חוות החיות
תערוכת פסלי קרמיקה של האמנית מיכל שיבולת מציגה יצורים חדשים, דמיוניים, מוזרים ומשעשעים בעלי אמירה חברתית אוצר התערוכה: דוד שריר
תערוכת פיסול קרמיקה: חוות החיות צילום: אסף פרי ואילן עמיחי
בתערוכה, המוצגת החל מהחודש במגדל שלום, ותינעל ב-4 בספטמבר, מוצגות עזים, כבשים, תיישים, סוסים, תרנגולים וציפורי שיר. הפסלים, העשויים חמר מסוגים שונים ושרופים בשריפה גבוהה, מציגים בהומור עדין את אופיין של הדמויות.
תערוכת פסלי קרמיקה: חוות החיות צילום: אסף פרי ואילן עמיחי
"אני מבטאת עצמי טוב יותר דרך החיות והציפורים", אומרת שיבולת. "אני מתחברת אליהן מאוד כאוהבת טבע, אך הן גם מאפשרות לי לתאר את החייתיות הקיימת באדם ובחברה האנושית. קיים דמיון רב במחוות ללא מילים ובהבעת הגוף בינינו לבין החיות, ואת הדמיון הזה אני משקפת בדמויות. מבלי להתכוון, מפוסלות החיות בקריצה הומוריסטית, אך עובדה זו נותנת להן ממד אנושי, ועוזרת לצופה להתחבר אליהן יותר".
מקור השראתה של מיכל מצוי בעולם האמונה האפריקאי והדרום אמריקאי, כמו גם בציורי הקיר הקדומים מן החפירות הארכיאולוגיות וציורי התרבויות הקרויות פרימיטיביות. הדמויות שהיא יוצרת כתוצאה מכך נדמות קדמוניות: עיניהן בולטות ואבריהן לעתים של אדם ולעתים של ציפור.
תערוכת פסלי קרמיקה: חוות החיות צילום: אסף פרי ואילן עמיחי
"בתהליך העבודה על הדמויות, חשבתי לא מעט על מקומי כאחת שחיה כל שנותיה בקיבוץ", אומרת שיבולת. "איפה אני ממקמת את עצמי ואיך האחרים מגדירים אותי. האם אני הולכת בין הראשונים, מפלסי הדרך, אלה שברגליהם מתווים את השביל לאחרים הצועדים בעקבותיהם או אולי אני אחת מאותן כבשים המהנהנות למנהיג, זה שמשכמו ומעלה, הרואה למרחוק ומדריך את הפוסעים אחריו בבטחה? להפתעתי, מצאתי עצמי לא פעם פועה ומעלה גרה של קיטורים או פוזלת לצדדים מעבר לגדר המרעה, לעולמות רחוקים".
"הסוד להרמוניה השורה בחווה הוא ההומור של היוצרת והמבע הסבלני, הכמעט אנושי של החיות", אומר אוצר התערוכה, האמן דוד שריר. "ואולי החיוך החביב הוא מסיכה בלבד, וחוות החיות היא מטפורה לחיי שיתוף שלא תמיד עולים יפה? ומה מקומו של היחיד בתוך העדר? מי החזק ומי החלש? מי השולט ומי המדוכא? המבט הכפול הוא שמעניק לפסליה של מיכל שיבולת את העצמה והריגוש לצד החן והחיוך".
תערוכת פסלי קרמיקה: חוות החיות צילום: אסף פרי ואילן עמיחי
מיכל שיבולת, נשואה, אם ל-3 בנות וסבתא ל-4 נכדים, הקימה ומנהלת את הגלריה לאמנות של קיבוץ גן שמואל. את מלאכת הפיסול למדה מתוך תהייה וטעייה. בתחילה התנסתה בחוגי קרמיקה ומשם המשיכה להתקדם כאוטודידקטית בסדנת הקרמיקה שלה בקיבוץ.
בעבר מילאה
תפקידים חברתיים ותרבותיים בקיבוץ ולכן עוסקת רבות בתערוכותיה בנושא חיי השיתוף בחברה וההשלכות החברתיות של חיים ביחד. בימים אלה היא עוסקת בבניית תערוכה חדשה שתישא אופי אישי ומשפחתי יותר. התערוכה צפויה להיות מוצגת בעוד מספר חודשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
