דבש בתחת שלכם: "הכל דבש" מתדרדרת
לא נעים, אבל הגיע הזמן להגיד את זה, בלי לקלל אם אפשר: משהו בסיסי מאוד השתבש בעונה השנייה של "הכל דבש"

הכל דבש צילום: יוסי צבקר
כש"הכל דבש" עלתה ב-2008 היא הייתה הדבר הכי קרוב למוקומנטרי משובח. יעל פוליאקוב ועומר תדמור הגישו לנו את הגרסה הקיצונית והמופרעת של משפחת פוליאקוב, ומנגד ניצב פולי ז"ל כדמות גאונית ושפויה, שהסבירה ללא מילים איך העובדות הסוציאליות עדיין לא פרצו לבית וחטפו את הילדים למשפחות אומנה.
רכבת ההייפ יצאה מבית משפחת פוליאקוב כשהיא אוספת אליה גרופיז ומבקרי טלוויזיה שלא הפסיקו להלל את הסדרה, עד שקיומה של עונה שנייה היה אחד הדברים המתבקשים בתעשייה שבה שום דבר לא מובן מאליו. שנתיים לאחר מכן, ללא פולי ושוש עטרי, שהלכו לעולמם, יעל פוליאקוב ניצבה מול הטרגדיה האישית והררי הציפיות וניסתה להמשיך את המסע. הבאזז התקשורתי סביב העונה החדשה היה בשיאו, כוכבי
הסדרה התראיינו תחת כל עץ רענן, ואז הגיע הפרק הראשון.
והשני. והשלישי. והרביעי. והחמישי. ופתאום לא ברור לנו למה בדיוק חיכינו. הדיאלוגים בסדרה הפכו יותר ויותר רדודים ובוטים, עד שלפעמים נדמה שכל סצנה תקועה חייבת להסתיים במילים "כוסאמאש'ך" או "יא בן/ת זונה". אולי זו העובדה שבניגוד לעונה הראשונה, את העונה השנייה פוליאקוב כתבה ללא עומר תדמור - ואולי לא. אבל מה שבטוח - כוס אמא של כולם.
שנית, והרבה יותר חשוב, חסרונו של פולי ז"ל זועק לשמים בעונה הנוכחית - הסדרה איבדה את העוגן השפוי והיחיד שהיה בה מלכתחילה. הוא זה שיכול היה לתת את הגושפנקה לזיונים ולעישונים של בני משפחתו הטלוויזיוניים, כי "היי, זה פולי".
יכול להיות שאם הוא היה שם היה נחסך מאיתנו הדיאלוג המביך בין ציון ברוך ליעל פוליאקוב בבית הקפה. מצד שני, אם הוא היה עדיין איתנו סביר שלא הייתם קוראים את מה שכתוב כאן עכשיו. אישית, הייתי בוחר באופציה הראשונה בעיניים עצומות.
טורים וכתבות נוספות ניתן למצוא במגזין רייטינג החדש