ראשי » מעריב מגזינים » רייטינגגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חי משבת לשבת

את הקול של אבא הוא אמנם לא קיבל, אבל את התאווה ללהיטים שטחיים אביהו שבת אימץ בחפץ לב

בלי ציניות: כל הכבוד לאביהו שבת, שבראיון בשבוע שעבר ל"7 לילות" התוודה על הקו המסחרי שלו. הוא יודע שהטקסטים שלו בנאליים, שהוא תוצר פוטושופ של תעשיית הטרוטונים, ועדיין רוצה להצליח. לגיטימי, לבריאות. זה לא אומר שאלבום הבכורה שלו טוב, אבל זה אומר שטמונים בבחור הצעיר זרעים שאולי יבקעו ואולי לא - העיקר שהמודעות קיימת. בדור שלנו גם זה משהו.

עד שאביהו שבת יחליט אם כדאי להיות קודם כל אמן או אליל תורן, אנחנו נשארים עם אלבום הבכורה שלו. הייתי מנתח כאן את השירים השונים, אבל האמת היא שגם אחרי כמה האזנות קשה לי להבדיל ביניהם. הם אמנם מופקים היטב - לפחות כמו השירים של טורקיה באירוויזיון - אבל המשקל הסגולי שלהם זהה.

רובם הם מין מוטציית פופ טורקי על אהבה, השירה בהם שטוחה והפנייה היא לקהל שמוריד טפטים ואנימציות לסלולר. בבלדות, לעומת זאת, שבת טוב יותר. לא תמצאו כאן יצירות מופת קורעות לב, אבל יש שירי אהבה נוסח בק סטריט בויז בגוון ישראלי־מזרחי. ברוב המקרים זה עדיף על סוכריות הפופ נטולות הערך התזונתי, גם אם במקרים מסוימים הן באות לנו בטוב, כמו הדואט הירוד אך החינני עם מיכל אמדורסקי, "יאללה".

ברמת המשפחתיות לא נראה שאביהו הצעיר מתקרב במשהו ליכולות הווקאליות של אביו, חבל שזה לא עבר בגנים. מה שבהחלט עבר בגנים הוא התאווה ללהיטים. את זה יש לאביהו בשפע, ובינתיים נראה שזה מצליח לו (לפחות עד שהתיכוניסטיות של היום יתגייסו). השאלה היא מה הוא ירצה להיות כשיהיה גדול.

ביקורות וכתבות נוספות ניתן למצוא במגזין רייטינג החדש

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...