מי שמאמין לא מפחד: יוג'ין קנדל בראיון ל'יזמות'
פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לראש הממשלה, רוצה יותר יזמות בכל התחומים, לא רק הכלכליים. הוא מציע שנאמין יותר לעצמנו ולנציגים שאנחנו בוחרים ואומר שיזמות וחדשנות הן חלק בלתי נפרד מהאופי הישראלי; קנדל: "יהודים בכל הדורות ובכל המדינות היו יזמים, כי לא הייתה להם ברירה"
ראש המועצה לכלכלה מאמין שהישראלים פיתחו מעין "חוצפה" בעסקים. מסכימים?
כמאתיים שנה לאחר מכן שכלל אבי תורת הניהול המודרנית, פיטר דרוקר, את ההגדרה: "יזם הוא מי שמחפש את השינוי, מגיב אליו ומנצל אותו כהזדמנות". דרוקר סבר כי היזם לא צריך להביא את השינוי - עליו לזהות אותו ולהגיב אליו.
על רקע ההגדרה הזו, ישראל רוחשת השינויים היא כר טבעי ופורה ליזמות. על פי פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לראש הממשלה, הסיבה לכך שישראל הפכה למעצמת יזמות בתחומים רבים, נעוצה בתערובת של מספר גורמים: ההגירה המתמשכת, המחקר והפיתוח המקומיים והשירות הצבאי. כל אלה מרמזים מדוע לישראל יש יותר חברות הנסחרות בנאסד"ק מאשר לאירופה ולמזרח הרחוק ביחד.
הגורם הראשון שמונה פרופ' קנדל הוא הגנום והאתוס: "יהודים בכל הדורות ובכל המדינות היו יזמים כי לא הייתה להם ברירה. היסטורית, מדובר בעם נודד שכל הזמן נמצא תחת אילוצים. אתה חייב להיות חדשני, יצירתי ואמיץ לקראת שינויים. הרי מהי חדשנות? זו מוכנות שלך לשינוי. לעמים שיושבים בצורה טובה וממוסדת במקום שלהם, יש פחות נטייה לשנות דברים כי לא רע להם. אבל עם שנודד וצריך להסתגל כל הזמן לשפות חדשות ולחוקים חדשים, חייב להסתגל לשינויים, אחרת הוא נדחק".
הגורם השני הוא התנאים הסביבתיים שישראל מציעה. "ארץ זבת חלב" היה קמפיין נפלא, אבל המציאות הוכיחה אחרת. "עוד לפני קום המדינה ישראל הייתה מצויה בתנאים מאוד לא פשוטים - לא רק מהבחינה הביטחונית אלא גם מבחינת תנאי האקלים, המים והפרודוקטיביות של הקרקע. הארץ נבנתה על אתוס של הסתגלות לשינויים. אנשי העליות הראשונות הגיעו כמהגרים מעולם אחד לעולם אחר והיו מוכרחים להסתגל, אם כי זה נגד טבע האדם. אני עוד לא מדבר על ההישרדות והרקע שעליהם הקמנו את המדינה. אין עוד דוגמה לכך שעם הגיע למקום ששייך לו היסטורית. אנחנו שוכחים שזה נס".
אל הגורמים האלה מצרף פרופ' קנדל את החוצפה הישראלית: "פיתחנו מעין חוצפה כזאת. אולי זה קשור לשירות הצבאי. אנחנו רואים בעיה ולא נבהלים ממנה, אלא מיד חושבים איך לפתור אותה. ההוקרה שיזם מקבל בישראל היא הרבה יותר גדולה מאשר בהרבה מקומות אחרים בעולם, ואני לא מדבר רק על התחום הכלכלי"?
נחזור לרגע למעבר מעם נודד לעם שסוף סוף התמקם במקום אחד. אם כבר הגענו אל הנחלה, למה כל כך דחוף לנו להנפיק החוצה?
"בואי נחשוב לשנייה שכל אזרח ישראלי יוכל לייצר פעם בשלושה חודשים רעיון מבריק ששוויו 50 אלף דולר ולמכור אותו למשקיע בחו"ל. אין בזה שום דבר רע. הבעיה היא שזה לא עובד כך. זה עובד בשני מובנים: א' - אתה לא יכול סתם לייצר רעיונות כי צריך להוכיח את יעילותם, וזה דבר הדורש השקעה כספית משמעותית. ב' - לצערנו, לא כל אזרח, אפילו במדינה חדשנית ויזמית, יכול לייצר רעיונות טובים. חלק מאיתנו פשוט יכול לעבוד ולעשות דברים יפים אחרים. כשאנחנו מעיפים את החברות החוצה, אין בזה בעיה כשלעצמה כי זה מייצר ערך: כשאנשים מוכרים רעיון אחד, הם מתחילים רעיון אחר. הבעיה מתעוררת כשלא נוצרות פה חברות שנותנות תעסוקה, ולכן אנחנו צריכים לנסות שלפחות חלק מהחברות האלה שמוקמות על ידי רעיונות, יישארו בארץ. הבעיה שלנו כרגע היא די הפוכה: אנחנו נמצאים בתעסוקה כמעט מלאה, אבל צריכים להישאר יעילים ובפריון גבוה ולהעלות אותו בתעשייה, כדי שרמת החיים תעלה".
פרופ' קנדל שימש יועץ לגופים ממשלתיים, מוסדות פיננסיים וארגונים כלכליים ברחבי העולם. במסגרת זו עסק בעיצוב מערכות רגולטוריות, הערכת רווחיות של תאגידים, פיתוח מדיניות תמחור אופטימלית, כמו גם בייעוץ אסטרטגי ופיננסי. הוא שימש היועץ הראשי לנושא עיצוב מערכת הדירוג של קרנות נאמנות וקופות גמל בהולנד ובישראל, ופעיל זה שנים בעיצוב המדיניות הכלכלית בארץ.
בין היתר כיהן כחבר ברשות להגבלים עסקיים וכיו"ר ועדת ההשקעות של קרן פנסיה וקופות הגמל בישראל. היזמות, אומר קנדל, היא המשך טבעי של העשייה הציונית. עובדה. אפשר למצוא אותה בתחום
באופן טבעי, מדינת ישראל איננה מובילה בתחום התשתיות הכלכליות. תעשיית כלי הרכב למשל, גוועה עם לעיסות גמלים שזללו בתאווה את הסוסיתא שיוצרה בארץ, ומכונית ה"סברס" הספורטיבית נעלמה כליל. במישור הגיאופוליטי, על מדינת ישראל להיות בעליונות אזורית כדי להתמודד עם האיומים השונים, ולכן נדרשת חשיבה חדשנית כדי להיצמד אל הקדמה. במישור התרבותי, ישראל היא מדינה צעירה המצויה כל הזמן בשלבי גיבוש האופי. אי-הסדר הוא פועל יוצא, אבל יש לו גם צדדים חיוביים כמו יצירתיות וחשיבה לא מקובעת.
ומה עם ההסתמכות על הון זר?
"אין בעיה מיוחדת עם מקור ההון שמממן את היזמות, כל עוד זה קורה ויש מימון שמייצר ערך כלכלי למדינה. חשוב לדעת שאם ההון הזר מהיר לעזוב, יש לנו בעיה של סיכונים עתידיים ולכן היינו רוצים שהון מקומי ייתן בסיס לתעשייה חדשנית. זה קורה, אבל היינו רוצים שזה יקרה יותר. ההון המקומי נכנס בשלבים יותר מאוחרים לתעשיות עתירות ידע, אבל בשלבים מוקדמים זה בעיקר הון זר. יש תוכנית שמנסה לעודד משקיעים מוסדיים להיכנס לזה, אבל יש פה עניין של אינרציה ולכן זה ייקח זמן. בעיה נוספת מנקודת הראות שלנו כחוסכים היא העובדה שחברות הפנסיה המקומיות לא משקיעות בהון יזמי בישראל. אני חושב שהן מפספסות את הענף וזה חבל".
כשאומרים "יזמות", יש נטייה לחשוב על טכנולוגיה.
"בדיוק לשם כך ראש הממשלה יזם את פרס היזמות והחדשנות - כדי לשבור תבניות מחשבתיות או סטריאוטיפים. כשאומרים 'יזמות' ו'חדשנות' ישר חושבים על בוגר יחידה 8-200 שגר בהרצליה פיתוח ואוטוטו מוכר את החברה שלו ב-50 מיליון דולר. זה לא רע, אבל אם נחשוב על חדשנות לעומק, היא חוצת גבולות. כחבר ועדת הפרס נחשפתי לעושר של יזמויות, לזה שאנשים קמים ואומרים 'אני רוצה לשנות את המצב שאני לא משלים איתו'. זה נראה לעתים גם בתחומים שאדם מבחוץ אומר: זה הזוי לגמרי. יכול להיות שאין ליוזמה שלך שוק או סיכויי הצלחה, אבל זה לא משנה. כל עוד אתה לוקח אחריות על החיים שלך ושל האנשים מסביב תוך ניסיון לשנות, בין אם אתה הולך לעשות מזה כסף או לא - זו יזמות".
למה ישראל זקוקה היום? ליזמות של עסקים קטנים ובינוניים, או לחברות גדולות?
"אנחנו לא חיים בעולם שבו אנחנו מכוונים את הכלכלה. מה שצריך זה להניח תשתית טובה להתפתחות של יזמות בכל הרמות, מחברות קטנות ועד גדולות. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות אלה שיגידו 'עכשיו הקטנים על חשבון הגדולים.' לחברות קטנות יש קצת יותר קושי ולכן יש יותר עידודים, אבל זה לא פשוט להיות חברה גדולה בישראל. אין דבר רחוק יותר מהאמת מהתפישה שהממשלה היא אנטי-ביזנס. המטרה שלנו להפוך את העסקים ליותר תחרותיים עם יותר אפשרויות מימון. המטרה של הוועדות שאני שותף להן היא לגרום לעשיית עסקים יותר טובה ופחות מרוכזת. אני חושב שממשלה צריכה להיות יזמית. היא לא יכולה להכווין את העולם העסקי במובן של 'תעשו את זה או את זה' כמו שעושים בסין".
בעולם מושלם, החינוך ליזמות אמור להתחיל כבר בכיתות הנמוכות בבתי הספר. קנדל מצדו חושב שמערכת החינוך לא כל כך מחנכת במודע ליזמות, אבל היא מחנכת ללקיחת אחריות - וזו נקודה שהוא היה מאוד רוצה לחזק אצלה. "הייתי מאוד שמח אם נחזק את האחריות על הסביבה ולא רק עלינו", מוסיף קנדל. "היכולת של הסתגלות, ללמד את הילד ליזום היא מיומנות חשובה שאנחנו יכולים ללמד. דבר אחד בטוח בעולם הזה: השינוי. בלי שינוי משמעותי בכל מיני דברים, אנחנו לא יכולים לשרוד".
אם כך, המחאה החברתית שנזרעה בקיץ מתיישבת בדיוק על ההגדרה של יזמות.
"במחאה יש דברים חיוביים וחיוביים פחות: המחאה אמרה - אנחנו רוצים לקחת אחריות ורוצים סולידריות, אבל מיד אחרי זה נאמר: הממשלה חייבת לעשות את זה. למדיניות הממשלה יש תפקיד חשוב בעניין, לרבות התמיכה בשכבות החלשות. אבל כשמדברים על סולידריות, צריך להגיד: אני רוצה לקום וללכת כקבוצה ולצבוע או לשפץ בניין בג'סי כהן. סולידריות במהותה זה לעזור למישהו. כשמדברים על לחלק את המסים מחדש, זו חלוקת רכוש מחודשת, לא סולידריות".
השאלה אם זה לא טבעי. הבוחר אומר את דברו והנבחר צריך לקיים את ההבטחות שפיזר לפני היבחרו.
"אני לא אומר שהממשלה לא יכולה להשתפר. אבל ב'אתם הבטחתם' יש הנחה שהמלך הבטיח לעמו. אנחנו עובדים בשיטה שאנחנו בוחרים את נציגינו כל שנתיים וחצי בממוצע ב-15 השנים האחרונות. יום אחד הם נציגים שלנו, ולמחרת הם מישהו אחר. אומרים לי: 'שהאוצר ישלם'. שיהיה ברור: האוצר לא מייצר כסף. הוא גובה כסף מהאוכלוסייה ומחזיר כסף אליה. כל השיח שמעורר חוסר אמון במערכות הוא קצת מוזר. הוא מבדיל בינינו לבין נציגינו. באותו רגע שאנחנו בוחרים בנציגים, אנחנו מפסיקים להאמין להם. הייתי מאוד שמח אם הייתה יוזמה גדולה של חדשנות במטרה ליצור אמון כלפי עצמנו. אנחנו צריכים ללמוד להאמין אחד לשני, וברגע שזה יקרה - נאמין גם לנציגים שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם