הסגה של הסייגה
בזכות מאמצי שימור נראה שאוכלוסיית הסייגה מתאוששת
25/11/2013 18:44 | מאת: דיוויד סטרן, נשיונל ג'יאוגרפיק
עם חוטם מנופח, המזכיר צינור, הסייגה (Saiga tatarica) נראית כמו דמות מספרי ד"ר סוס או מסצנת הפאב במלחמת הכוכבים, אך למרות המראה המשעשע מדובר באחת השורדות המרשימות בעולם. ממדיה של הסייגה כשל עז קטנה – המשקל הממוצע של הזכרים 41 קילוגרמים ושל הנקבות 27 קילוגרמים לערך, והיא חיה בערבות דוגמת אלה המכסות שטחים במזרח אירופה וברוב מרכז אסיה. בזכות מאמצי שימור שבה האנטילופה הזאת, הנתונה בסכנת הכחדה, לככב בקרב חיות הבר בקזח'סטן.
יותר משני מיליוני פרטים של סייגה חיו בערבות אירו-אסיה במאה הקודמת, אך לאחר התפרקותה של ברית המועצות הובילו ציד לא חוקי והפרעות אחרות למקום החיות שלה לירידה תלולה: ב-15 שנים בלבד צנחו המספרים בכמעט 95 אחוזים ועשו את הסייגה לאחת החיות המאוימות בתבל.
ב-2002 הוכנסה הסייגה לרשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה של הארגון הבינלאומי לשימור טבע (IUCN). מומחי שימור, מדענים וארגונים לא ממשלתיים נרתמו למען הפרסתן הקטן. קבוצה הקרויה הברית לשימור הסייגה (Saiga Conservation Alliance, SCA) סייעה ליצור תוכנית פעולה לשימור המין. ארבעת המדינות שבהן האנטילופה הזאת שוכנת – אוזבקיסטן, קזח'סטן, רוסיה ומונגוליה – הוחתמו על התוכנית. ה-SCA פועלת לצד האגודה לשימור המגוון הביולוגי של קזח'סטן (Association for the Conservation of Biodiversity of Kazakhstan, ACBK), הארגון העיקרי המרכז את ההגנה על הסייגה. ACBK מקימה אזורים מוגנים בקזח'סטן על פני שטח שממדיו כשל צרפת, ואשר חיות בו כ-90 אחוזים מהסייגות בעולם. תחת חסותה של ACBK, סייגות נלכדות ומתויגות, והצעירים נשקלים כדי לנטר את מצב האוכלוסייה. נוסף על כך, מקומיים לומדים על חשיבותה של הסייגה ועל הצורך להגן עליה. לרוב מדובר בהשבה של מסורת אבודה: חלק מהקבוצות הילידיות התייחסו בעבר לסייגה כאל חיה קדושה.
היוזמה כבר החלה לספק תוצאות מלבבות: משפל של כ-30,000-20,000 פרטים לפני שנים אחדות עברו המספרים בשנה שעברה את הנתון המכובד של 100,000 פרטים. בסקר האחרון עלה מספר הסייגות על 150,000 פרטים. "החשיבות היא גדולה, בהנחה שהאוכלוסייה כמעט נמחקה לפני כעשור," אומר שטפן צוטר, מדען גרמני שעובד עם ממשלת קזח'סטן והארגונים השונים התומכים במיזם. לדבריו, אף על פי שהסייגות עדיין עלולות להיעלם בכמה חלקים באזור תפוצתן, התקווה בקזח'סטן היא להשיבן לגדולתן, כפי שהיה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, אז מספריהן עמדו על כחצי מיליון.
"אם משרטטים מעגל במערכת האקולוגית של הערבות, הסייגה ניצבת במרכז," מתאר צוטר. בערבות שוררות טמפרטורות קיצוניות (מ-40 מעלות צלסיוס מתחת לאפס ועד 43 מעלות צלסיוס) ויורד גשם מועט (50-25 סנטימטרים בשנה), תנאים אשר מאפשרים את גדילתה של צמחייה נמוכה בלבד. אף על פי שהערבות מציירות תמונות של ריקנות, כ-2,000 מיני צמחים גדלים בצפון קזח'סטן, וכ-30 מהם אינם נמצאים באף מקום אחר. הסייגות עוזרות לשמור על האיזון בצמחייה על ידי רעייה והעברת הזרעים בפרוותן. הזרעים נופלים לקרקע במהלך הנדידה בין שדות המרעה של הקיץ ושל החורף. צוטר מוסיף כי האנטילופות עצמן משמשות מזון לטורפים. "ערבות ללא הסייגה הן מתות יותר, שקטות יותר ומגוונות פחות," הוא אומר.
לכל החדשות »
להצטרפות למינוי »יותר משני מיליוני פרטים של סייגה חיו בערבות אירו-אסיה במאה הקודמת, אך לאחר התפרקותה של ברית המועצות הובילו ציד לא חוקי והפרעות אחרות למקום החיות שלה לירידה תלולה: ב-15 שנים בלבד צנחו המספרים בכמעט 95 אחוזים ועשו את הסייגה לאחת החיות המאוימות בתבל.
ב-2002 הוכנסה הסייגה לרשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה של הארגון הבינלאומי לשימור טבע (IUCN). מומחי שימור, מדענים וארגונים לא ממשלתיים נרתמו למען הפרסתן הקטן. קבוצה הקרויה הברית לשימור הסייגה (Saiga Conservation Alliance, SCA) סייעה ליצור תוכנית פעולה לשימור המין. ארבעת המדינות שבהן האנטילופה הזאת שוכנת – אוזבקיסטן, קזח'סטן, רוסיה ומונגוליה – הוחתמו על התוכנית. ה-SCA פועלת לצד האגודה לשימור המגוון הביולוגי של קזח'סטן (Association for the Conservation of Biodiversity of Kazakhstan, ACBK), הארגון העיקרי המרכז את ההגנה על הסייגה. ACBK מקימה אזורים מוגנים בקזח'סטן על פני שטח שממדיו כשל צרפת, ואשר חיות בו כ-90 אחוזים מהסייגות בעולם. תחת חסותה של ACBK, סייגות נלכדות ומתויגות, והצעירים נשקלים כדי לנטר את מצב האוכלוסייה. נוסף על כך, מקומיים לומדים על חשיבותה של הסייגה ועל הצורך להגן עליה. לרוב מדובר בהשבה של מסורת אבודה: חלק מהקבוצות הילידיות התייחסו בעבר לסייגה כאל חיה קדושה.
היוזמה כבר החלה לספק תוצאות מלבבות: משפל של כ-30,000-20,000 פרטים לפני שנים אחדות עברו המספרים בשנה שעברה את הנתון המכובד של 100,000 פרטים. בסקר האחרון עלה מספר הסייגות על 150,000 פרטים. "החשיבות היא גדולה, בהנחה שהאוכלוסייה כמעט נמחקה לפני כעשור," אומר שטפן צוטר, מדען גרמני שעובד עם ממשלת קזח'סטן והארגונים השונים התומכים במיזם. לדבריו, אף על פי שהסייגות עדיין עלולות להיעלם בכמה חלקים באזור תפוצתן, התקווה בקזח'סטן היא להשיבן לגדולתן, כפי שהיה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, אז מספריהן עמדו על כחצי מיליון.
"אם משרטטים מעגל במערכת האקולוגית של הערבות, הסייגה ניצבת במרכז," מתאר צוטר. בערבות שוררות טמפרטורות קיצוניות (מ-40 מעלות צלסיוס מתחת לאפס ועד 43 מעלות צלסיוס) ויורד גשם מועט (50-25 סנטימטרים בשנה), תנאים אשר מאפשרים את גדילתה של צמחייה נמוכה בלבד. אף על פי שהערבות מציירות תמונות של ריקנות, כ-2,000 מיני צמחים גדלים בצפון קזח'סטן, וכ-30 מהם אינם נמצאים באף מקום אחר. הסייגות עוזרות לשמור על האיזון בצמחייה על ידי רעייה והעברת הזרעים בפרוותן. הזרעים נופלים לקרקע במהלך הנדידה בין שדות המרעה של הקיץ ושל החורף. צוטר מוסיף כי האנטילופות עצמן משמשות מזון לטורפים. "ערבות ללא הסייגה הן מתות יותר, שקטות יותר ומגוונות פחות," הוא אומר.
תגובות