שממית דביקה

מדענים יודעים זה מכבר ששממיות יכולות לטפס בזריזות על קירות, ממש כמו ספיידרמן. אבל קשה יותר להבין את סוד היצמדותם של זוחלים אלה למשטחים רטובים, תופעה שכיחה במקומות החיות הטרופיים הגשומים שלהם.

ממחקר חדש עולה שאצבעות רגליה הדביקות של השממית מאפשרות לה ללכת על פני משטחים רטובים שהרטיבות בהם אינה אחידה, כמו עלים חלקלקים, לעומת משטחים בעלי כושר הירטבות גבוה, כמו זכוכית.

 
בסרטון: שממיות נצמדות למשטחים רטובים | באדיבות אליסה סטרק

זאת "שאלה מעניינת, וחקר הביולוגיה של השממיות לא ממש בדק אותה עד כה," אומרת מובילת המחקר, אליסה סטרק, ביולוגית באוניברסיטת אקרון באוהיו. לדבריה, פענוח סוד אחיזתה של השממית יוכל לעזור לאדם לייצר דבקים שנצמדים במים. תארו לכם, לדוגמה, שיהיה אפשר להניח אגד מידבק על פצע מתחת לפני המים, והוא יידבק ביעילות כמו ביבשה.

כדי לבחון את היצמדותה של השממית, הרכיבו סטרק ועמיתיה רתמות על שש שממיות מהמין גקו ענק (Gekko gecko) והניחו אותן על ארבעה משטחים בדרגות שונות של כושר הירטבות, קרי בדרגות שונות של עמידות למים. התוצאות הראו שעל גבי זכוכית מתפתחת שכבת מים בין אצבעות הרגל של השממית ובין המשטח, המפחיתה את יכולתה להידבק לזכוכית. אבל על זכוכית אקרילית ועל פלסטיק, אצבעות הרגליים של השממית יוצרות כיסי אוויר שמאפשרים לכפות רגליה להישאר יבשות וכך לשמור על הדביקות שלהן. הזכוכית האקרילית והפלסטיק השקוף "מחקים את הכימיה של העלים שעליהם מטפסות השממיות בסביבתן הטבעית," מסבירה סטרק.

לדעתה של סטרק, הכריות על אצבעות רגליה של השממית התפתחו כדי לסייע לה לשרוד ביערות גשם רטובים. למשל, אם שממית נמצאת על עץ בעת סופת גשם פתאומית, סביר להניח שהסביבה לא תתייבש בזמן הקרוב - משמע שהזוחל צריך להיות מסוגל להיצמד לעלים רטובים, כדי לחמוק מטורפים ולמצוא מזון.


המחקר פורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences

לקריאת כל התגובות ברצף