ספינקס בתל חצור

עם גוף של אריה וראש של אדם, פסלי הספינקס שימשו את מלכיה הקדומים של מצרים כדי לפאר את שמם. "הם לרוב הוצבו בארמונות או במקדשים, כדי שפניו של המלך המגולם בספינקס תמיד יפנו לכיוון האל," מציין פרופ' אמנון בן-תור. במהלך חפירות בתל חצור מצא צוות חוקרים בראשותו ובראשות ד"ר שרון צוקרמן, מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, שבר של ספינקס מצרי עשוי גרניט.

"יש בידינו חלק באורך של כ-60 סנטימטרים, הכולל את כפות הרגליים הקדמיות ואת החזה," מתאר בן-תור. "ממדיו של הפסל המקורי היו מטר וחצי על שני מטרים לערך. הספינקס השתייך למלך המצרי מיקרינוס, אשר שלט בסביבות שנת 2500 לפני הספירה." עוד נמסר כי בין רגליו הקדמיות של הספינקס נמצאה כתובת בכתב חרטומים ובה שם המלך ותיאורו: "אהוב ההתגלמויות האלוהיות... שנתנו לו חיי נצח".

מהאוניברסיטה נמסר כי זהו שבר הספינקס היחיד שהתגלה בישראל ובן-תור מוסיף כי "זהו שבר הספינקס היחיד בעולם כולו של המלך מיקרינוס." אך בתקופה בה מיקרינוס מלך במצרים, עדיין לא היו קשרים בינה ובין ארץ ישראל. "מצרים ייבאה עץ ושמנים לצורכי חניטה מלבנון והביאה את המטען דרך הים," הוא מסביר. "כך מצרים דילגה על ארץ ישראל, ולכן אין זה סביר שהספינקס הגיע באותה התקופה."

ישנן שתי סברות אפשריות לנסיבות הגעתו של הפסל לחצור. לדברי בן-תור, במאה ה-16 לפני הספירה שלטה במצרים שושלת כנענית, אשר מלכה על ארץ גושן, ו"ייתכן שהספינקס הגיע לארץ כחלק מהביזה של שושלת זו." אפשרות אחרת שמעלה בן-תור היא כי הספינקס הובא כמתנה למלך כנען בין המאות ה-15 וה-13 לפני הספירה.

לקריאת כל התגובות ברצף