רוברטמאניה
לפני עשר שנים הוא היה אנונימי לגמרי. וגם לפני חמש שנים. למעשה, שנה אחת הספיקה להפוך את רוברט פטינסון לכוכב העשור של "מעריב לנוער" ואתר SHOX. לכבוד האירוע המרגש נפגשנו איתו לראיון אישי מיוחד, פנים אל פנים, בלוס אנג'לס. ומה היה לו לומר בתגובה? "אני עדיין לא בטוח כמה אני באמת שווה"
שער גיליון מעריב לנוער איור : פולינה צירלסון
אני נפגשת איתו בלוס אנג'לס, מתה לברר מה באמת קורה בינו ובין שותפתו לטירוף כריסטן סטיוארט, אבל נזהרת. רוברט פטינסון לא מוכן שישאלו אותו על זה. כתב ערוץ !E ריאן סיקרסט, שהעז לשאול אותו את השאלה האסורה, נאלץ להישאר לבד באולפן לאחר שפטינסון פשוט קם ויצא באמצע הראיון, לא לפני שאשת יחסי הציבור שהתלוותה אליו הנידה את ראשה מצד לצד בכעס והורתה לו לקום וללכת. מצחיק לאור העובדה שבמהלך הראיון שלי איתו פטינסון אמר שאין לו אשת יחסי ציבור.
סיקרסט ההמום עוד ניסה לקבל מפטינסון תשובה, אבל נאלץ להסתפק בלחיצת יד ובגיחוכים נבוכים. אגב, בראיון לדיוויד לטרמן, ששאל אותו אותה שאלה על כריסטן, לא היתה אף יחצ"נית שהגיעה לחלץ את פטינסון. בתגובה פטינסון רק צחק ואמר: "אני משתדל כבר הרבה זמן להתחמק מלענות על השאלה הזאת". בזה זה נגמר.
פטינסון וסטיוארט מקפידים כל כך למלא פיהם מים בנושא הרומן ביניהם, שספק אם יש מישהו שיודע את התשובה האמיתית בנושא.
ב- 2008 הוא נבחר על ידי המגזין "People" לתואר הגבר הסקסי בעולם, ושנה מאוחר יותר זכה לתואר בשנית על המגזין "Glamour". נכון לעכשיו אי אפשר להיכנס לחנות בלי לראות את פניו המצודדים מחזירים לכם מבט חודר מעל תיקי אוכל, ילקוטים, מחברות, קלסרים, חולצות, ז'קטים ופוסטרים.
למרות מעמדו פטינסון מתגלה כג'נטלמן אנגלי לכל דבר. בפרמיירה של "דמדומים 2" הוא מקפיד ללחוץ ידיים עם מעריצים, לחתום להם ולנפנף לכולם לשלום. "אני לא רוצה לאכזב אף אחד", הוא מבהיר.
"אני לא רוצה לפספס אף מעריץ, במיוחד כשאני יודע שיש כאלה שיישבו לחכות לי כאן חמישה ימים".
בהמשך אני מגלה שלפטינסון יש גם אחלה חוש הומור. "דווקא פגשתי מעריץ אחד, בחור ממוצא מקסיקני ששוקל איזה 200 קילו, שביקש שאנשך אותו. הסכמתי ודווקא היה לא רע. הספקנו לצאת מאז כמה פעמים". משעשע? אולי לא את הבחור המקסיקני...
מעריצות בנות 90
פטינסון נולד בלונדון לפני 23 שנה למשפחה מהמעמד הבינוני. אביו הוא סוחר מכוניות עתיקות ואמו עבדה בסוכנות דוגמנות, מה שעזר לו להתחיל את קריירת הדוגמנות שלו בגיל 12. לפטינסון עוד שתי אחיות בכורות, אחת מהן זמרת.
"כשהתחלתי את הקריירה שלי כדוגמן הייתי גבוה מאוד ונראיתי כמו ילדה, אז קיבלתי הרבה עבודות כי זו היתה תקופה שבה המראה האנדרוגיני היה מאוד קול", מתוודה פטינסון, "אחר כך נעשיתי גברי מדי והפסקתי לקבל עבודות. אני חושב שהיתה לי את קריירת הדוגמנות הכושלת ביותר".
פטינסון נטש את עולם הדוגמנות והחל ללמוד משחק בתיאטרון חובבים בלונדון. הוא צד את עינו של סוכן שחקנים שראה אותו באחת ההפקות, ועד מהרה קיבל תפקיד בסרט הקולנוע "ואניטי פייר" לצדה של ריס ווית'רספון, אולם לרוע מזלו הסצינה שלו בסרט נחתכה. שנה מאוחר יותר הוא זכה לפריצה הגדולה שלו כשלוהק לתפקיד סדריק דיגורי בסרט "הארי פוטר וגביע האש", דמות שאותה גילם גם שנתיים מאוחר יותר בסרט "הארי פוטר ומסדר עוף החול".
חוץ מהיותו שחקן פטינסון הוא גם מוזיקאי מוכשר שכותב את המוזיקה שלו בעצמו. הוא מנגן בגיטרה ובפסנתר ושר בעצמו שני שירים בפסקול "דמדומים". במאית הסרט, קתרין הארדוויק, החליטה לצרף את שני השירים בלי להודיע לו על כך. פטינסון המאושר הסכים שהשירים שלו שיפרו את הסצינות. "הסצינה שבה בלה גוססת בסוף הסרט הראשון מוצלחת יותר בזכות שיר הרקע. זה כאילו השיר אמור היה להיות שם".
בימים אלה פטינסון לא יכול ללכת ברחוב כאחד האדם. ספק אם הוא יוכל לעשות זאת אי פעם. אולי כשטירוף "דמדומים" יירגע או כששערות אפורות יתחילו לצוץ בראשו, מה שיבוא קודם. בינתיים המעריצות שלו לא נותנות לו מנוח, רצות אחריו ברחוב ומתחננות שינשך אותן, וצלמי הפפראצי עוקבים אחריו לכל מקום. לבחור לא היתה ברירה אלא לשכור את שירותיה של חברת אבטחה שתתלווה אליו לכל מקום.
המעריצות שלו הן בכל גיל, מתלמידות בית ספר יסודי עד קשישות בנות 90 שפונות אליו במבט מאוהב ברחוב ואומרות לו כמה הוא חתיך וסקסי.
רוברט פטינסון וכריסטין צילום: יחסי ציבור
"היו לי הרבה קטעים מוזרים, אני לא זוכר את כולם, אבל לאחרונה יש לי פחות מגע ישיר עם מעריצים מפני שיש יותר שמירה סביבי. יש כל מיני קטעים מצחיקים וסוריאליסטיים עם מעריצים שרוצים שאנשך אותם, אבל מה שתמיד מפתיע אותי זה האנשים הקשישים שמעריצים את הסדרה. היתה אשה שפנתה אליי לאחרונה, היא היתה אולי בת 90. זה היה די מוזר, אבל היא נשמעה בדיוק כמו כל המעריצות בנות ה-12 שפונות אליי.
היה לי עוד קטע מוזר אחד כשהלכתי ל'בלוקבסטר' באותו יום שהסרט הראשון בסדרה יצא ב-DVD. היו שתי משפחות בחנות שבאו עם ילדות בנות שמונה לקנות אותו. הן עמדו שם בתור ובכו ואני עמדתי בצד, בלי שהן שמו לב, וחשבתי לעצמי: 'וואו, כל הבכי הזה רק בשביל DVD? זה לא ייאמן!'".
זה היה נחמד אם היית קופץ ממחבואך ומתגלה בפניהן...
"בשום פנים ואופן לא! הן היו בוכות אפילו יותר".
על מה חשבת כשצילמת את הסצינה באיטליה שבה אדוארד מוכן להיחשף מול ההמון באור השמש?
"זה היה הרגע שבו הרגשתי הכי הרבה את הקרבה של האנשים לדמות הזאת, מפני שהיו כל כך הרבה ניצבים על הסט שהם למעשה מעריצים של הסדרה שטסו להיות שם בצילומי הסצינה. לקחת את הצעד הזה לעבר האור היה הרגע היחיד שבו הרגשתי את כובד האחריות כלפי אלה שאובססיביים לסיפור הזה. זה היה רגע טוב. הוא היה מורט עצבים, אבל הפעם הזדהיתי עם הדמות יותר מאשר בכל פעם אחרת".
במשך רוב הסרט אתה מופיע בעיקר בחזיונות של בלה. הרגשת מנותק משאר השחקנים? קיווית שיראו אותך יותר בסרט?
"הסצינות האלה היו הקשות ביותר. הן לא היו כאלה בזמן שצילמתי אותן, אבל שינו וערכו אותן די הרבה. זה לא אדוארד שם, אלא געגועיה של בלה, בדידותה ודיכאונה. עוד לפני שהתחלנו לצלם אנשים כל הזמן שאלו אותי: 'אתה לא מודאג שאין מספיק אדוארד בסרט?', אבל אדוארד גם לא מופיע בספר, אז הייתי מודאג יותר שיכניסו את דמותו בצורה אקראית בסרט רק כדי שהוא יופיע. תמיד הרגשתי די מנותק כדמות בסדרה הזאת, אבל אני חושב שכזה הוא אדוארד. לא הרגשתי שונה יותר מאשר בסרט הראשון בסדרה".
מה היתה התגובה שלך כשראית את טיילור לאוטנר בפעם הראשונה עם השרירים המטורפים שהוא פיתח?
"התגובה שלי היתה כמו של כולם: 'עכשיו אני צריך ללכת למכון'...".
המשך הראיון עם רוברט בגיליון השבוע של "מעריב לנוער"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם