התחזית: באוגוסט יהיה בן: שרון וכסלר מצפה לילד חמישי ומתרגשת כמו בראשון
את ארבעת הילדים שלה (בן, בת, בן, בת) היא ילדה בהפרש של שנתיים וחצי בדיוק זה מזה, וגם החמישי שבדרך משתלב היטב בסימטריה הזו. ביקור בית אצל החזאית שרון וכסלר
בסך הכל זה בסדר, מרגיעה אותי וכסלר. "לפני כן גרנו בירושלים וכשרצינו לעבור לכאן, ההורים שלי מאוד חששו,“ היא מגלה. "ואז, יום לפני שעברנו משם תפסנו גנבים על חם באוטו של יינון. דווקא פה אנחנו מרגישים הכי בטוחים.“
שש שנים הם מתגוררים כאן. חלוצי היישוב. החלום של בית עם גינה קסם להם. "תמיד רציתי בית כזה לילדים. אבל עד שאתה מצליח לקנות אותו, אתה נמצא בשלב שהילדים כבר גדולים ואתה לא ממש צריך אותו,“ היא מספקת לי חומר למחשבה. מעבר לזה היא מודה שיש איכויות אחרות בגידול ילדים במקום קטן, קצת לחיות כמו פעם. הילדים יותר נאיבים, קצת פחות חשופים למציאות אלימה, קצת יותר צנועים. תארו לעצמכם שלאף אחד מילדיה אין טלפון נייד, והם לא היחידים בכיתה.
וכסלר, ,40 נישאה בגיל 29 ליינון סרטל, עורך דין. תשעה חודשים אחרי החופה ילדה את לוטן, בנה הבכור, היום בן עשר, אח של איה בת השמונה, נרי בן החמש ונילי בת השנתיים וחצי. הפרשים של שנתיים וחצי זה מזה, בסדר יורד של בן, בת, בן, בת. גם העובר שבבטן לא הפר את הסדרה החשבונית. היא נשבעת ששום דבר לא מתוכנן, הכל יצא כך באופן מקרי. ולא, היא כרגע לא מתכננת עוד, גם היא יודעת לפרוש בשיא. את מה שהיא עושה היום בטלוויזיה, היא עשתה בשירותה הצבאי בחיל האוויר. רק בלי מצלמות. כשחזרה מהטיול של אחרי הצבא, החלה ללמוד תולדות האמנות וחינוך והמשיכה ללימודי תואר שני בחינוך לשוני בספרות ילדים. עבודת הגמר שלה עסקה בהבדלים מינניים (מיניים, בשפת העם, אבל וכסלר מתעקשת על המינוח האקדמי, ומי אנחנו שנתווכח.(
בבית משפחת וכסלר-סרטל מתעוררים מוקדם. המשכימים הראשונים הם הילדים, ואם הם לא מצליחים להעיר את אמא, אז רשות השידור עושה את זה. כבר בשעה שש ורבע, מתחת לשמיכה, היא מדווחת לעם ישראל ברדיו איזה מזג אוויר הולך ללוות את היום שלו, ואז מתחילה לארגן את הילדים ולוקחת אותם לגנים ולבית הספר. כמי שעיקר עבודתה בשעות הערב, יש לה הפריבילגיה לבוקר איכותי עם עצמה, שאותו היא מנצלת לסידורים, ענייני הבית ופגישות עבודה. מדי פעם היא גונבת לעצמה איזו שעה של קריאה. בשעה אחת וחצי חוזרים שלושת הגדולים. נילי, הקטנה, חוזרת בשלוש. קודם כל הם אוכלים ארוחת צהריים ומכינים שיעורים, "כי אצלנו בבית .PLEASURE BEFORE BUISNESS אני בתור ילדה הייתי מכינה ישר שיעורי בית, ואני לא מבינה איך זה לא יושב להם על הראש.“
מיד אחרי כן היא עוברת למוד של נהג בוס ומתחילה את מסלול ההסעות לחוגים. שלושת הגדולים בחוגי שחייה "אני מכריחה אותם, כי אני חושבת שספורט זה חשוב, ואני מחדירה להם את זה לראש. אז לפעמים אני משלמת על העקשנות הזאת בייסורי מצפון של ’איזו מכשפה אני,‘ אבל אני אומרת ללוטן שיש לזה יתרונות ושהוא יכיר בהם בגיל ,16 כשהוא ירצה להרשים את הבנות. כמובן שהמחשבה הזאת מזעזעת אותו לא פחות.“
חוץ מזה, לוטן לומד לנגן בסקסופון ואיה לומדת ריקוד. כשהם לא נמצאים בחוגים, הם משחקים בחוץ או נפגשים עם חברים. "אם אנחנו
אם זה יום קר במיוחד, היא מושיבה את הקטנים על השיש במטבח ואופה איתם עוגות ועוגיות עד למיצוי הפעילות או הלכלוך, מה שבא קודם. גם את שירותי הבייביסיטר הלאומית - הטלוויזיה - היא דואגת לשכור במשורה: "אין מצב שחברים של הילדים באים לשחק אחר הצהריים ורואים טלוויזיה או יושבים ליד המחשב. גם אם חברים שלהם מבקשים, אני אומרת שאצלנו לא רואים. זה מקבע אותם בכל הרמות. אי אפשר ליצור חיברות מול מסך, כי תמיד רק אחד משחק. את מנת הטלוויזיה היומית שלהם הם מקבלים בבוקר, מאחר שהם מתעוררים מוקדם ובימי שישי אחר הצהריים.“ מדי ערב היא מארגנת אותם, מקריאה סיפור וכשיינון חוזר בסביבות השעה שבע, היא יוצאת מהבית. ארבע פעמים בשבוע היא מגישה את התחזית בטלוויזיה, ופעם אחת היא מגישה ברדיו, ברשת ב,‘ את "כל היום,“ מהשעה .23:00 עובדת בשעות לא קונבנציונליות וחולמת על עוד כמה שעות שינה, שבינינו, גם אם יהיו לה היא תמצא איך למלא אותן מחוץ למיטה.
לא קשה לעבוד בשעות הפוכות להתנהלות המקובלת של הבית?
"נראה לי יותר מטורף לעבוד עד חמש וחצי ואז לחזור הביתה. הראש עדיין לא פנוי, עמוס בכל טרדות העבודה וצריך להתחיל להתעסק בכל פעולות הבית. לי יש את כל הבוקר, וכשהילדים מגיעים אני פנויה אליהם. צהריים זה טאבו מבחינתי - אני בבית.“
עד כמה יינון שותף בגידול של הילדים?
"בואי נתחיל מזה שהוא טוען שהוא לא מספיק בבית, המשרד שלו בתל-אביב. אז רוב הזמן הוא יושב בפקקים. החוק שלי ושל יינון הוא שמי שנמצא בבית בערב מסדר את הברדק של הערב. בשבת בבוקר הילדים מתעוררים מוקדם, אז מדי פעם אנחנו מפרגנים משמרות אחד לשני, כשאחד מטפל ונותן לשני לישון. בסך הכל, אני לא טיפוס שישן, אני כל הזמן מרגישה שאין לי מספיק שעות.“
נשמע מתיש.
"נכון. זה הרבה עבודה, בדרך כלל הרוב נופל עלי, כביסות, אוכל, מקלחות. יש לי עזרה בניקיון פעם בשבוע, ומעולם לא לקחתי מטפלת. הרבה פעמים אני מרגישה שאני הולכת לעבודה לנוח. לפעמים הם כל כך מתווכחים ביניהם, שבא לי להגיד ’או.קיי, חבר‘ה, אני יוצאת מהבית לחצי שעה‘ - אבל אני לא עושה את זה.“
איך את מפנקת את עצמך?
"אני מאוד אוהבת שיש לי זמן בבוקר. לפעמים אני קוראת ספר או עושה התעמלות. אחרי שהשתתפתי ב‘רוקדים עם כוכבים‘ אימצתי הרגל לרוץ ארבע פעמים בשבוע. עכשיו הפסקתי בגלל ההריון.“
וזמן זוגי?
"אנחנו יחד כל ערב, החל מעשר וחצי, והולכים לישון מאוחר, בסביבות אחת. חוץ מזה, יש לנו גם קצת זמן בשישי בבוקר. "לכבוד יום ההולדת ה40- שלי יינון הפתיע אותי בנסיעה של ארבעה ימים לרומא. מבחינתי, זה היה סוג של טירוף, כי עשר שנים לא עזבתי את הילדים, תמיד נסענו איתם. ופתאום הכל היה כל כך קל. את רוצה לצאת ואת יוצאת, את לא צריכה לארגן אף אחד. את יושבת במסעדה ואוכלת את האוכל חם. אף אחד לא רוצה שתרימי אותו על הידיים. אבל איכשהו תמיד יש לי תחושה שאם אני עושה משהו רק בשביל עצמי, הילדים אוגרים כעסים ונחטוף את הריקושטים אחרי. אני זוכרת את עצמי כילדה.“
זיכרונות ילדותה הירושלמית מלאים בחום משפחתי. אביה, פרופ‘ רון-מנחם וכסלר, הוא מנתח פלסטי יליד פרנקפורט, שאביו, "ציוני משוגע שהריח צרות וגרר את סבתא על טפם ארצה.“ בני משפחה אחרים שנשארו מאחור לא שרדו. נושא השואה היה מאוד נוכח בבית. "עד היום אבא שלי מפסל ומצייר, ונושא השואה בא לידי ביטוי באופן מאוד חזק ביצירות שלו. הוא אפילו הוציא ספר שירים,“ היא ממהרת להראות את הספר שמעוטר ביצירותיו.
בקיץ האחרון גררה את משפחתה לגרמניה, "יעד בעייתי עם ילדים.“ לראשונה בחייה הגיעה לאותה מדינה שממנה ברח אביה, ושם, על רקע בית ילדותו, צילמה תמונת ניצחון משפחתית משלה. מאחר שאמה הייתה בת יחידה היא דאגה "לפמפם לי, לאחותי ולשני האחים שלי את חשיבות הליכוד המשפחתי. לאבא שלי היו ארבעה אחים, והיינו בקשר טוב עם הבני דודים. דוד אחד גר קרוב במיוחד וחיינו במתכונת של בית פתוח ושמח. הבני דודים ואנחנו היינו באותם הגילים, הלכנו יחד לצופים ובילינו יחד בחופשות. מאחר שאבא שלי בא מבית דתי, נהגנו לעשות כולנו יחד הבדלה בכל שבת.“ את הדפוס הזה היא אימצה גם בביתה. היא שומרת על כשרות ומאמינה שהחיבור לשורשים הוא אחד הדברים החשובים ביותר.
"החילוניות מפספסת בגדול, משום שהיא עסוקה בלהתנגד, בלהיות אנטי. אני תמיד מרגישה שכל החיפושים והנסיעות למזרח זה החטא הגדול של החילוניות, שלא צריכה לבוא מתוך בורות, אלא מתוך החלטה מודעת שזו הדרך בה אני בוחר - לומר אני לא טיפוס מאמין אבל אני חושב שחשוב לעשות קידוש. אפשר להפוך את הדת למשהו קומוניקטיבי לכולם, אני רואה איך יינון מרתק את הילדים עם סיפורי התנ“ך. מדהים איך הקמנו מדינה לפני 62 שנה עם כל כך הרבה שורשים ואיבדנו אותם כל כך מהר. לצערי, זה מה שהופך אותנו לפחות מוסריים, פחות ערכיים.“ גם את תחושת הביחד, היא הקפידה להכניס לדי.אן.איי המשפחתי. לכל מקום הם הולכים יחד "גם אם הגדול מרגיש שהרבה דברים כבר קטנים עליו.“ בקיץ הם נוסעים מדי פעם לטיולים בחו“ל. ובסתם יום של חול היא אורזת את הילדים ונוסעת לים בתל-אביב.
אבל אל תתנו לנחרצות והאסרטיביות הזו להטעות אתכם. וכסלר מגדירה את עצמה כמתלבטת סדרתית. "כל היום אני מתלבטת בקשר להתנהלות שלי עם הילדים, תוהה אם מה שעשיתי היה נכון או לא נכון. אין סוף לדילמות בתוכי. משחזרת ובודקת. גידול ילדים הוא נושא מסובך ומלא באתגרים קטנים. אם אני רואה את אחד הילדים יושב ליד המחשב יותר משעה, זה משגע אותי. אם הם לא מתארגנים בבוקר ובמקום זה עושים דברים אחרים, אני מחזיקה את עצמי כדי לא להתעצבן - ולא תמיד מצליחה. אם אני רואה ילדה בגינה עם אחיה הקטן, אני שואלת את עצמי למה אצלנו זה לא קורה. אבל אני כן פועלת בשקיפות וכשאני מתעצבנת, אני משתדלת להגיד להם מה עובר עלי.“
מוכנה נפשית לחמישי?
"גם ארבעה ילדים לא מכינים אותך לחמישי. אני בלחץ, אני חיה מבדיקה לבדיקה, אין לי מושג איך אני אסתדר עם חמישה ילדים בבית. אבל מניסיון, כשאת עם אחד, את שואלת את עצמך, איך אני אסתדר עם שניים, ועם שניים, את שואלת איך אני אסתדר עם שלושה וכן הלאה. אני מניחה שהכל יסתדר. כשזה יגיע נמצא את הפתרונות. אני טיפוס שבדרך כלל חושב רחוק, ורק פה אני לא מסוגלת.“
תיניקי?
"כן. עד היום הינקתי את כולם. את לוטן במשך חצי שנה, את איה במשך שנתיים, נרי שנה וחצי ונילי שנה. לפני שלוטן נולד כל נושא ההנקה נראה לי די מגעיל, ואז הוא נולד והינקתי ומאוד אהבתי. המצחיק הוא שאותו תהליך קרה לי גם עם שאר הילדים - לפני אני לא מתחברת, ואז כשהם נולדים זה מרגיש לי הכי טבעי בעולם. בכלל לפני כל לידה אני מרגישה כאילו זו הפעם הראשונה שיש לי תינוק.“
מה מרגש אותך?
"הרגעים הקטנים עם הילדים. אני מתרגשת כשהם מציירים לי ציורים ונמסה כשהם מתרפקים ואומרים ’אמא, אני אוהבת/ת אותך.‘ בסך הכל אנחנו משפחה שמאוד נוגעת, מתחבקת, הרבה מתנשקים וגם מתעצבנים. הכל בחוץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
המגזין מלווה, תומך, מייעץ ומחזיק את ידה של המשפחה הצעירה, מתוך הכרת האתגרים וההתמודדויות שניצבים בפני ההורה הישראלי. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122 . 
אקו"ם