הנסיך הפרסי
נפגשנו עם צוות השחקנים של "פרסי ג'קסון וגנב הברק" בלונדון ויש לנו מסקנה אחת ברורה. לוגן לרמן IN, דניאל רדקליף OUT. הבחור בן ה-18 לא מפחד להיות האליל הבא. בנות, פנו לו מקום!
ההשוואה מתבקשת: סדרת ספרי "פרסי ג'קסון" היא סדרת ספרי הנוער המצליחה ביותר בארה"ב כרגע, בדיוק כפי שהיה במקרה של סדרת ספרי "הארי פוטר". הסדרה מגוללת את עלילותיהם של כמה חבר'ה שמגלים שסיפורי המיתולוגיה היוונית האדירים הם אמת לאמיתה והם למעשה בני האלים – חצי אלים חצי בני אדם, והאלים ממשיכים לרקום מזימות בימינו אנו. נשמע רחוק שנות אור מעלילת הקוסמים שופעת הדמיון שג'יי.קיי רולינג בדתה ממוחה בזמנו, אבל לפי ההצלחה העולמית של סרטי "הארי פוטר" ושל רדקליף עצמו, נראה שזה רק עניין של זמן עד שפרסי ג'קסון יעשה ללוגן לרמן, כוכב הסרט, מה שהארי פוטר עשה לדניאל רדקליף ומה ש"דמדומים" עשה לרוברט פטינסון.
ההזדמנות לפגוש את לרמן יחד עם כל כוכבי הסרט החדש "פרסי ג'קסון וגנב הברק", נקרית בדרכנו במסיבת העיתונאים הכי לונדונית שיש, בליווי תה מסורתי בחלב, במלון "דורצ'סטר" היוקרתי, שמעוצב כארמון אנגלי קלאסי. נראה כמו לוקיישן טיפוסי לאחד מסרטי "הארי פוטר", אבל ב"פרסי ג'קסון וגנב הברק" אנחנו משאירים את לונדון הקלאסית מאחור ועוברים לניו יורק המודרנית, מהוגוורטס אנחנו עפים לקומה ה-600 של האמפייר סטייט בילדינג, ומחנון ממושקף ונוירוטי בחליפת קוסמים וצלקת לאורך המצח אנחנו משתדרגים לחתיך הורס וכריזמטי שמחליף את המטאטא המסכן בסניקרס מעופפות, חרב מתקפלת רצחנית וברק אלים. אה, כן, ויש לו גם יכולת קטנה לשלוט במים, אבל זה באמת כבר בסיסי.
הדבר הראשון כמעט שלרמן דואג להדגיש במסיבת העיתונאים הוא שאין לו בעיה עם ההשוואה לקוסם מהוגוורטס. "אני אוהד גדול של סדרת 'הארי פוטר'. זו אפילו אחת הסיבות לכך שרציתי לעבוד עם כריס קולומבוס, שביים שני סרטים בסדרת 'הארי פוטר' ועוד הרבה סרטים שהשפיעו עליי".
ומה לגבי העובדה שרדקליף מזוהה כמעט לחלוטין עם הארי פוטר? איך תתמודד עם העובדה שכנראה גם אתה תזוהה בעיקר כפרסי ג'קסון?
"אני גאה מאוד בסרט הזה ואין לי בעיה שאנשים יזהו אותי עם הדמות. זה יחמיא לי מאוד".
לפני חודש חגג לוגן לרמן את יום הולדתו ה-18, ונראה שעכשיו, עם צאת הסרט, הוא כבר מוכן רשמית לרשת (לפחות זמנית, תירגעו) את מקומו של רוברט פטינסון ככוכב הצעיר החדש של הוליווד. זה קורה אחרי כמה תפקידים קטנים בסרטים "גיימר", "האחד והיחיד", המערבון "3:10 ליומה", "אפקט הפרפר" ואחרי שזכה, בגיל 15, לפלרטט עם ג'סיקה אלבה, ללבוש בגדי נשים ולעשן חומרים אסורים בסרט "לפגוש את ביל".
"התחלתי לשחק בגיל צעיר. אני מלוס אנג'לס, ובעיר הזו די קל לנסות לגשת לאודישנים
לרמן בא מבית יהודי טוב. הוריו עוסקים בתחום הרפואה, אך אותו תפס דווקא חיידק המשחק. זה קרה בגיל חמש, אז צפה לרמן לראשונה בסרטיו של ג'קי צ'אן. הבכורה ההוליוודית שלו היתה כבר בגיל שמונה בסרט "הפטריוט" בכיכובו של מל גיבסון, ומאז הוא לא הפסיק לשחק.
אתה מרגיש שדמותו של פרסי ג'קסון מייצגת אותך?
"האמת היא שדווקא לא רציתי לגלם את עצמי, אלא לתת הופעה ואז לשכוח מהדמות אחרי שישה חודשי צילום. הדמות של פרסי היתה חדשה בשבילי והיוותה אתגר עבורי. כריס ואני ניסינו ליצור דמות שהיא שונה ממני מבחינת המראה, המבטא ואפילו אופן ההליכה. פרסי שונה ממני מאוד".
בדומה להרמיוני ורון של פוטר, גם לפרסי יש שני חברים שמצטרפים אליו למסע: גרובר (סאטיר, חצי אדם חצי תיש) ואנאבת' (בתה של אתנה, אלת החכמה והמלחמה). בעוד שאת גרובר, שאותו מגלם ברנדון טי ג'קסון, כבר ראינו בכמה סרטים בעבר והוא מוכר בעיקר בזכות התפקיד המעולה ששיחק ב"רעם טרופי", אנאבת', בגילומה של אלכסנדרה דדאריו, היא תגלית חדשה, ואפשר להגיד שאפילו קצת גונבת את ההצגה מלרמן. דדאריו בת ה-23 היא אחת הצעירות היפות בהוליווד, ואין אחד שלא יתמגנט לעיניה הכחולות והגדולות בסרט (ותאמינו לי, במציאות היא מהממת עוד יותר!).
להזמין אותה לפאב אנגלי טיפוסי בסופה של מסיבת העיתונאים לא ממש הצלחתי, אבל ניסיתי לפחות לשמוע ממנה על הכימיה שלה עם הכוכב שלצדה, אשר צעיר ממנה בחמש שנים. אבל היא, בדרך דיפלומטית, החליטה להישאר בתחום המקצועי, ולא גלשה לכיוון המסקרן יותר שאליו ניסיתי להוביל אותה.
"היתה לנו כימיה טבעית הרבה בזכות העובדה שלוגן הוא שחקן נהדר שנתן לי תמיכה ואנרגיה", היא אומרת, "הוא גרם לי להרגיש נוח יותר על הסט, ודאג לכך שהדינמיקה בינינו תיראה טוב על המסך".
בשלב זה החלטתי לא לסבך את היפיופה ופניתי בחזרה לכוכב הראשי.
המשך הראיון בגיליון השבוע של "מעריב לנוער"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם