ראשי » מעריב מגזינים » להיות הורים

מדברים מהבטן: רוצים שהתינוק יתפתח טוב יותר? שוחחו איתו

נולד לכם תינוק? אל תפסיקו לדבר אליו. מחקר חדש מוכיח שתינוקות בני יומם אומנם לא מסוגלים לענות, אבל הם מבינים הרבה יותר ממה שנדמה לנו וקולטים קצב ואינטונציה ורק באמצעות שיחה איתם ולא צפייה בטלוויזיה תתפתח שפתם

כשהייתי אמא צעירה נהגתי ללכת ברחובות תל-אביב ולשוחח שיחות ארוכות עם התינוקת החדשה שלי. היינו מנהלות דיאלוגים ארוכים. אני מדברת והיא מגרגרת. לזרים נראיתי כמו הומלסית שמדברת לעצמה, אלא שבמקום עגלת קניות דחפתי טיולון של מק'לרן. לחברים היה ברור שאני מגדלת דור שני לפטפטנות. ובאמת, עד היום קשה לשתינו לסגור את הפה.

עכשיו בא מחקר חדש ומגלה ששיחה עם התינוק תעשיר את שפתו יותר מאשר צפייה בטלוויזיה, בקלטות ילדים או בערוץ איכותי, שתוכנן ונערך למטרה נעלה זאת. אה-הא! אני טופחת לעצמי על השכם. אז בכל זאת עשיתי משהו טוב בעשר שנות אמהות. אולי היחידי, אבל גם זה משהו היום.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת האמריקאי "pediatrics" השתתפו 275 משפחות אמריקאיות שלהן תינוקות וילדים עד גיל ארבע. לקטנים האלה הוצמד רשמקול דיגיטלי שבדק את מידת החשיפה שלהם לדיבורים של מבוגרים וכן לתוכניות טלוויזיה.

ד"ר פרדריק צימרמן מאוניברסיטת לוס אנג'לס, שעמד בראש צוות המחקר, טוען, שתוצאות המחקר מוכיחות כי שיחה של מבוגר עם תינוק/פעוט משפיעה לטובה על התפתחות השפה שלו יותר מאשר הקראת סיפור, למשל, ואילו לצפייה בטלוויזיה, לא הייתה השפעה כלשהי (לא שלילית ולא חיובית).

מתברר שכל תינוק או ילד שומע בממוצע 13 אלף מילים ביום במהלך שיחות שמתקיימות סביבו. ככל שהפטפטת סביבו גדולה יותר, כך הוא נחשף לכמות גדולה יותר של טעויות ולומד לתקן אותן, וכך הוא מרחיב את אוצר המילים שלו כמובן. אבל, חשוב לא פחות, מדגיש ד"ר צימרמן, לאפשר לילדים להשמיע את עצמם, גם גרגורים ומלמולים הם צורת הבעה חשובה, ויש לעודד אותם.

אז מה, אנחנו פשוט לא יודעים לדבר עם הילדים שלנו? כנראה שלא, ולא מספיק, ולא כמו שצריך. "נראה שפרסום המחקר הזה הוא בגדר רפואה מונעת", אומרת קלינאית התקשורת ד"ר נעמה שחר.

"זו טעות נפוצה לחשוב שילדים, שצופים לתוכניות הכי טובות וחינוכיות בטלוויזיה, לומדים באמצעותן לדבר. המחקר מלמד שכדי לדבר צריך אינטראקציה - הלימוד נעשה דרך שיחה ולא דרך חשיפה פסיבית לקולות שבוקעים מהמסך".

מתי להתחיל לדבר איתו? ממש מההתחלה. על מה? על כל דבר, אם תחכו שהוא יפתח בשיחה, זה יקח יותר זמן, אומרת ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספרים "הורים וילדים ומה שביניהם" ו"דיאלוג עם ילדים". "ככל שמדברים לתינוקות בגיל

צעיר יותר, כך מעניקים להם ניסיון מוקדם יותר.

חשוב להראות להם שמבינים אותם, גם כשהם אינם מוציאים מילים מהפה, לתת להם תחושה שהם מצליחים להעביר את המסר. העובר כידוע שומע את קולות הדיבור כבר מהרחם, הוא לא נולד כלוח חלק. ככל שהתקשורת איתו תהיה מגוונת יותר, כך היא תהיה אפקטיבית יותר - לא רק דיבור, גם מימיקה, משחק ומגע גופני, כמובן.

"כדאי לדעת שתינוקות מבינים הרבה יותר ממה שנדמה לנו, המבוגרים. הם קולטים אינטונציה, קול, קצב. מחקרים מוכיחים שתינוקות מגיבים אחרת לג'יבריש מאשר לשפה אמיתית. הם מבחינים בקצב של השפה וקולטים את המבנה שלה באופן אינטואיטיבי, גם אם עדיין אינם מבינים את משמעות המילים".

זה לא דבר בסיסי לדבר עם התינוק שלך?
ד"ר שחר: "במשפחות רבות, מכל גוני הקשת הסוציו-אקונומית, לא זוכרים את הדבר הבסיסי הזה. בין אם מדובר באמא קרייריסטית, שמעסיקה מטפלת מסביב לשעון, ובין אם מדובר באמא שנמצאת בבית ורגישה מאוד לצורכי התינוק שלה, זו שקונה לו את המוצרים הכי חדישים, ומושיבה אותו לצפות בקלטות במשך שלוש שעות במחשבה שככה הוא ילמד.

"הורים רבים מבלבלים בין להיות עם הילד באותו חלל ולעסוק בשלהם, לבין משחק ושיחה איתו. הרבה הורים צעירים חושבים שתינוקות רכים לא מבינים ופשוט לא משוחחים איתם. זו אשליה שתינוקות לומדים את השפה מהטלוויזיה, כדי לדעת שפה צריך להשתמש בה".

בקיצור, לכבות את הטלוויזיה ולהתחיל לדבר.
"פחות טלוויזיה, זה מסר שתמיד טוב להעביר", מבהירה ד"ר כצנלסון. "כל איש מקצוע יגיד שאין להשוות בין שיחה עם תינוק לצפייה בטלוויזיה, אבל הורים עדיין חושבים שיש דרכים מתוחכמות להעשיר את הילדים באמצעות קלטות. הם פשוט לא סומכים על עצמם.

"חשוב להבין שמהטלוויזיה בוקעים קולות של אנשים זרים, שהיא לא מביאה בחשבון את תגובת התינוק והיא כמובן אינה אינטראקטיבית. מחקרים מראים שתינוקות בגיל צעיר מאוד מגיבים בתנועת ידיים לשינוי בקצב הדיבור, יש להם סינכרוניזציה בין קצב הדיבור של המבוגר לקצב התנועות, הטלוויזיה כמובן לא מאפשרת את כל זה.

"לעומת זאת, אמא או אבא שמפטפטים עם תינוקם מנהלים איתו דו שיח. הם מפרשים/מתמללים את גרגורי התינוק ("אני רואה שאתה שמח!"), ("כן, אתה רוצה להגיד שאתה עייף?"), וכך הוא נחשף לרצף של מילים בסדר מסוים. מתוך הדו שיח נבנה עולם התחביר".

אז מומלץ לדברר במקום לדבר?
ד"ר כצנלסון: "חשוב מאוד לדברר (לומר במילים שלנו את מה שהוא רוצה/מנסה לומר) את הילד, כדי להעשיר את אוצר המלים שלו ולתת לו אופציית ביטוי יותר מורכבת, אבל צריך להיזהר לא לדברר אותו יתר על המידה.

"כך הוא עלול ללמוד שיש לו דובר, והוא לא ינסה לבטא את עצמו. מומלץ להמתין, לאפשר לו לומר את מה שהוא רוצה, שהרי לא תמיד אנחנו מבינים את הכוונה שלהם. ואז לנסות לתמלל אבל לסייג את האמירה בסימן שאלה - 'התכוונת שאתה צמא?' - לא לתת הרגשה שאנחנו קוראי מחשבות ומאידך לא לסתור את דבריהם".

המלצות נוספות?
"טעות נפוצה אחרת של הורים היא הדיבור האינפנטילי הבלתי נשלט שפורץ מפי דודות, זרים מוחלטים ואויה - גם מאיתנו ההורים, למראה תינוק עגול ומתוק. דיבור אינפנטילי הוא כאילו אמוציונלי", אומרת ד"ר כצנלסון, "ואפשר לראות שמדברים כך גם לקשישים וגם לילדים".

ומה לגבי חזרה על הטעויות המתוקות שלהם?
"לא רצוי. עדיף להגיד את המילים הנכונות ולא לחזור על המילים התינוקיות. אם הילד מבקש צצי אל תגישו לו אותו מתוך התיק ותגידו 'הנה, צצי'. המילה 'מוצץ' תעשה את העבודה בדיוק באותו אופן, ובאותה הזדמנות הילד גם ישמע את המילה הנכונה".

אבל לעתים קרובות הבעיה אינה טון מתיילד או חזרה על מילים משובשות ומתוקות, כי אם קושי בסיסי של הורים לדבר ולשחק עם התינוקות שלהם, קושי שמקורו הרחק בילדות שלהם, כפי שמסבירה ד"ר שחר: "לפי מחקרים עדכניים, הקושי נעוץ ביחסים של האם עם האמא שלה.

"אם לי ולאמא היו יחסים אינטימיים והיא שוחחה איתי ושיחקה איתי גם בגיל שנה ושנה וחצי, היא תמשיך לשחק ולדבר גם בגילים בוגרים יותר, זה נשאר לי בזיכרון להורות שלי. ילדות של אמהות שלא דיברו ולא שיחקו איתן, ורק דרשו ותבעו, יאמצו את הדפוס הזה כשיהפכו לאמהות.

"אשה ממורמרת, שקשה לה בחיים או בזוגיות ואין לה זמן להיות עם הילדה שלה, או אשה שלא חוותה אמא משחקת ומשוחחת - תתקשה להיות אמא כזאת. ואמהות מוצאות דרכים להסתיר את הקושי הזה.

"יש אמהות שבמקום לדבר עם ילדיהן יעדיפו לשלוח אותם לחוגים הכי טובים וירכשו את המשחקים הכי יקרים.

"אף אחת לא תגיד שקשה לה ולא מתאים לה לשחק עם הילד שלה. הנחמה היא שהיום אמהות מוכנות
להקשיב למה שקורה להן בפנים. זה לא כל כך מסובך. זה קושי שאפשר לטפל בו".

מאיפה מתחילים?
"הצעד הראשון הוא היכולת להתבונן פנימה ולבדוק אם יש לי 'מיומנות משחקית', כי משחק זה לא עניין של ילדים בלבד. מי שיש לה יכולת משחקית יכולה להרגיש בעצמה באיזה משחקים כיף לה לשחק. באמבטיה או לשיר שירים באוטו, בבית - 'אתה שם קוביה, ואני שמה קוביה', מחבואים, 'קוקו' וכו'.

"אמא צריכה לבדוק עם עצמה מה היא הכי אוהבת לעשות עם התינוק שלה ובשלב הבא לבדוק את עצמה במהלך השבוע כמה פעמים היא שיחקה איתו ולא לימדה או חינכה אותו".

ואפרופו חינוך, עד כמה חשוב לדבר איתם בשפה תקינה?
ד"ר נעמה שחר: "שפה תקינה זה מושג שיפוטי. אני לא בטוחה שילדים שמדברים בשפה פלצנית זה עדיף. שפה היא תלוית מקום. מה שחשוב זה שילד יידע להעביר את המסר התקשורתי שלו במגוון של מילים ולא רק במשפטים פשוטים וכלליים, כמו 'תביא את זה', 'תן לי את זה', 'נמאס לי וכו'".

וד"ר כצנלסון מסייגת: "אם מדברים עם הילד בשפה תקינה, אז השפה שלו היא תקינה. אם אומרים 'תשים נעליים' במקום 'תנעל' ומדברים במשפטים קצרים ולא נכונים, כך גם הוא ידבר". עניין של השקפה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...