הכנרת עושה גלים

הכנרת מקבלת בדרך כלל מנה גדושה של תשומת לב בחורף, כשכולנו עוקבים בדריכות אחר גובה המפלס שלה, אך במעבדה לחקר הכנרת של חקר ימים ואגמים לישראל עוקבים אחריה במשך כל השנה. "הנתונים הנאספים בתוכנית ניטור הכנרת משמשים לקביעה שגרתית של איכות המים, למעקב אחר מגמות עונתיות ורב-שנתיות ובתור נתוני בסיס להבנת תהליכים באגם," מסבירה ד"ר תמר זהרי, מנהלת המעבדה. "על סמך הנתונים, המעבדה נותנת המלצות לגבי תפעול האגם בהיבטים של מפלסים, ממשק הדיג, ממשק החופים ועוד, וכן מייעצת לרשות המים בעניינים הקשורים לניהול הכנרת באופן שגרתי."

כך, למשל, בחודש מאי 2012 נמצא מספר רב של דגים מתים מהמין לבנון הכנרת. לאחר שנשללה תמותה בשל מחלות או הרעלות, ניסו החוקרים לחפש את הגורם בתהליכים פיזיקליים. "למעט בחודשי החורף, הכנרת היא אגם משוכב," מסבירה זהרי. "השכבה העליונה חמה ואילו השכבה התחתונה קרה וחסרת חמצן. ביניהן מפרידה שכבת ביניים שבה קיים מפל טמפרטורות." הבעיה מתחילה כאשר נושבת רוח מערבית חזקה, שלדבריה דוחפת את שכבת המים העליונה ממערב הכנרת למזרחה. המים הנערמים במזרח דוחפים את השכבה העליונה מטה, ובה בעת במערב האגם מי השכבה התחתונה עולים. כך נוצרות בפרופיל המים תנודות הקרויות גלים פנימיים. אותם מים דלים בחמצן, העולים במערב, עלולים לעטוף להקה תמימה של דגים, ואלו מתים מחנק.

דאגה נוספת היא כי בשל הגלים הפנימיים הללו המשאבות עלולות לשאוב מים משכבת הביניים או אף מהשכבה התחתונה, אשר איכותם ירודה. לדברי ד"ר אלון רימר, במקרים כאלה מכוני השאיבה נאלצים להפסיק לפעול בשעות מסוימות שבהן התופעה מתרחשת: "המחקר העכשווי עוסק בניסיון לחזות את הופעתו של הגל הפנימי כדי לגלות בהתרעה של כמה שעות אם ומתי הוא יגיע לתחנת שאיבה מסוימת." נוסף על כך, החוקרים עמלים על ניטור מי הכנרת. במרכז האגם ניצבת מערכת אוטומטית, האוספת נתונים ארבע פעמים ביממה בהפרשי עומק של חצי מטר לאורך עמודת המים. רק לאחרונה החלה המערכת לפעול ברציפות וללא תקלות. "השנה הצלחנו לראשונה לעקוב באופן מדויק אחר תהליך השיכוב התרמי הנוצר באביב," מספר ד"ר ורנר אקרט.

תופעה אחרת שמטרידה את החוקרים היא חילזון מהמין Pseudoplotia scabra שפלש לכנרת בשנים האחרונות. במחקר שפורסם לאחרונה, זהרי ועמיתיה סוקרים את תפוצתו. נוכחותו בכנרת תועדה לראשונה בשנת 2007. ב-2009 הוא נצפה רק בחופים הדרומיים, ואילו שנה לאחר מכן הוא כבר התפשט לכל שטח האגם. "ביצענו עשרה סקרים שבהם נמצא כי החילזון הפולש מהווה כ-95 אחוזים מכלל החלזונות," מתארת זהרי. לדבריה, בעת פלישתו הוא דחק ארבעה מיני חילזון הקיימים בכנרת באופן טבעי. מעבר לכך היקף הנזק טרם ידוע: "במצב הרע במיעוטו הוא פוגע במגוון הביולוגי. במקרה גרוע יותר הוא מעביר טפילים הגורמים למחלות בקרב דגי הכנרת."

אך מתברר שיש גם חדשות טובות. בשני האביבים האחרונים נצפתה פריחה של אצת הפרידיניום, אשר נעדרה מהכנרת במשך שש שנים. עד שנת 1994 הייתה פריחה נרחבת של האצה מדי אביב, אך בעקבות פרויקט אגמון החולה נחסמה כניסתם של המים מעמק החולה אל הכנרת. לדברי זהרי, הפרידיניום פורחת מאז רק בשנים גשומות, כאשר מי הגשמים גולשים לתוכה ומאפשרים את הפריחה. להערכת החוקרים, בעמק החולה ישנה תרכובת כלשהי החיונית לצמיחת האצה. זהרי מספרת כי בעבר לא ראו את פריחות הפרידיניום בעין יפה בשל שאיפה למי אגם צלולים, "אך פריחתה היא המצב היציב והרצוי בכנרת." בלעדיה עלולות להתפתח אצות מזיקות, כמו שני מינים רעילים של אצות כחוליות ומין פולש של אצה חוטית שאפשר למצוא כיום בכנרת.   

לקריאת כל התגובות ברצף