10,000 ניבתנים באי אחד
יונקים ימיים אלה, שבדרך כלל מבלים את זמנם במנוחה על קרח ימי, נאלצים לעלות ליבשה לעתים תכופות יותר ויותר
19/11/2013 11:19 | מאת: כריסטין דל'אמורה, נשיונל ג'יאוגרפיק
ב-2011 עלו 30,000 ניבתנים לאורך רצועת חוף שאורכה פחות מקילומטר וחצי, לפי המינהל הלאומי האמריקני לאוקיינוסים ואטמוספירה שצילם תצלומי אוויר של התקבצות הניבתנים האחרונה. מדענים הבחינו לראשונה בעליות הניבתנים לאורך חופי אלסקה ב-2007 ומספר הדיווחים מאמיר בחמש השנים האחרונות, מוסרת פם טומי, וטרינרית בכירה במרכז סילייף (SeaLife) בסוורד (Seward), אלסקה.
התופעה משקפת את השפעת הטמפרטורות העולות באזור הארקטי, אשר נמצא בעיצומה של "מגמת הידרדרות" במעטה הקרח הימי לפי דיווח המרכז הלאומי האמריקני לנתוני שלג וקרח. ב-2013 הגיע האזור הארקטי בפעם השישית להיקפו הקטן ביותר אי פעם, התקופה שבה מעטה הקרח הימי נמצא בשיא קוטנו. העליות לחוף של הניבתנים הן "תסמין אחד מתוך רבים של השינויים שחלים באוקיינוס הארקטי," אומרת טומי, "וההשפעות שלהם גורמות לסדרה שלמה של השפעות נוספות."
מין הניבתנים כולו נפגע בשל התכווצות מקום החיות שלו. מספרי הניבתנים בירידה וכרגע הם מסווגים כמין בסיכון ואפשר שישודרגו בקרוב למין בסכנת הכחדה לפי החוק להגנת מינים בסכנת הכחדה של ארצות הברית, אומרת טומי.
בינתיים העליות הגדולות לחוף מסכנות ניבתנים בודדים. אם למשל אחד היונקים הללו ייבהל ממטוס שיטוס מעליו, ההפרעה עלולה לעורר מנוסה אל המים. בעיצומה של הבהלה, היצורים הכבדים הללו, ששוקלים עד 1.4 טונות, עלולים לרמוס ניבתנים אחרים למוות, בעיקר את הצעירים בהם, היא מסבירה. "זה כמו לצרוח 'שרפה' באולם קולנוע."
מלבד זאת, הנוכחות של חיות רבות כל כך במרחב מצומצם עלולה להגביר את הסבירות להתפרצות מחלה. ב-2011 השתוללה מחלה קטלנית ומסתורית בקרב אוכלוסייתן של הפוקות המחוספסות באלסקה והיה חשש שגם ניבתנים נדבקו בה, מציינת טומי. אפשר שהמחלה התפשטה בין אוכלוסיות של יונקים ימיים, למשל בין פוקות מחוספסות ברוסיה אשר לא הצטופפו בהתקבצות גדולה. התפרצות מחלה בהתאספות צפופה של ניבתנים שעלו לחוף עלולה להיות קטלנית אף יותר.
תגובות