21 שאלות על אמהות עם איילה אינגדשט
היא עלתה לארץ מאתיופיה בגיל שנתיים ומאז הספיקה לשחק בהצגות, להנחות את תוכנית הקליפים "בריזה", להופיע עם אהוד בנאי, אסף אמדורסקי, ברי סחרוף ומוש בן-ארי, להתחתן ולהוציא דיסק בכורה. אבל את ההשראה לתפקידה הכובש בהפקה החדשה של "רחוב סומסום" היא מקבלת מאיתמר בן השנתיים, שצמוד אליה מהרגע שנולד
"וואו, זה היה מזמן, אבל לחלוטין מעולה וחוויתית. מוטי היה איתי - העביר איתי שמונה שעות של צירים ועוד שעה וחצי של הלידה עצמה".
ומאז את צמודה אליו. הוא עדיין לא הולך לגן.
"הוא איתי מהרגע שהוא נולד מתוך בחירה שלמה. גם כי המקצוע שלי משאיר לי את הבקרים פנויים וגם כי אני נהנית מזה. מה יותר טוב מהפריבילגיה שיש לי לגדל את הילד שלי עד שאני ארגיש שהוא מספיק עצמאי ללכת לגן?".
מה סדר היום שלכם?
"משתנה. עד גיל שמונה חודשים זה היה אידיאלי, כי יכולתי לעשות איתו ממש הכל, לצאת איתו לבית קפה, לבקר את אמא שלי. הכל חופשי וספונטני, בלי שננהל סדר יום ברור. עכשיו, כשהוא גדול יותר, אני מרגישה את הצורך שלו לשחק ולפגוש ילדים אחרים. אנחנו קמים בבוקר, אוכלים יחד ארוחת בוקר, מפטפטים, זה שלב שממש אפשר לתקשר איתו. ואז או שהוא יושב קצת ורואה טלוויזיה ואני מתפנה לעניינים שלי או שאנחנו יוצאים לפארק לשחק וחוזרים לשנת צהריים. כשיש שבוע קיצי אנחנו הולכים לפגוש חברים. ואם אני צריכה להתפנות לענייני עבודה, יש לו בייביסיטר".
ואין רגעי משבר?
"יש רגעים שאני נשברת ואומרת 'או.קיי, מחר אני בודקת גן', כי בסך הכל בשהייה של 24 שעות עם ילד יש סוג של שחיקה מנטלית. אבל אז אנחנו הולכים לישון בצהריים, וכשאנחנו קמים המשבר מאחור, ואני רק רוצה לנשק ולאכול אותו. וזה הרגע שבו אני אומרת 'אין מצב - הילד הזה נשאר איתי'. אני עדיין מבררת עם עצמי את נושא הגן".
האמהות תפסה אותך מוכנה?
"רציתי להיות אמא. שמחתי בהריון מה גם שהוא היה מדהים וכיף. הרגשתי נשית ושטוב לי וככל שזה התקדם הבנתי רק עד כמה. אחרי הלידה היה שינוי. נכנסתי לשוק מהאמהות. לא שזה היה חדש לי, כי גדלתי בבית עם עוד ארבע אחיות ותפקדתי לא פעם על תקן של אמא, אבל עם איתמר היה לי מוזר בהתחלה. תמיד אומרים שאיך שרואים את הילד ישר מתאהבים בו, לי זה לא קרה. האמת, לא ידעתי מה אני מרגישה, היו לי רגשות מעורבים ממקום של 'זה קיים, זה אמיתי, מה אני עושה עם הדבר הזה?'. רק מאוחר יותר, בגיל שנה וחצי, כשהוא התחיל לקרוא לי 'אמא', התחלתי להרגיש את האמהות. זה התעצם עם החיבור, האהבה, הדאגה, הרצון לגונן. בהתחלה זה לא היה. אלא יותר הרגשה של מישהו חדש שנכנס לחיים ואני לומדת להכיר אותו. וזה שהוא לא בפעוטון מחזק יותר את הקשר, כי זה מאפשר לנו יותר זמן ללמוד להכיר אחד את השני. היום לחלוטין אני יכולה להגיד שהאמהות באה לי טוב היום".
תסבירי.
"קודם כל, האמהות הביאה לי הערכה עצומה לאמא שלי. יש תקופות שקשה לי, ואני לא מצליחה לקלוט איך היא עשתה את זה עם חמש בנות. זה תובעני אבל משהו בי נהייה רגוע ושלם. יש לי פינה שלי, יש בית חם, אנשים שאני אוהבת שזה המשפחה שלי, ויש לי ילד שאני מגדלת וזה לא מובן מאליו. הכל מתגמד. אולי לפני כן הייתי יותר דרמטית. כיום האנרגיה שלי מכוונת בעיקר בשבילו".
את אמא דאגנית?
"רוב הזמן לא. פחדתי שאני אהיה כזאת, כי אמא שלי כזאת. אבל אני משתדלת לתת לאיתמר הרגשה שהעולם הזה בסדר, ויש בו אנשים טובים. בכלל חשוב לי להעביר לו ערכים של אהבת אדם, לא להתנשא, לכבד, להבין שכולם שווים".
מה עם קצת זמן לעצמך?
"יש ימים שכל האנרגיה זה רק איתמר, אבל זה מתאזן. למדתי לפרגן לעצמי את ההנאות שלי. אני לא מתעקשת על סדר יום מתוקתק, מנסה להתאים את הפעילויות באופן כזה שיהיה גם לי נוח. חזרתי לעשות ספורט להופיע, לצאת, לשתות אלכוהול, כי הינקתי אותו במשך שנה. מצאתי את הבאלנס, והבנתי שזה אפשרי. עכשיו רק צריך לרצות את זה, כי העייפות מביאה איתה הרבה ויתורים. מה יותר טוב מלהימרח בסוף היום על הספה בסלון מול הטלוויזיה?".
איך מוטי משתלב בדיאדה שלכם?
"מוטי הוא אבא מדהים. הוא גם בן זוג מדהים, מאוד מעריך את מה שאני עושה ומבין שזו עבודה לא פשוטה. איתמר מעריץ אותו. העניין הוא שהוא עובד בהיי-טק, אז באמצע השבוע הוא חוזר הביתה בשעה שמונה בערב, נמצא איתו שעה עד שהוא הולך לישון, אבל יום שישי זה היום החזק. אז הם מבלים זמן איכות של אבא-בן, רוכבים יחד על אופניים, משחקים, הולכים לים".
המוזיקה עברה אליו בגנים?
"הוא מאוד נמשך למוזיקה. עכשיו כשהוא בגיל שנתיים והוא מביע את עצמו, אני ממש יכולה לראות מה הוא אוהב ומה לא. הוא נהנה מאוד לרקוד, לנגן ולשיר. אין לי מושג מה הוא יעשה בעתיד, אבל מה שבטוח הוא שרואים שיש לו את הקצב. אגב, הוא רוצה מאוד לתופף. יצא שהבאתי אותו כבר כמה פעמים לחזרות, והוא יצא מהופנט מהכלי הזה".
הוא רואה אותך ברחוב סומסום?
"בטח, ואני שמחה שזה ככה. כי זו תוכנית שונה בהשוואה לתוכניות אחרות, יש בה מסרים אבל היא לא מאולצת ומעבירה אותם בגובה העיניים. בפעם הראשונה שהוא ראה אותי, הוא הגיב לנוכחות שלי על המסך באיחור. לקח לו זמן לעכל את העובדה שהוא רואה את אמא גם בבית וגם על המסך. אבל הוא התעשת וביקש עוד פעם. אגב, לפני כמה זמן מצאתי ב-v.o.d את 'פרפר נחמד' והוא ממש אוהב את זה, הוא נדלק על שיר הפתיחה. זה קטע, זו תוכנית שאני גדלתי עליה".
נאלצת לעשות פשרות בקריירה בעקבות האמהות?
"ממש לא. המשפחה שלי היא הדבר הכי חשוב, הקריירה היא במקום השני. נכון שאני יכולה לעשות הכל איתו, אבל אני לא מוותרת על הרצונות שלי. אני אקח אותו למפגשים חברתיים אבל לא לפגישות עסקיות. אני מודעת לזה שאמהות עלולה לעכב את הקריירה, אבל יש לי אש, ואני בתוך זה. מעולם לא ויתרתי על הצעות להופעות. כבר כשהיה בן שלושה חודשים הוא בא איתי להופעה עם בייביסיטר. הינקתי אותו ומיד אחרי כן עליתי לבמה. חוץ מזה את ההשראה והחשק לעשות את 'רחוב סומסום' הוא נתן. בימים האלה אני נמצאת באולפן, מקליטה ונותנת את כל כולי למוזיקה. חוץ מזה יש לי את מוטי שהוא הבעל הכי טוב, דואג לי ותומך. זה נותן ביטחון".
ארוחות ערב שישי עם המשפחה שלו או שלך?
"חלוקה שווה. לא רק בשבתות, גם בחגים. לשנינו יש משפחות גדולות וחמות. גם למוטי וגם לי יש עוד
ארבעה אחים ואחיות. מהצד שלי איתמר הנכד הראשון, אבל יש לי שתי אחיות נשואות טריות, ככה שאני מקווה שבקרוב זה ישתנה. אצל מוטי הם כבר הלכו צעד קדימה, ויש גם המון נכדים ונינים. מוטי בא ממשפחה מרוקאית שמתנהלת כמו פאמיליה
ומה עם אוכל אתיופי?
"זה בעיקר אצל אמא שלי. הייתי רוצה לבשל אוכל אותנטי כמוה, אבל אני לא עושה את זה. יש לחם מיוחד שנקרא אינג'ירה, כמו לחוח של תימנים, אבל זה הרבה עבודה ואני מתעצלת".
מדברת עם איתמר גם באמהרית?
"בכלל לא. עלינו לארץ כשהייתי תינוקת, וההורים שלי רצו שנדבר עברית ונתאקלם כישראליות לכל דבר, אז הם דיברו איתנו עברית. ככה שגם אני לא מדברת. היום כשאני שרה והרבה פעמים אני רוצה לשלב מילים אתיופיות, אני מרגישה שזה חסר לי. אז אני מבקשת מאמא שלי לדבר איתו באמהרית, והוא מבין אותה".
מתגעגעת לילדות שלך?
"בעיקר לתמימות, לפשטות. אני אתן לך דוגמה, עוד מעט לאיתמר יש יום הולדת שנתיים, ואני רוצה לעשות לו משהו, אז חיפשתי רעיון באינטרנט. והכל כל כך גרנדיוזי. פעם זה היה פשוט. עוגה, מזמינים כמה חברים, משחקים של פעם - למצוא סוכריית טופי בקערת קמח, כאלה...".
חופשות, איתו או בלעדיו?
"משתדלים גם וגם. שיהיה לנו את הלחוד שלנו אבל לא ממש מתכננים. לפני חודש יצאנו איתו לצימר,
ובסופו של דבר הגעתי למסקנה אחת - לא לוקחים ילד לצימר. את יוצאת לחופש, מנסה להתנתק קצת מההורות ומוצאת את עצמך כל הסופשבוע רצה אחריו".
מה עוד אתם עושים בשביל הזוגיות?
"משתדלים לצאת פעם בכמה זמן יחד, כמו פעם. נכון, זה קשה כי מוטי חוזר מאוחר, וכשהוא כבר מגיע אז איתמר מקבל את כל תשומת הלב. אבל האש של הרצון לצאת עדיין קיימת, אז מדי פעם אנחנו מצליחים לעשות את זה - מסעדה, בר, חברים. הביחד הוא גם בתוך הבית, אנחנו מאוד נהנים להתכרבל מול סרט או סתם לשבת ולדבר".
איך הלילות?
"מתחילים להשתפר. לפני כן הוא ישן איתנו במיטה, כי הינקתי אותו. מצד אחד זה היה כיף כי יש אהבה והתכרבלות נעימה, אבל אחרי שאת חוטפת את הרגל שלו בראש שלך באמצע הלילה, הכיף קצת הולך לאיבוד. לאחרונה סידרנו לו חדר ומיטה של גדולים שאבא בנה לו, אז קל לפתות אותו. כל ערב אנחנו מקריאים לו סיפור במיטה, בחלוקה צודקת של פעם אמא ופעם אבא, ואז הוא נרדם. העניין הוא שהוא לא ממש נגמל מההרגל של לישון איתנו וכל לילה בול בארבע בבוקר, בדקתי את זה, הוא מגיע אלינו למיטה. אני ממש שומעת את הטיפוף של הרגליים הקטנות שלו, ואז הוא משתחל בינינו, וככה כל בוקר אנחנו מגלים אותו איתנו מחדש".
מי בחר לו את השם?
"תמיד אמרתי שאם יהיה לי בן אקרא לו איתמר או יונתן. גם מוטי מאוד אהב את השם איתמר. היה קטע מדהים שביום שבו השתחררתי מבית החולים היה צריך לעבור איזה תהליך של רישום התינוק בבית החולים. באותו שלב עדיין לא החלטנו על שם, ומכיוון שאני הייתי עסוקה בחדר עם האריזות, מוטי עשה את זה. כשהוא יצא הוא אמר לי באופן הכי טבעי 'רשמתי אותו בשם איתמר'. טוב. השלב הבא הוא להביא את יונתן...".
וכמה עוד?
"כמה שאלוהים יברך אותי. אני לא יכולה לתכנן את זה. תלוי איך נתקדם בחיים. הכי חשוב שיהיה לילדים שלי טוב, להעניק אהבה שווה. שניים יהיו בטוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
המגזין מלווה, תומך, מייעץ ומחזיק את ידה של המשפחה הצעירה, מתוך הכרת האתגרים וההתמודדויות שניצבים בפני ההורה הישראלי. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122 . 
אקו"ם