ראשי » מעריב מגזינים » מעריב לנוער

ילד רחוב

י' בן 17, נולד למשפחה חרדית והרגיש כמו בכלא. כשברח ועבר לרחוב הוא לא ידע איך יסתדר. למזלו הוא מצא את בית השנטי שבת"א. מונולוג מרגש

"הכל התחיל מפריצת גבולות. נולדתי למשפחה חרדית, וההורים שלי כל הזמן הגבילו אותי. הם לא הרשו לי לצאת לטיולים או לבלות עם חברים, ובעצם סגרו אותי וחייתי בתוך בועה. באיזשהו שלב נמאס לי מהיחס המזלזל כלפיי ומהבדידות והתחלתי לשוטט. גיליתי עולם חדש לגמרי: התחלתי לבלות הרבה עם חברים ובעצם לעשות חיים. הוריי כמובן התעצבנו מאוד ולא רצו שאחזור הביתה. הרגשתי כאילו הם לא מכירים בי כבן שלהם. וכך מצאתי את עצמי ברחוב.

מובן שהיו הרבה אלימות, סמים ואלכוהול. בקושי החזקתי מעמד, מה שהחזיק אותי זה המוזיקה. ניגנתי הרבה וניסיתי לשכוח מהצרות. עבדתי בהרבה עבודות קשות, חלק מהן במשמרות לילה.
כשאתה חי ברחוב השאלה שכל היום רודפת אותך היא פשוט: איפה אני ישן היום? אתה עסוק בהישרדות. אני זוכר לילות שלמים שבהם ישנתי אצל חברים, ברחוב, במחסנים, בזולות ובעוד מקומות. לאף אחד לא היה אכפת ממני. נראה שההורים שכחו ממני ומתכחשים לקיומי. הידרדרתי עד כדי כך שאפילו פתחו לי תיק פלילי במשטרה.

"אחרי יותר משנה ההורים שלי צצו פתאום כאילו נזכרו בי. הם התחילו להתעניין בי, לדאוג, ואמרו שנמאס להם מזה שאני חוזר הביתה רק מתי שמתחשק לי. העניין הגיע עד לבית המשפט ושם חיפשו לי קורת גג  – פנימייה או בית מחסה. נזכרתי שבזמן שחייתי ברחוב ביקרתי פעם אחת במקום הזה שנקרא בית השנטי ונורא התלהבתי ממנו. אחרי מאמצים, דיונים ומריבות הסכימו לשלוח אותי לכאן. באתי לכאן כבן אדם סגור מאוד, לא דיברתי עם אף אחד. סבלתי מהתפרצויות זעם רבות, והיה לי קשה לסמוך על מישהו. לאט לאט התחלתי להסתגל לתנאי המקום, להתחבר לאנשים ולהשתקם.

בהתחלה סידרו לי עבודה. לאחר כמה זמן התחלתי לחשוב על העתיד שלי והבנתי שבלי לימודים לא אתקדם לשום מקום, אז התחלתי ללכת לבית הספר כמו כל ילד רגיל. כשחושבים על זה, אתה בוחר מה לעשות בחיים שלך. הכל מוגש לך על מגש של כסף, אתה רק צריך להיות חכם ונבון מספיק כדי לעשות את המהלך הנכון".

"במסגרת בית השנטי אנחנו עורכים תורנויות סדר וניקיון. לכולנו יש אחריות, וכולנו ממלאים את המטלות ברצון רב, כיוון שהבית מציע לנו הרבה דברים ליהנות מהם. כולנו צריכים לציית לחוקים: בלי סמים, אלכוהול ואלימות. המקום הזה הוא לא רק קורת גג, יש לנו כאן חוגים כמו סלסה ותיפוף. יש גם מטבח שאף פעם לא חסר בו אוכל, מחסן בגדים, מוצרי היגיינה, מקלחת, מיטה, טלוויזיה, מחשבים. מדי פעם עושים לנו ימי כיף שבהם יוצאים לסיורים, טיולים והופעות. מובן שמרשים לנו לצאת ולטייל בסביבה, אבל רק עד שעה מסוימת. בעצם לא חסר לנו כלום ואני שמח שאני נמצא פה היום. פה זאת המשפחה שלי. אני מרגיש את האווירה המשפחתית במיוחד ביום שישי, כשכולנו מתכנסים יחדיו ועושים קידוש.

"המקום הזה שינה אותי, ונתן לי הזדמנות לחיים טובים יותר שלכל אחד יש זכות לחיות. כעת אני בטוח שאף

אחד לא רוצה לפגוע בי, וביטחון העצמי שלי חזר אליי. בזכות העזרה, התמיכה, החום והאהבה שגילו כלפיי כאן אין לי צל של ספק שאבנה לעצמי חיים טובים. חוויתי הרבה דברים וצברתי ניסיון חיים עשיר, ואני אשתמש בו בחוכמה. אני יודע שהילדים שלי לא יגיעו למצב כזה. אני אדע איך למנוע את זה מהם. בעקבות כל מה שעברתי וראיתי אני מסתכל על החיים ועל אנשים בדרך שונה.

ברחוב יש הרבה אנשים כישרוניים ומיוחדים שמידרדרים ולא יודעים מה לעשות עם עצמם. הם נותנים לאחרים לנצל אותם ולהמשיך לפגוע בהם. אז אני רוצה להגיד לכל אותם אנשים: אל תחכו שינצלו אתכם! אתם יכולים לעצור את זה. אם אני הצלחתי, כל אחד יכול. תקומו ותגידו לעצמכם 'אני משתנה!'. תעשו משהו, אל תשבו סתם בחיבוק ידיים. החיים נותנים לכם הרבה הזדמנויות לשנות את עצמכם, ההחלטה היא אך ורק בידיים שלכם".

רוצים ליצור קשר עם בית השנטי?
כנסו לאתר www.shanti.org.il.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...