ראשי » מעריב מגזינים » מעריב לנוער

לא ברור-יה

מה ניסו יוצרי "ברוריה" להגיד? בין הפותרים נכונה יוגרל ספר תנ"ך

אבא של ברוריה, גיבורת הסרט שלנו, כתב בעבר ספר על ברוריה התנ"כית, אשתו של רבי מאיר שהתנגדה לאמרת הרבנים "נשים - דעתן קלה". בעלה שלח את אחד מתלמידיו כדי לפתות אותה, ותחושת החטא גרמה לה להתאבד. הספר הוחרם ונשרף, וכעת ברוריה האמיתית (השחקנית הדר גלרון שגם השתתפה בכתיבת התסריט), יוצאת למסע בעקבות הגמרא, הסיפור והספר השרוף.

נתחיל בזה: אני אוהבת מאוד את הדת ואת כל מה שהיא כוללת בתוכה, לא סתם אני דתייה. אני אוהבת מאוד גם לדון בסוגיות שאף אחד לא מוכן לדבר עליהן מטעמי צניעות, אבל מכאן ועד ליצירת סרט כמו "ברוריה" הדרך ארוכה. נתחיל מהדבר הבסיסי ביותר: ברוריה אמורה להיות חרדית, חרדית מאוד אפילו. אז למה בדיוק התרשלו הסטייליסטים והלבישו אותה בחולצות צמודות, שקופות ופתוחות ובחצאיות קצרות ומלאות שסעים, ושכחו שאי אפשר למצוא כיום דוסית אמיתית (ודגש על אמיתית) שבאמת מתלבשת ככה? בנוסף, חרדית אמיתית לא תחבק את אבא שלה, לא תנשק את בעלה במדרגות, לא תיתן לבתה ללבוש חצאיות ג'ינס, לא תדבר עם גברים, וזה רק על קצה המזלג. בקיצור, בקטע של אמינות מישהו פישל פה ובגדול.

ואם נתגבר על כל עניין חוסר האמינות, וננסה לחשוב מה בעצם המסר, אז צר לי לבשר לכם שלא הצלחתי למצוא שום מסר מעבר למסר האידיוטי הבא: "רצינו להציג סוגיה בגמרא בלי שהבנו מה היא אומרת".

עוד משחקים בסרט אלון אבוטבול וסשה דמידוב, שחקנים מוערכים בדרך כלל, וכאמור הדר גלרון, שאי אפשר להאמין שזו אותה אחת שאחראית לתסריט המחזה המרהיב "מקווה". הפעם מדובר באכזבה מוחלטת.
בשורה התחתונה: למה ללכת לסרט הזה? אפילו לברוריה לא ברור

רוצים לשמוע עוד?
ביקורות לסרט "בית מלון לכלבים" ול-DVD של "לקרוא ולשרוף" בגיליון השבוע של "מעריב לנוער".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...