דנה קמה: ביקורת על ''הנה באתי הביתה''
דנה ברגר ואיתי פרל מנפקים אלבום שגדול מסך חלקיו. ככה כן בונים בית טוב
''הנה באתי הביתה'', התו השמיני
הנה באתי הביתה עטיפת האלבום
אני לא מזהה בדיסק הזה אפילו דקה של רצון לייצר משהו מצליח, אלא חיבור הרמוני ואנושי שהתאים היטב ויצר כמה מהשירים היפים ביותר בקריירות של ברגר ופרל - בעיקר "הדבר האמיתי", "הנה באתי הביתה", "זה לא הזמן להישבר" ו"זה לא פשוט".
בזכות הנגינה המהורהרת, ההפקה הפשוטה והאותנטית, השילוב ההרמוני בין הקולות והתחושה הנוסטלגית שמתגנבת לחלק מהשירים (כמו "תל אביב מכף רגל עד ראש"). במילים אחרות, איתי פרל הביא אותה למקום מוזיקלי מעניין יותר, והיא הביאה אותו לביצועים טובים יותר.
לגבי פרל, החיבור הזה עושה טוב גם לו. בעיניי הוא מחוספס מדי כמבצע סולו, והחיבור
לקול הנשי של דנה ולחומרים שהיא כתבה רק עזר לו. הוא מצליח להכניס כאן את ז’אנר הקאנטרי החביב עליו, וב"איזה מזל", למשל, זה יוצא מצוין, כשברגר מחליקה לסגנון בטבעיות.
שיתוף הפעולה הזה מזכיר את החיבור בין ירדן בר כוכבא ודידי שחר, שאף הוא נתן תוצאה גדולה מסך החלקים. אמנם הסגנון שונה באופן משמעותי, אבל כאן מדובר בחיבור מוצלח לא פחות.
יהיה חבל אם זה לא ימשיך הלאה. למרות הנטייה של אמנים ישראלים ובכלל לא לשתף פעולה מעבר לאלבום בודד, לי נראה שסוס מנצח לא מחליפים, ויהיה מעניין יותר לשמוע איך הם מתפתחים יחד מאשר איך הם מתפתחים בנפרד.
נא להמתין לטעינת התגובות
ברייטינג תמצאו את כל מה שמעניין בעולם הבידור הישראלי והעולמי: טלוויזיה, רכילות, מוזיקה, קולנוע, חיי לילה ופרסום. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122. 
אקו"ם