הגיבורים הנושנים של מוסינזון עכשיו, כשכבר הזקינו והתעייפו מעט, כפי שמדגימים לנו כבר בפרק הראשון כשרישיונו של ירון זהבי בן ה־70 פלוס נשלל עקב גילו. גם זאב רווח כבר בן 70, אבל הוא לא מתכנן לאבד את רישיונו בקרוב, ובכל מה שנוגע ליוצרי “חסמב”ה דור 3” יש לו רק מחמאות. “אההה...”, הוא נאנח, “מבחינתי הסדרה ‘חסמב”ה’ זו השתטות ושמחה אחת גדולה. אני זוכר את אלימלך זורקין של הסרט הראשון: יגאל מוסינזון כתב דמות שהיא דרקונית כזו, ארכי־נבל תוצרת הארץ, וגם אז החלטתי להשתטות איתו. מובן שזה הצליח בצורה מדהימה, והילדים היו צועקים בבית הקולנוע ‘זורקין, תיזהר! חסמב”ה מאחוריך!’”.

והסדרה החדשה? למה החלטת לחזור שוב לנעליו?
“כשפנו אליי ושמעתי שעודד קוטלר מגלם את ירון זהבי ושיהודה לוי יגלם את הבן שלי - ועוד יפיוף כזה! - אמרתי שאקח את התפקיד ובשמחה רבה. התפקיד לא היה גדול, אבל הבנתי שדני הבמאי היה מאוד מרוצה ממה שעשיתי שם. לבחור הזה אני יכול לתת רק קומפלימנטים, על איך שהוא טיפל בצד הקומי של הדברים. גם דרור התסריטאי... שמע, הוא טיפוס של דיימון ראניון, הבחור הזה, זה משהו, נדלקתי עליו בצורה מדהימה. יום אחד הוא בא עם חברים שלו, כל מיני טיפוסים שהשאירו אותי עם פה פעור. הבנתי שזה דיימון ראניון הישראלי, ועוד אחד שעובד ב־HOT וכותב ויוצר ועושה... זה משמח אותי מאוד”.

אתה צופה בטלוויזיה?
“כמעט שלא. אני מגיע בשתיים וחצי בלילה, ואז אני רואה קצת ערוץ ארטה וסרטים, אני פשוט אוהב לראות סרטים. אבל מהמעט שאני כן רואה, אני יכול להגיד לך שצריך יותר דרמות, יותר סיפורים ישראליים. זה עובד, למען השם, וכל הזמן יש הוכחות חדשות”.

אבל על חשבון זה אנחנו מקבלים את הריאליטי.
“בדיוק. יש לנו פה סופרים נהדרים ויוצרים כל כך מוכשרים, אבל הרבה מהם לא מקבלים את הצ’אנס שלהם. זה גם לא פייר מצד הטלוויזיה, כי לצופים מגיעים דברים טובים יותר. ועזוב, על ריאליטי אני בכלל לא רוצה לדבר”.

הראיון המלא בגיליון השבוע של רייטינג

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...