"הייתי בטוחה שאני הולכת למות"
“לא הבנתי בדיוק מה קרה סביבי, רק ראיתי שכולי דם. יכולת לסחוט ממני דם מכל החולצה, מכל הג’ינס, הייתי מגואלת בדם”. הזמרת שורטי, שנדקרה על ידי חברתה בחזה, בבטן, בכתף וביד משחזרת בראיון בלעדי ל”רייטינג” את אירועי הלילה המקולל ההוא. עכשיו, אחרי שכמעט נרצחה, היא כבר מרחמת על התוקפת
חודש לאחר מכן מתחילה שורטי לצאת עם האקסית הטרייה יחסית של בנישתי. בנישתי לא אוהבת את הרעיון, בלשון המעטה, ומעבירה מסרים עם איומים לשורטי, שבהם היא דורשת ממנה לעצור את הקשר, אחרת סופה יהיה רע ומר. שורטי מסרבת ממניעים רומנטיים, ובנישתי מחליטה לקחת את האיומים צעד מסוכן אחד קדימה.
בשבת שעברה, בשתיים וחצי בלילה, בשדרות רוטשילד בתל אביב, פוגשת בנישתי, במקרה או לא, את הראפרית הצעירה והמוכשרת ומבקשת לשוחח איתה. אף על פי שהיא מקבלת אזהרה מבת זוגה הנוכחית שלא להיענות לבקשתה, שורטי מחליטה ללכת כמה צעדים הצדה ולדבר עם בנישתי ברוגע. “רציתי לתת לה את הכבוד המינימלי שנותנים לבנאדם שמבקש לדבר איתך”, היא מסבירה. מהמפגש הזה היא כמעט לא יצאה בחיים.
בכתב האישום שהוגש נגד בנישתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב ב־1 ביוני מיוחס לה ביצוע של עברות חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. “לצורך כך היא הצטיידה מבעוד מועד בסכין והמתינה באישון ליל, למשיבה ולזוגתה, בסמוך לפאב בו בילו”, נכתב. “כשיצאו השתיים מן הפאב, ניגשה בנישתי לניסימוב, ביקשה לשוחח עמה ומיד דקרה אותה בסכין - מספר דקירות בפלג גופה העליון (חזה, בטן, כתף ויד). היא דקרה אף את זוגתה של ניסימוב, שביקשה לסייע למתלוננת ופצעה אותה בידה. לאחר מכן היא איימה על זוגתה לשעבר באומרה לה כי תהרוג את ניסימוב”.
שורטי מפרטת את אירועי הלילה הנורא ההוא, 30 במאי, שאותו תזכור כל חייה: “שחר ואני יצאנו מרוטשילד 9, קבענו ללכת לאשמורת, ופתאום נטלי הגיעה מולי עם ידיים בכיסים, נראתה קרת רוח לחלוטין, לא הגיעה
מי עצר אותה?
“אביתר וקובי, שני חברים שלי שתפסו אותה. אחרי שהיא דקרה אותי היא ניסתה להגיע אליי שוב כדי לשבור עליי בקבוק או משהו כזה. היא פשוט לא נחה, ואם הם לא היו עוצרים אותה ומצמידים אותה לרצפה, לא הייתי פה היום”.
מה את זוכרת מאותם רגעים?
“נלחצתי, לא הבנתי בדיוק מה קרה סביבי, רק ראיתי שכולי דם. יכולת לסחוט ממני דם מכל החולצה, מכל הג’ינס, הייתי מגואלת בדם. לא הבנתי מה קורה סביבי, עד שנפלתי. לפני שנפלתי ועוד לא איבדתי את ההכרה נלחמתי איתה על הרצפה והצלחתי להוציא ממנה את הסכין. הסכין הייתה ביד שלי והיא עמדה מולי”.
חשבת לעשות בסכין שימוש?
“היה שבריר שנייה שאמרתי לעצמי ‘זה הרגע שלי’. אני החזקה מבין שתינו, אבל לא יכולתי בחיים לפגוע בה. למרות שהייתי דקורה ופצועה, לא יכולתי אפילו לחשוב לעשות משהו כזה”.
למרות מה שהיא עשתה לך?
“למרות מה שהיא עשתה לי, אני לא בנאדם כזה. אמרתי לה ‘אני אהרוג אותך’, אבל באותה שנייה אני זוכרת שאמרתי לעצמי ‘את יודעת שלא תעשי את זה, אז למה את מאיימת?’. בכלל לא הייתה אופציה מבחינתי להחזיר”.
מה היה אחר כך?
“לקחו אותי לצד, וידיד שלי חבש אותי והרגיע אותי. בכיתי. אני זוכרת שאמרתי לו שלא ייתן לי למות, כי באמת זה מה שראיתי מול העיניים שלי, את עצמי הולכת למות”.
איך הרגשת מבחינה פיזית?
“הגוף שלי היה גמור, אבל הרגשתי את הכאבים רק אחר כך, בטיפול נמרץ. הייתי בסוג של סרט שאמא שלי לא בארץ ואני הולכת למות. סוג של סרט נפשי כזה יותר, וזהו, זה מה שאני זוכרת משם. את הנסיעה לבית החולים אני זוכרת רק במעורפל. אחר כך הגעתי לחדר מאוד מפחיד, שאני לא מאחלת לאף אחד להיות שם. אתה יודע, אלה דברים שאדם נורמטיבי כמוני מכיר רק מסרטים. חדר טיפול נמרץ עם אורות מעליך ושמונה רופאים מכל צד, שהפשיטו אותי וטיפלו בי. פתאום קלטתי את זה ונכנסתי להלם. אחר כך העבירו אותי לטיפול נמרץ יחיד, ואנשים באמת באו והיו לצדי והחזיקו לי את היד, ואז העבירו אותי לעוד חדר ואז לחדר אחר, וכל הזמן שמעתי המון דברים סביבי, פגיעה חמורה בכבד, וניתוח, ודימומים, אולי היא לא תחזיק מעמד, ושאלו אותי איפה אמא שלי, ולהודיע לאמא שלי שאולי לא אחזיק מעמד - דברים שאני שומעת ולא מעכלת”.
פחדת?
“הייתי בהלם. גם ככה אני חרדתית, אלה סצנות ומילים שלא אשכח בחיים שלי”.
“פגשתי את נטלי בפעם הראשונה לפני חמש או שש שנים”, שורטי מספרת. “היא נורא רצתה לפגוש אותי, ורעות, האקסית שלי, העלתה אותה לדירה כי היא נורא העריצה אותי. היא הייתה בעננים עליי, אפילו ישבתי איתה בים לפני איזה חודשיים. היינו סבבה, אבל לא החברות הכי טובות. היא לא הייתה במעגל החברים שלי. כשהיא נפרדה משחר ידעתי על זה, היא סיפרה לי. שחר לא הייתה בתחום העניין שלי ולא ניסיתי לגנוב לה, לנטלי, אף חברה. זה התגלגל ככה, חודש־חודשיים אחרי שהן נפרדו. מבחינתי לא הכרתי את האקסית של נטלי, הכרתי בחורה שמצאה חן בעיניי. אבל לא חשבתי לי - למרות האיומים שקיבלתי, וקיבלתי איומים במהלך השבוע שלפני הדקירה - אפילו לשנייה, לשנייה, שמישהו, בטח לא בנאדם שאני מכירה יכול לעשות כזה דבר. לא האמנתי לרגע”.
הייתן מיודדות?
“תמיד היה לי סוג של כבוד אליה, וגם כשכל זה קרה, כשהיא חשבה ש’גנבתי לה את החברה’, כשהיא איימה עליי, הרגעתי את המצב. אמרתי לה ‘נטלי, אני מכבדת אותך, אנחנו מכירות לא מהיום, בואי לא נגיע לרמות כאלה של איומים’. ניסיתי מאוד”.
איך היא איימה עלייך?
“היא אמרה שהיא תרצח אותי, שהיא תדקור אותי, היא איימה דרך חברים, דרך כל מיני אנשים, דרך שחר - ולא האמנתי לזה. אפילו צחקתי על זה. אמרתי לעצמי, אין מצב שבנאדם יעשה כזה דבר”.
איך הסביבה שלך הגיבה?
“וואו, אני חושבת שמפגן אהבה כזה לא קיבלתי בחיים שלי, לא מהחברים ולא מהקהילה, שאני כל כך גאה להיות חלק ממנה. זה כל כך אירוני, כי כמה ימים לפני כן היה לי ויכוח עם חבר, ואחרי הוויכוח רשמתי בפייסבוק, מתוך כעס, ‘דרושים חברים אמיתיים’. בדיוק שלושה ימים אחר כך אני מגלה שהדברים בחיים האלה אירוניים. אני חושבת שבלי החברים שלי, שהם לא חברים - הם משפחה - לא הייתי יכולה לעבור את זה. לא נפשית ולא פיזית”.
את שחר פגשת מאז?
“כן, אבל אני מעדיפה לא לדבר עליה, אני פשוט אגיד משהו אחד: הדבר הכי גרוע בי הוא שאני מאמינה ונותנת מאה אחוז מעצמי לאנשים הלא נכונים לפעמים, ואז אני מגלה דברים אחרים לחלוטין. בעניין של שחר, זה היה ככה, וחבל”.
בימים אלה מתגוררת שורטי בבית חברתה הקרובה במרכז העיר. היא מרותקת לספה בסלון בגופייה מינימלית ובקושי יכולה לזוז. אחת לשלוש שניות בממוצע מציעה אחת מחברותיה הקרובות את עזרתה. לא עוברת דקה ורעות מגיעה עם אורז שהיא הכינה במיוחד עבור האקסית שלה שנייה אחרי שמיכל הגיעה עם הילדה. “בהתחלה פרסמו שהאקסית שלי דקרה אותי וכולם חשבו שזאת היא, מסכנה שלי”, אומרת שורטי. “הלכתי בשינקין והסתכלו עליי כאילו זאת אני, וזה לא היה נעים”, מוסיפה רעות.
קשה לראות את שורטי ולא לרחם עליה. רוב פלג גופה העליון השברירי מכוסה בתחבושות ובקולה העדין היא נאנחת מכאבים. גם על הקעקוע החדש בצורת מיקרופון יש דקירה ובכף יד ימין יש סימנים של סכין שנכנסה מצד אחד ויצאה מהצד השני. “סטירה או דקירה עוברות אבל הכאב הנפשי כנראה יישאר פה הרבה אחרי”, היא אומרת.
הכאב הנפשי חזק יותר?
“כן. הנפש שלי פגועה כרגע יותר מהגוף, כי בלי עין הרע אני מחלימה, יש אנשים שמטפלים בי, ותודה לאל - הכדורים, הזריקות והתפרים מרפאים אותי. למרות שאני עדיין זקוקה שיקלחו אותי וילבישו אותי, דברים שנשארים איתך אחר כך הם שונים לחלוטין, ואני בספק אם זה יעבור לי, מאוד בספק”.
יכול להיות שעשית משהו לא בסדר?
“בטח, בטח. יש לי ציפיות מאנשים שנתתי להם, ונקשרתי אליהם, ובניתי איתם איזה משהו - אפילו אם זה לזמן קצר. זו לא תמימות, זה פשוט מי שאני ולפעמים אני עושה בחירות שגויות. אני מאוד רוצה להאמין ומאוד רוצה לתת, וגם מאוד אוהבת זוגיות. מעבר לכל הפוזה והשטויות, זאת אני - זוגיות לפני הכל - לפני משפחה, לפני קריירה. אני טוטאלית. אני חושבת שהכאפה שחטפתי בימים האחרונים היא הרבה יותר מכאפה פיזית”.
יכול להיות שמעבר לדימוי הקשוח והבועט שלך יש בך משהו נאיבי?
“לחלוטין כן. תדמית זה משהו נחמד, וזה חלק ממי שאני. יש לי פה גדול ואני פרובוקטיבית ואני נהנית מזה לגמרי. אני מודעת לתדמית שלי ובניתי אותה בעצמי. הרעש שעשיתי באלבום הראשון וגם אחר כך היה מכוון, מחושב. אז הפרובוקציה קיימת, בסדר, אבל בחיי היומיום שלי, כשיש עוד חברים יושבים איתי, או כשאני אני באמת הילה - לא שורטי, לא שורט ולא כל הכינויים שלי - אני לא פרובוקטיבית, אני בנאדם של בית, של זוגיות, של אהבה, אני לא בנאדם של אלימות. מעולם לא היה לי תיק במשטרה, היום הלכתי למשטרה בפעם הראשונה בחיים שלי”.
יש לך אויבים?
“אנשים יכולים לשנוא אותי או לאהוב אותי, אבל אויבים? מעולם לא היו לי. מצד שני, מי שרוצה להתעצבן ולהתרגז ימצא על מה, וזה מה שהיא רצתה. היה שווה להוציא את הסכין כי בחרתי לצאת עם מישהי שהיא נפרדה ממנה כמה חודשים לפני כן?! היא כנראה הייתה עושה את זה בכל מצב, ובאיזשהו מקום כואב לי עליה, כואב לי על בנאדם שהכרתי, שהיא בחרה להרוס לעצמה את החיים על כלום”.
את מרחמת עליה?!
“עם כל הכעס שלי אני אומרת הלוואי שיתעללו בה בכלא, ואז אני חושבת לעצמי ואומרת, וואלה, הכרתי אותה, ישבתי איתה בים, אני לא רוצה שיתעללו בה, חבל לי שהיא הרסה לעצמה את החיים. להשאיר בנאדם עם פגיעות בכבד, עם צלקות נפשיות על זה שבסך הכל בחרתי לצאת עם מישהי שהיא יצאה איתה? אנחנו לא ילדים וזה לא גן, אלה חיי אדם, חבל”.
הרגשת פעם שאת נמצאת במקום שלה מבחינה רומנטית?
“בטח, יצאתי ממקומות מאוד כואבים, בגדו בי, שברו לי את הלב. גם אני יודעת מה זה כשאתה פגוע, אבל לגמור את החיים שלך, להרים סכין, להכניס בנאדם לבית חולים, לפצוע אותו קשה, לשבת בכלא?”.
שמת לב שיש דמיון בינך ובין נטלי?
“כולם אומרים את זה, וזה בסדר. אמא שלי חשבה על זה ואמרה לי ‘היא כל כך דומה לך’. הרבה אנשים מתלבשים כמוני ומדברים כמוני, וזה סבבה כי זה בא ממקום טוב. את נטלי אני מכירה מאז שהיא ילדה, ילדה במירכאות, אני מכירה אותה חמש שנים. כשהכרתי אותה היא העריצה אותי, גדלה לתוך הסטייל שלי, ואנשים היו אומרים שהיא מנסה להיות אני. כשהתחלתי לצאת עם מישהי שהייתה איתה, זה כנראה נתן לה את האישור הסופי שהמקור הוא המקור והחיקוי הוא החיקוי. וזו מעולם לא הייתה הכוונה שלי, בחיים לא רציתי לעצבן אותה”.
גם בתחילת דרכה כראפרית צעירה ובועטת הצליחה שורטי לעורר עניין תקשורתי. אחרי הכל, לא כל יום פורצת בתעשיית המוזיקה בארץ ילדה צעירה, בתחילת שנות ה־20 לחייה, עם הרבה כישרון וביטחון, ולא חוששת להגיד את כל מה שכולם חשבו לפניה ולא העזו להגיד.
בשנתיים האחרונות היא המשיכה להופיע, אבל עיקר העבודה התרכז סביב אלבומה החדש והיא כמעט נעלמה מהכותרות עד התקרית. אפילו היא לא הייתה מוכנה לרמת הסיקור התקשורתי. “בפעם הראשונה שראיתי את זה הייתי בבית חולים”, היא נזכרת. “כשכבר הייתי מסוגלת לשבת במיטה, הביאו לי טלוויזיה לחדר, הדלקתי אותה וראיתי חדשות ערוץ 2. פרצתי בבכי. אני לא חושבת שבחיים בכיתי ככה”.
מה הרגשת?
“הרגשתי שאני רואה סרט מול העיניים שלי, שזה לא אני. לקח לי כמה שניות לעכל, וחטפתי גלי חום, והרגליים שלי התחילו לרעוד. לא ככה חשבתי לחזור, אני לפני סינגל חדש, לפני אלבום חדש, דרך חדשה, עבדתי על זה שלוש שנים - לא ציפיתי שככה תיפתח הדרך החדשה שלי”.
מה הרגשת כשראית את התמונות שלה מבית המשפט?
“כעסתי עליה וקיללתי אותה, אבל באותו מקום גם אמרתי ‘איזו ילדה מסכנה, בת 24 שהרסה לעצמה את החיים’. והיא לא ילדה טיפשה, היא ילדה עם המון פוטנציאל. כאב לי שהיא הרסה לעצמה את החיים, ואז חשבתי גם על הפגיעות שלי, כאב לי שאני צריכה לבלות בבית חולים על כלום, לא עשיתי כלום, לא פגעתי באף אחד. מילא, אם הייתי עושה משהו אז סבבה, אבל כשאתה לא עושה כלום, הכאפה עוד יותר כואבת”.
יש התארגנות של קבוצה בקהילה שרוצה לסייע לנטלי ולאסוף לה כסף, שמעת על זה?
“אני שומעת על חברים ומכרים מהצד של נטלי שמנסים לארגן לה כסף כדי שהיא תוכל לצאת למעצר בית, ואני אומרת לעצמי, אלוהים, איזה בנאדם שפוי ייתן כל כך הרבה תמיכה לאדם שביצע פשע, שביצע ניסיון לרצח?”.
זה מרגיז אותך?
“בטח, מרגיז אותי ומכעיס אותי. עם כל ההבנה, ושוב, אני תמיד מנסה להסתכל על הצד השני, אבל היא ניסתה לרצוח אותי ועושים לה מסיבה לגיוס כספים? לפנות לראשי הקהילה? הם באמת חשבו שמישהו מהקהילה יתמוך בהם? כמה טיפש אפשר להיות?”.
את חושבת שהתקרית תפגע בקהילה?
“אני חושבת שיש לנו קהילה מאוד חזקה, מאוד תומכת. הרגשתי את זה בשבוע האחרון כמו שלא הרגשתי שום דבר מימיי. יש אנשים שישנאו את הקהילה ולא משנה מה. אנחנו לא חלק מהם, אנחנו לא חלק מהשונאים, אנחנו חלק מהאוהבים. זה גם משהו שאני מנסה להחדיר לעצמי לראש: אני לא חלק מהרעים, אני מהטובים, והטובים הם הקהילה שלי, ואנחנו לא ניקח חלק בפשעים של שנאה ושל אלימות”.
נא להמתין לטעינת התגובות
ברייטינג תמצאו את כל מה שמעניין בעולם הבידור הישראלי והעולמי: טלוויזיה, רכילות, מוזיקה, קולנוע, חיי לילה ופרסום. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122. 
אקו"ם