דרישת שלום מעידן הקרח

שלד בן יותר מ-12,000 שנים הוא השלד השלם הקדום ביותר מסוגו שהתגלה, וביכולתו לסייע בפתרון התעלומה סביב ההבדלים הקיימים בין סוגי הגוף של בני האדם הראשונים שהגיעו לאמריקה לאלה של אמריקנים ילידים מתקופות מאוחרות יותר. אנתרופולוגים תוהים זה זמן רב מדוע אמריקנים ילידים אינם דומים יותר במראם לאבותיהם הקדומים, אשר היגרו לאמריקה במהלך תקופת הפלייסטוקן, פרק זמן שכלל את עידן הקרח האחרון ואשר הסתיים לפני כ-12,000 שנים.

הגולגולות הקדומות הן גדולות יותר, פניהן צרות ובולטות יותר והן מזכירות את תושביהן הילידים של אפריקה, אוסטרליה והמדינות שלחופי דרום האוקיינוס השקט יותר מאשר את האנשים הנחשבים צאצאיהם האמריקנים. האם ההבדלים הללו היו תוצר של שינויים אבולוציוניים באוכלוסיות המייסדות או שמא הפליאו-אמריקנים, האנשים הראשונים שהגיעו לאמריקה, הוחלפו מאוחר יותר במהגרים אחרים בעלי מראה הדומה יותר לזה של האמריקנים הילידים?

לאחרונה דיווח צוות חוקרים בראשותו של ג'יימס צ'טרס בכתב העת Science כי נמצאה פיסת תצרף חשובה: השלד השלם ביותר מתקופה זו שנמצא מעודו באמריקה, אשר גילו מוערך ב-13,000-12,000 שנים. השלד מכיל הן את מאפייני הפנים של הפליאו-אמריקנים והן את הדי-אן-איי המיטוכונדרי שנמצא גם בקרב אמריקנים ילידים מאוחרים יותר.

השלד, שכונה "נאיה" (שם יווני קדום הקשור בנימפות מים), השתייך לנערה אשר נפלה אל מותה, לעומק של יותר מ-30 מטרים, כמעט קילומטר, במעמקי רשת מפותלת של מערות קרסטיות אשר היו יבשות בעיקרן במהלך הפלייסטוקן. צוללים שמצאו את נאיה במערה בחצי האי יוקטן (Yucatán) במקסיקו קראו לקבר המימי שלה אויו נגרו (Hoyo Negro, "חור שחור" בספרדית).

צ'טרס מתאר את פניה של נאיה כצרות ובעלות עיניים המרוחקות זו מזו, מצח נמוך ובולט, אף נמוך ושטוח ושיניים הבולטות החוצה - "ההפך ממראם של האמריקנים הילידים בני זמננו." מאפיינים אלה לצד סמנים גנטיים המצביעים על שושלת משותפת לאמריקנים הילידים הם בעלי משמעות רבה.

"זו הפעם הראשונה שיש לנו נתונים גנטיים משלד בעל פנים וצורת גולגולת נבדלות אלה," אומרת דבורה בולניק, גנטיקאית אנתרופולוגית באוניברסיטת טקסס ואחת מכותבות המחקר. הממצא מאויו נגרו מגיע לאחר ריצוף גנומי שבוצע לאחרונה לשרידים בני 12,600 שנים של תינוק שהתגלו במונטנה, אשר גם בהם נחשף קשר לאמריקנים הילידים.

ניתוחים גנטיים של אמריקנים ילידים בני זמננו מצביעים כי הם צאצאיהם של אוכלוסייה שמקורה באסיה. הם היו מבודדים מאוכלוסיות אחרות במשך כמה אלפי שנים באזור המשתרע בין סיביר לאלסקה, ושם התפתחו הסמנים הגנטיים הייחודיים לאוכלוסייה. אך עד התגלית במונטנה היו נתונים גנטיים מעטים מממצאי שלד פליאו-אמריקנים וכך גם הידע על הקשר שלהם לאמריקנים הילידים.

לדברי מייקל ווטרס, מנהל המרכז לחקר האמריקנים הראשונים באוניברסיטת טקסס A&M, הממצאים ממונטנה ומאויו נגרו משלימים זה את זה. "כעת יש בידינו שני ממצאים, לשניהם אב קדמון משותף שהגיע מאסיה," הוא אומר. "כמו הגנום של הממצא מאויו נגרו, גם הגנום ממונטנה מראה שהפליאו-אמריקנים קשורים גנטית לאמריקנים הילידים, ולכן לא ייתכן כי מדובר באוכלוסיה שהתחלפה. ההבדלים ביניהם חייבים להיות תוצאה של שינוי אבולוציוני, אך איננו יודעים מה הניע את אותו שינוי."

לקריאת כל התגובות ברצף