איך אנחנו מבינים את עצמנו

כדי לפענח מצב חברתי מורכב, אנחנו קוראים את הבעות פניהם של אנשים סביבנו, אבל גם מתייחסים להבעות שלנו עצמנו, וכך מבינים את מערכת הגומלין ביניהן. לדוגמה, חיוך יתפרש באופן שונה אם הוא יופיע בספונטניות או בתגובה לחיוך שלנו, והבעה מאיימת תובן באופן שונה אם היא תבוא בעקבות איום מצדנו.

כדי לברר כיצד המוח מפענח הבעות פנים עצמיות, ד"ר רוני פז ממכון ויצמן בשיתוף ד"ר אורי לבנה ויוסי שוחט, הציבו זה מול זה קופים שתקשרו באופן ספונטני, ועקבו אחר פעילות תאי העצב במוחם. "ניסינו לבדוק כיצד מצבים חברתיים-רגשיים מקודדים במוח," מסביר פז. במהלך הניסוי התאפשר לקופים לנהל תקשורת ספונטנית, ללא התערבות, כפי שהם נוהגים לעשות בטבע. "במקביל," מציין פז, "בדקנו את הפעילות של רשתות הנוירונים באזורים שונים במוח, כמו האמיגדלה וקליפת המוח הקדמית, שאחראים לפענוח מצבים חברתיים ומפותחים מאוד בפרימאטים. מצאנו שהמידע על הבעות הפנים העצמיות נמצא ברשתות אלו כבר בזמן ביצוע ההבעה. כלומר, האמיגדלה יודעת על החיוך עוד לפני שהתרחש. האיתות העצבי נשלח אליה בזמן יצירת ההבעה ומספק לה מבעוד מועד את ההקשר לניתוח הבעת הפנים התגובתית של האחר."

לדבריו, ההבנה של מנגנוני הפענוח האלה רלוונטית מאוד לחקר האוטיזם, קשת של בעיות תקשורת שמתאפיינות בחוסר הבנת מצבים חברתיים. "המודל שיצרנו, של התנהגות חברתית דרך הסתכלות על פעילות המוח, יביא אולי בעתיד לשיפור במצבים של אוטיזם והפרעות נוירו-פסיכיאטריות."

השלב הבא של המחקר יעסוק במצבים שבהם המערכות נפגעות, כדי לפתח אמצעי ריפוי או שיפור במצב. "כפי שמטפלים היום בגרייה מוחית לחולי פרקינסון," אומר פז, "אולי בעתיד יהיה אפשר לטפל בצורה כזאת גם באוטיזם, בסכיזופרניה ודיכאון ובמחלות נוירו-פסיכיאטריות אחרות."   

לקריאת כל התגובות ברצף