האם אפשר להשתמש בדם ממותות כדי להשיבן לעולמנו?

דם ממותות לא יעזור לנו לשבט גורים חמודים של ממותה צמרית. זאת בהנחה שהממצא שפורסם בתקשורת הוא אכן דם ממותות. המידע על הממצא עודו מועט יחסית. כמו ממותות שהתגלו בעבר, הפרט, בן 10,000 שנים לערך, שנמצא לאחרונה באיי נובוסיבירסק (Novosibirsk) שברוסיה, נותר שלם להפליא בצפון הקפוא. לפי הדיווחים המוקדמים, נראה שרקמות רכות רבות השתמרו בפגר של נקבת הממותה.

אבל הממצא שעלה לכותרות הוא הנוזל המשונה שנמצא סביב הפגר. סמיון גריגורייב, מומחה לממותות מאוניברסיטת נורתאיסטרן פדרל, שעמד בראש צוות החפירה באתר הממותה, העלה בפומבי את ההשערה שנוזל זה הוא דם ממותות ואפשר שהוא מכיל תאים חיוניים. אף שנראה שבשל כך האפשרות להקים לתחייה ממותה קרובה מאי-פעם, האמת המדעית היא שעוד ארוכה הדרך אל הישג שכזה. איש אינו יודע באמת מה הוא הנוזל שדלף מתחת לממותה, קל וחומר אם נוזל זה מכיל תאים מבעל החיים. "יהיה נפלא אם יתברר שהחומר האדום, יהא אשר יהא, מכיל תאים שלמים," אומר רוס מקפי, מומחה ליונקים מעידן הקרח במוזיאון האמריקני לטבע. "אני מחכה לזיהוי בטוח בנידון."

בת' שפירו, מומחית לדי-אן-איי קדום מאוניברסיטת קליפורניה, נרגשת לנוכח העובדה שנמצאה ממותה גדולה כל כך ושלמה יחסית, ומוסיפה ש"נראה לי שלא מן הנמנע שנשאר דם בממצא שמור היטב שכזה." חרף סיכוי זה, לדברי שפירו, "יש לי חשד כבד שאין בממצא ולו תא שלם אחד, בין שהשתמר בו דם ובין שלא." אמירה זאת מצננת את החלום לראות ממותות קמות לחיים. "בלי תא שלם ומתפקד - תא שאפשר למיינו לתא גזע בצלוחית פטרי - לא יוכלו לשבט את החיה הזאת," היא מסבירה.

שפירו גם מצרה על כך שההתמקדות בשיבוט הסיחה את דעת הציבור מכמות בלתי מבוטלת של מידע ביולוגי שהממותה החדשה עשויה לספק לחוקרים. "אני אפילו עצובה קצת, אבל לא מופתעת, שנוצר מיד עניין סביב השיבוט," אומרת שפירו, "כי אני חושבת שזה גורע מהעבודה האמיתית שפליאונטולוגים, ביולוגים מולקולריים, פיזיולוגיים ואחרים יוכלו להפיק מממצא חשוב כזה."

"עוד רחוק היום שבו נשבט משהו שמתקרב לממותה," אומר מקפי. בדרך לשיבוט צריך לעבור שלב חשוב: הרכבת פרופיל גנטי שלם של ממותה. זאת בעיה שהנוזל מהממותה החדשה לא יפתור. הדי-אן-איי מתחיל להתפרק עם המוות, לכן סביר להניח שהפליאונטולוגים ישאבו מהממותה שיירים של חומר גנטי ותו לא. אחר כך הם ינסו לשזור שיירים אלה ברצף די-אן-איי שאמור להיות חיקוי מדויק ככל האפשר של גנום הממותה כפי שאנחנו חושבים שהיה. התוצאה לא תהיה גנום של ממותה צמרית שקמה לתחייה; היא תהיה חיקוי הממותה הטוב ביותר שמסוגל המדע לייצר.

הסיכוי ליצור גור של ממותה נמוך אף יותר. בעזרת תאי מין של פילים הודיים בני ימינו, היצורים החיים הקרובים ביותר לממותות, יוכלו החוקרים לנסות להביא פילה הודית להרות גור ממותה. מהנדסים גנטיים, לחלופין, יוכלו לשנות את הגנום של הפילים טיפין-טיפין ולייצר פרט משוער של ממותה צמרית. אבל החוקרים עדיין רחוקים מצעדים ניסיוניים אלה.

הקסם שמהלכת עלינו זה מכבר האפשרות להקים לתחייה ממותות, או יצור שדומה להן דמיון רב, הוא חלק מהתנועה השנויה במחלוקת ל"אי-הכחדה" (de-extinction). מגוון קבוצות מדעיות מבקשות למחות את הפצעים האקולוגיים שתרמו להם בעבר בני האדם ושואפות להחזיר לחיים מינים כמו הממותה הצמרית, היונה הנודדת וצפרדע דוגרת-פה.

שיבוט הוא אפשרות החייאת המינים הנידונה ביותר, אבל למאמצים מעין אלה נכונו מכשלות של ממש, החל בשחזור הגנום של היצור החי וכלה במומים מולדים שבגינם חייהם של השיבוטים לאחר הלידה קצרים יחסית. נקבה של עז הפירינאים, יונק מפריס פרסה ובעל קרניים שנכחד בשנת 2000, שובטה לאחרונה ומתה דקות אחדות לאחר לידתה. שיטה נוספת היא התאמת בעל החיים הקרוב ביותר למין הנכחד לתבניתו של המין האבוד. אבל יצורים חיים אינם סתם כלי קיבול של גנים. ייתכן שפיל המותאם לשאת את הגנים של ממותה צמרית לא יהיה זהה בחזותו ובהתנהגותו למין האבוד, זאת בשל ההשפעות המורכבות של ההתפתחות ושל הסביבה על מהותו של היצור.

האפשרות השלישית להחייאת המינים אינה תקפה לממותות צמריות. בתהליך זה המדענים לוקחים חיות מבויתות ובוררים בהן את המאפיינים הדומים ביותר למאפיינים של אבותיהן שבטבע. מיזם מעין זה יצא לדרך כדי לשחזר את פר הבר, חיה גדולת ממדים ששוטטה בעבר ברחבי אירופה. אבל לאור המחסור בפילים צמריים מבויתים, הוא אינו מתאים לממותות.

כל הדרכים הללו להחייאת מינים יוצאות מנקודת הנחה שהשבתם של מינים אבודים היא משימה מוצדקת. התהליך עשוי ללמד אותנו רבות על הגנטיקה ועל הביולוגיה של מינים שנעלמו, אבל האם באמת כדאי לנסות למצוא מקום לממותות מעידן הקרח בעולמנו ההולך ומתחמם?

"יש יותר מדי מיקוד באתגר השיבוט של חיות יחידות ופחות מדי בהקשר האקולוגי של המין הנתון," אומרת ג'קלין גיל, פוסט-דוקטורנטית לפליאו-אקולוגיה באוניברסיטת בראון. שאלות רבות בנוגע לממותות ולאקולוגיה שלהן, החל במספר הממותות הדרוש לקיום אוכלוסייה וכלה בתחזית בנוגע לתגובת הממותות לתיירות אקולוגית, נותרו בעינן. בזמן שחוקרים מסוימים שוקלים לשחזר מינים נכחדים, אנחנו ממשיכים לאבד יצורים יחידים במינם בימים אלה. "בלתי אחראי להשקיע כסף שנועד לשימור בהשבתו של מין מעידן הקרח לעולם מתחמם שרק השנה נטבחו בו עשרות פילים כדי לקחת את השנהב שלהם," קובעת גיל.

לקריאת כל התגובות ברצף