"מזל טוב, אני בהריון"
כשי' גילתה שהיא בהריון היא החליטה לא לספר לאמה. כשגם אביו של התינוק לא רצה כל קשר איתו היא החליטה לעבור הפלה. "אני רוצה תינוק", היא אומרת, "אבל רק כשארגיש מוכנה"
בדיקת הריון צילום אילוסטרציה: יופיטר אימג'ס
"שיהיה לך בהצלחה"
הבנאדם הראשון שי', חיילת בת 19 מרמת גן, התקשרה אליו היה האקס שלה, אביו של התינוק. "התקשרתי אליו ואמרתי לו 'מזל טוב, אני בהריון'. הוא לא ממש שמח מהבשורה. בסוף, אחרי שבוע שלא דיברנו, הוא פשוט אמר לי 'טוב, שיהיה לך בהצלחה'. הוא רצה שאעבור הפלה. הוא אמר שהוא לא צריך את זה".
י' החליטה שהדבר הנכון ביותר יהיה לעבור הפלה. היא בחרה לעבור את כל התהליך לבד, בלי לספר לאמה. "רציתי לספר לאמא בערב שלפני ההפלה, אבל כשניסיתי לדבר איתה ראיתי שהיא לא במצב רוח טוב. הגעתי למסקנה שעדיף שהיא לא תדע. אני מאמינה שיום אחד אני עוד אספר לה". י', שלא ידעה מה לעשות, פנתה ל'דלת פתוחה', ארגון שמעניק ייעוץ והדרכה לבני נוער בנושא יחסים ומיניות.
"התקשרתי אליהם, והם הדריכו אותי ואמרו לי מה לעשות כדי לבצע את ההפלה".
הפסקת
הריון היא תהליך שעוברות מאות נערות בישראל מדי שנה. לרוב מדובר בהריון לא רצוי כתוצאה מחוסר שימוש באמצעי מניעה, או כמו במקרה של י', בעקבות שימוש לקוי. ההמלצה הרפואית היא לבצע הפסקת הריון עד 12 שבועות מתחילת ההריון. במקרה של י', שגילתה שהיא בהריון רק בשלב מאוחר, הפסקת ההריון התבצעה בשבוע ה-16, מה שהפך את התהליך למסוכן וקשה הרבה יותר.
כמו כל אחת שמעוניינת לעבור הפלה, י' היתה צריכה לקבל אישור של ועדה רפואית. הוועדה הרפואית מורכבת מכמה אנשי מקצוע בתחום שקובעים אם האשה זכאית להפלה. בישראל כל נערה יכולה לבקש הפסקת הריון ללא צורך באישור או ביידוע של ההורים. "האישה שישבה בוועדה נתנה לי תחושה שאני אשמה במצב ושאני לא אחראית מספיק", מספרת י', "אבל בסוף היא אישרה לי לבצע הפסקת הריון".
הפריע לך מה אנשים יחשבו על העובדה שנכנסת להריון?
"לא סיפרתי לאף אחד כמעט. בצבא חוץ מהמפקדים אף אחד לא ידע. העדפתי לא לדבר על הנושא בגלוי ולספר רק לחברים הקרובים. לאנשים יש סטיגמות שליליות ומוטעות על מי שנכנסה להריון בגיל צעיר, למרות שזה דבר שיכול לקרות לכל אחת".
"באולטרה סאונד פשוט בכיתי"
"הדבר הכי קשה היה שבכל הזמן הזה הייתי לבד", אומרת י', "במיוחד בחדר הניתוח ובבית החולים. החברות שלי לא יכלו להגיע כי הן היו בצבא, ואמא לא ידעה דבר. הרופאים והאחיות בבית החולים התייחסו אליי ממש יפה, אהבתי אותם מאוד. אחרי יום בבית החולים כבר ממש היו צחוקים איתם, אפילו בחדר הניתוח, אבל עדיין, בכל היומיים האלה הייתי לבד וזה היה באמת קשה מאד, פיזית ורגשית".
בהפסקת הריון בנוסף לקושי הרגשי יש קושי פיזי. כחלק מההכנה להפלה עברה י' טיפול למינריה, טיפול מקדים שנעשה לפני הניתוח עצמו, ללא הרדמה. "הייתי יותר מ-12 שעות במצב של סבל נוראי. בכלל, כל החוויה הזאת לא נעימה - צריך לחכות לניתוח, להיות כל הזמן בלחץ. יש גם התלבטויות. כשראיתי את התינוק באולטרה סאונד פשוט בכיתי. אבל האחיות עזרו לי והצלחתי לעבור את זה".
המשך הכתבה בגיליון השבוע של "מעריב לנוער".
נא להמתין לטעינת התגובות
