לא ערפד אבל נושך
לא עושה פסטיגלים, שמח להיות מחלוצי החנונים בטלוויזיה, מפתח חברות אדוקה עם הקולגה אנה זאיקין ומגלה שהתפקיד שממנו נהנה ביותר עד היום היה כשגילם דראג קווין ב"תמיד אותו חלום". תפסנו לראיון את ידידיה ויטל. הוא רק בן 26 וכבר השחקן הכי מבוגר בסט של "חצויה 2", שחזרה למסך בשבוע שעבר. ראיון שכולו ניבים
נתחיל בהתחלה. זה נכון שטבילת האש שלך במשחק היתה בסרט "אסקימון לימון - החגיגה נמשכת"?
"אכן, הייתי אז בן 16 ושיחקתי תפקיד קטן בסרט הכושל והמביך הזה. זה היה ניסיון לשחזר את הסרט המקורי, שיחקו שם כל מיני שחקנים שלא ממש רואים אותם היום... אני שיחקתי בתפקיד קטן בתור האח הקטן של הגיבורה, הייתי חנון על עם כרס קטנה ואפודה. זרקו עליי ביצים בזמן שניגנתי בחצוצרה במרפסת... אבל הפריצה הגדולה היתה כמובן ב'השמינייה'".
מה באמת זכור לך מההיסטריה בתקופת "השמינייה"?
"קודם כל השתניתי. זה פרק בחיים שהתחלתי אותו בדרך אחת וסיימתי אותו בדרך אחרת. צילמנו שלוש עונות והיה שם משהו חד פעמי. כולנו היינו חברים טובים והיתה כימיה מטורפת בינינו. היינו שמונה חבר'ה צעירים נטולי ניסיון, לא מוכרים בכלל, שלמדו יחד איך להתמודד עם המצלמה ועם תגובות הקהל".
אתם בעצם התחלתם את טרנד ה“גיק שיק" בטלוויזיה, דוגמת "GLEE".
"אנחנו חלוצי החנונים ואני גאה בזה!".
מה היה הרגע שבו הפנמת שאתה חלק מדבר גדול מאוד?
"לא היתה סדרה בערוץ הילדים שיצרה כזאת היסטריה. כבר בעונה הראשונה השקיעו הרבה ביחסי הציבור, וראיתי את הפרצוף שלי מרוח על כל תחנות האוטובוס והרגשתי 'וואו'. הרגע שהפנמתי את זה לראשונה היה במפגש המעריצים הראשון שלי שבו שמעתי ילדים צורחים בהיסטריה".
ובשיא ההצלחה החלטת לעצור הכל וללכת ללמוד ב"ניסן נתיב". למה?
"הלימודים מנעו מהתופעה של 'השמינייה' להשתלט לי על החיים. היה משהו בלימודים שאיפס אותי, שהוביל להבנה שזה משחק ושעוד מעט תהיה סדרה אחרת והילדים יהיו בהיסטריה בגלל מישהו אחר".
איך ההרגשה להיות אליל נוער?
"ביומיום אני לא מתעסק במחשבה שאני אליל, אני פשוט שחקן. זו העבודה שלי, והתמזל מזלי לשחק בכמה וכמה סדרות טלוויזיה לנוער, שהוא קהל ממש כיפי".
בכל זאת, איך אתה מרגיש בנוגע להערצה הזאת? באירוע ההקרנה ל"חצויה "2 למשל המעריצים התנפלו עליך.
"בני נוער הם קהל שמביע את רגשותיו, זה מה שכיף בו, הוא אומר מה הוא חושב ויש איתו אינטראקציה פיזית. כבר ב'השמינייה, גיליתי את זה. אז זה הבהיל אותי, אבל היום אני יודע איך לשלוט בזה".
מתרגלים בסופו של דבר להערצה הזו?
"אפשר לומר שהתרגלתי, אבל אני לא לוקח את זה כמובן מאליו. העיקר זה המשחק".
אבל להיות שחקן משמע להישען על פידבקים מהקהל, לא?
"שחקן צריך קהל, בלעדיו אין לו תכלית. מצד שני, פידבק מהסוג הזה שמישהו רוצה את החתימה שלך – למרות שהוא כיפי - כנראה לא מספיק לי, כי אחרת הייתי פונה לכיוון אחר. לכן בחרתי ללמוד משחק כדי לשחק בתיאטרון, מה שאני עושה גם בימים אלה. אם הייתי מסתפק בסוג הזה של התגובות, הייתי במקום אחר. הייתי עושה פסטיגלים ברצף, מה שאני לא עושה".
אתה לא עושה פסטיגלים מבחירה?
"לגמרי מבחירה. בזמן שהייתי בלימודים הציעו לי לעשות פסטיגל שנה אחרי שנה, ובכל פעם אמרתי להם שאני לא יכול כי אני לומד. זה פשוט עניין של סדר עדיפויות".
אבל איך מוותרים על פריצה מטאורית כזאת שגורר אחריו הפסטיגל, בייחוד בשעה שחבריך לקאסט "השמינייה", דוגמת עדי הימלבלוי ודון לני גבאי, פרצו שם בגדול?
"כנראה הרגשתי שאם אני לא נכנס מיד ללימודים ולמסגרת אני פשוט אאבד את עצמי. אמרתי לעצמי שאם נועדתי לעשות פסטיגל אז עוד אעשה. גם הנחיה היא משהו שהציעו לי לא פעם וסירבתי לו. פחדתי מאוד
אגב, אתה עדיין בקשר עם חלק מהקאסט של “השמינייה"?
"בטח. מכל הקאסט אני הכי קרוב למיכאל אלוני, הוא כמו אח עבורי, ואבי קורניק ואני צמודים זה לזה עוד מאז. עברנו דרך ארוכה יחד, ממש כמו בשירות צבאי.. .".
בימים אלה סיים ידידיה את צילומיו לעונה החדשה של "חצויה", שכבר זמינה בHOT V.O.D Young בחינם. את חוויית הצילומים ידידיה מתאר ככיף גדול, אך גם מעייף. “זה קצת בית חרושת, סוג של מטחנה. מצלמים קצת יותר מפרק אחד ביום. בפרק יש 19 סצינות, ואנחנו מצלמים 30 ביום. המהירות מטורפת והלחץ גדול, אבל יש בזה גם משהו מאתגר כי אתה צריך לספק תוצאות כמה שיותר מהר".
ושאלה שרבות אחרות היו רוצות לשאול: איך זה לעבוד עם יון תומרקין?
"אני מכיר את יון כבר הרבה זמן. בתקופת 'האי' התקשר אליי התסריטאי וסיפר לי שאחד מהתפקידים יהיה של יון, שהיה אז ילדון ביישן מאוד, ולכן הוא ביקש ממני שאטלפן אליו קודם, כדי שהוא לא יהיה נבוך כשנשחק יחד. טלפנתי אליו וענה לי ילד קטן וביישן. פגשתי אותו והוא היה בערך בגובה שלי ומאוד חסר ביטחון. הוא גילם ילד אבוד בזמנים ואני גילמתי את בוק, המדריך החכם יותר, והיו סצינות רבות שבהן דיברתי אליו מגבוה והדרכתי אותו וכו'. שנתיים מאוחר יותר הגענו ל'חצויה', והוא כבר היה גבוה ממני בראש וחצי וגילם את הערפד המפחיד שאני אמור לשקשק ממנו. מעניין לראות איך הגלגל מסתובב לו... בקיצור, כיף לעבוד איתו ולראות איך הוא מתפתח ומתבגר תוך כדי עבודה. אני מרגיש שאנחנו פרטנרים טובים מאוד ושהסצינות שלנו יחד מפוקסות מאוד".
ומה לגבי הרומן בהמשכים שלו ושל עמית פרקש?
"אני לא בקיא בפרטי רומן הנעורים שלו עם עמית, אין לכם מה להוציא ממני. אני רק יודע שהם לפעמים יחד ולפעמים לא, קצת כמו בתיכון. היום הם יחד ומחר לא".
יוצא לכם לבלות יחד בתום הצילומים?
"אין דבר כזה 'בתום הצילומים', הצילומים מתקיימים מהבוקר עד הלילה."...
יש בינך לבין חברי קאסט הנוספים ב"חצויה" פער גילים גדול יחסית. איך אתה מרגיש לגבי זה?
“כולם בני 20 עד 22 וצעירים ממני בארבע-חמש שנים, וזה נהיה משמעותי. זו פאזה אחרת לגמרי. אני מרגיש כמו המבוגר האחראי שמזכיר להם על מה הסצינה וכו'".
עם מי מחברי הקאסט יש לך יותר כימיה?
"אנה זאיקין. היא שחקנית אדירה ויש לנו כימיה מטורפת. היא גם הבחורה הכי יפה בקאסט, בכלל אין פה תחרות. בעיניי היא פתוחה מאוד ומגניבה ורוצה כל כך לשחק. בכל סצינה משותפת – אגב, מתפתח שם רומן מרגש - היא קוראת איתי קודם את הטקסט ומציעה רעיונות. זה המפגש שהכי משמח אותי בקאסט. היא נעשתה החברה הכי טובה שלי ואנחנו יוצאים יחד גם בזמננו הפנוי".
והעונה מצטרף גם ליבי. איך העבודה איתו?
“ליבי הוא הבן אדם הכי כיפי בקאסט, יש לו אנרגיה אחרת. הוא גם לא שחקן ולא מתנהג כמו שחקן. הוא בא לסט עם גיטרה, משמיע לי מוזיקה באייפון, מראה לי קטעים. יש בו חדוות ילדות אמיתית, הוא כל הזמן שואל אותי אם אני מכיר את המשחק החדש באייפון וכאלה. יש בזה משהו מגניב, הוא אדם ממש חיובי. ביום הראשון של ליבי ב'חצויה' צילמנו הרבה, וכשהוא סיים את הסצינות שלו הבמאי אמר ‘תודה רבה לליבי...', והוא התרגש כל כך שהוא חיבק את כל מי שהיה שם - את הצלמים, את המאפרת, את השחקנים... הוא ממש עבר אחד אחד. ראיתי את זה ולבי נמס".
המשך הראיון עם ידידיה ויטל בגיליון השבוע של "מעריב לנוער".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם