מסע בין אלמוגים

לזרמים בים יש תפקיד חשוב במערכת האקולוגית של שונית האלמוגים, אך חיזוי זרימת המים בין האלמוגים מורכב כמו ענפיהם המסועפים של האלמוגים עצמם. צוות בראשותו של פרופ' אורי שביט מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון עורך מחקר מתמשך בנושא.

לפני שנים אחדות התרחש ניסיון להברחת מאות שלדי אלמוגים מהמזרח הרחוק באמצעות מכולה שהגיעה לנמל אשדוד. ככל הנראה הוברחו שלדי האלמוגים ארצה לשם מכירתם לצורכי נוי וקישוט. מדינת ישראל חתומה על האמנה לסחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה (CITES), ומאחר שהאלמוגים נחשבים ערך טבע מוגן, הם הוחרמו. במקום להשמיד את המטען, הסכימו הרשויות להעבירו אל החוקרים. בשיתוף פרופ' רועי הולצמן מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' אמציה גנין מהאוניברסיטה העברית, ובמימון הקרן הלאומית למדע, שתלו החוקרים את שלדי האלמוגים על גבי משטח והניחו אותו בעומק של חמישה מטרים על קרקעית ים סוף מול המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת (IUI).

במשך שבועיים, בשעות הלילה, נערכו מדידות של שדה הזרימה בין ענפי האלמוגים באמצעות מכשיר מדידה שהותאם לשימוש תת-ימי. בעזרת שתי אלומות לייזר לכדה המערכת תמונות של חלקיקים מיקרוסקופיים שנעו בזרם המים. כדי שיהיה ניתן לעקוב אחר החלקיקים, על מערכת הלייזר לפעול בעוצמה גדולה, אלא שבמצב הפעלה שכזה יש חשש ששלדי האלמוגים הלבנים יחזירו את אור הלייזרים וכך תיפגע איכות המדידה. הפתרון היה צביעה עדינה בצבע שחור של האלמוגים שבמרכז השונית המלאכותית, ללא פגיעה במרקם המיוחד שמאפיין את האלמוגים שנחקרו.

אף על פי שהמחקר בוחן את ההיבטים הפיזיקליים של הזרמים, וזאת בהתאם למבנה הגיאומטרי של שונית האלמוגים, יש למידע שנאסף השלכות ביולוגיות. "הביולוגיה תלויה בשדה הזרימה," מסביר שביט. "ללא זרמים, האלמוגים לא היו שורדים." הוא מספר כי בין ענפי האלמוגים נוצר ערבול במים. תנועת מים זו מאפשרת סילוק של פסולת לא רצויה, כגון חמצן בתהליך הפוטוסינתזה, ואספקה של רכיבים רצויים, כמו חומרי הזנה.

"המים במפרץ אילת הם כה צלולים, מכיוון שיש בהם ריכוז נמוך של חלקיקים," מפרט  שביט. "כדי להתקיים, האלמוגים זקוקים לכמות חלקיקים הגבוהה מהריכוז הממוצע שקיים בים סוף. לפיכך, מנגנוני הערבול והערבוב יעילים במיוחד ומאפשרים לאלמוגים לקבל את כל החומרים הדרושים להם." המחקר גם עוסק בניסוח מודלים מתמטיים הדרושים לשם חישוב עוצמת מנגנון הערבוב שיוצר המבנה המיוחד של שונית האלמוגים.

כעת, לאחר איסוף הנתונים, עמלים החוקרים על עיבוד וניתוח מיליוני תמונות המציגות את החלקיקים בשדה הזרימה. "הצילומים נראים כמו שמים זרועי כוכבים," מתאר שביט. "הם מאפשרים לנו ליצור מפות של חצים המתארים את כיוון ועוצמת תנועת המים. בסופו של דבר, אנו מעוניינים לפתח מודלים שיתנו לנו תיאור ממוצע של הזרימה במרחב." שביט מקווה שמודלים כאלה יסייעו בהגנה על השונית במקרים של זיהום, בשיקום שוניות אשר נפגעו, ואולי אף במיפוי אזורים רגישים לסכנת זיהום הנובעת, למשל, מהזרמת מי שפכים במקרה של תקלה.

לקריאת כל התגובות ברצף