מעבר בטוח

הלוטרה היא יונק ביישן וחמקמק הנתון בסכנת הכחדה חמורה בישראל. לצורך ניתוח היעלמותה מאתרים מסוימים והיקלטותה באתרים אחרים נערכים מחקרים שונים. רוני שחל, תלמידת מחקר באוניברסיטת בן גוריון, יצרה מודל שאליו הזינה נתונים על אוכלוסיית הלוטרות בארץ מאז שנת 2000. הנתונים נאספו על ידי מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, אשר יזמו ומימנו את המחקר. לדבריה, מניתוח הנתונים עלה כי שני גורמים עיקריים משפיעים על הימצאות האוכלוסייה באתרים שונים: איכות מקום החיות, הנמדדת על פי זמינות של מזון ומים נקיים, ונוחות הגישה. "כשהגורים מגיעים לגיל שנה, הם עוזבים את האם ומחפשים טריטוריות חדשות. הם זקוקים למסדרון אקולוגי טוב כדי להגיע לשטח חדש," אומרת שחל ומביאה כדוגמה את שיקום המערכת האקולוגית שבירדן הדרומי. "ברגע שהמערכת האקולוגית תהיה שלמה יותר, יוכלו הלוטרות לאכלס את האזור וגם לעבור בו כדי להגיע לטריטוריות חדשות." 

דריסות הן גורם נוסף המאיים באופן מהותי על מעברן של הלוטרות ממקום למקום. "צירי התנועה של הלוטרות הם הנחלים," מסבירה טליה אורון, אקולוגית מרחב גליל עליון ברשות הטבע והגנים. לדבריה, במעברי הניקוז הישנים של הנחלים מתחת לכבישים האפיק נעשה צר וזרימת המים מואצת, ולכן הלוטרות חוששות לעבור שם, עולות על הכביש ונדרסות. במיזם שהחל במאי 2012 הוקמו דרגשי מעבר בניקוזי נחלים בעמק החולה. הדרגשים גבוהים ממפלס המים גם בעת שיטפון ומאפשרים ללוטרות לחצות בבטחה.  

לקריאת כל התגובות ברצף