גוזל בשיבה טובה

וויזדום היא נקבת אלבטרוס נצחי (Phoebastria immutabilis) בת 62 שנים לפחות. לאחרונה בקע צאצא בריא שלה במקלט הלאומי לחיות בר באטול מידוויי (Midway) שבארצות הברית. הגוזל הוא הצאצא השישי ברצף ואולי ה-35 בחייה, לפי נתוני התוכנית לטיבוע עופות של הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית (USGS).

אבל לא היינו יודעים על אריכות ימיה של וויזדום אלמלא פרויקט ארוך-טווח לטיבוע עופות שייסד צ'נדלר רובינס, ביולוג חיות בר מ-USGS. רובינס, כיום בן 94, היה המדען הראשון שטיבע את וויזדום ב-1956, בזמן שהייתה "עוף דוגר מן המניין." בעשר השנים שלאחר מכן טיבע רובינס עשרות אלפי אלבטרוסים במסגרת פרויקט לחקר התנהגותם של עופות ים גדולים, שבזמנו התנגשו בכלי טיס של חיל הים האמריקני.

רק ב-2002 הוא חזר למקום שבו טיבע את וויזדום, אי זעיר באוקיינוס השקט, אשר כיום הוא חלק מהאתר הימי הלאומי פפהאנאומוקואקאה (Papahānaumokuākea) של ארצות הברית. שם הוא תפס "עופות רבים ככל יכולתי, בתקווה שחלק מהם יהיו מהוותיקים." הוא לא ידע שלכד את וויזדום עד שחזר למשרדו במרכז מחקר חיות הבר פטוקסנט (Patuxent) בלורל (Laurel), מרילנד, ובדק את מספר הטבעת שלה במסד הנתונים. "ההתרגשות הייתה גדולה, משום שחשבנו שאין הרבה סיכויים למצוא עופות מבוגרים כמותה," הוא נזכר.

עופות גדולים דוגמת האלבטרוס בדרך כלל מאריכים ימים מעופות קטנים: ההערכה היא כי העוף המבוגר ביותר שמופיע בספר השיאים של גינס לבעלי חיים, העגור הסיבירי (Leucogeranus leucogeranus), חי 82 שנים. ידוע שתוכים בשביה מגיעים לשנות השמונים לחייהם. האלבטרוס הנצחי שוהה ברוב ימות השנה בים, ומקנן באטול מידוויי בחודשים הקרים. העופות מתחילים לקנן בגיל חמש שנים בקירוב, ולכן ידעו המדענים ב-1956 שוויזדום היא בת חמש לפחות.

לדברי רובינס, שלפי הערכותיו טיבע 100,000 עופות, מאחר שהאלבטרוסים מגינים על קניהם, טיבועם אינו מצריך שימוש ברשת או במלכודת, כמו במקרה של מיני עופות אחרים. אך הם אינם צייתנים כלל וכלל. "יש להם מקור ארוך וחד וטפרים ארוכים וחדים. הם עלולים לכסח את מי שניגש אליהם בחוסר זהירות," הוא אומר. למשל, "יש מין של אלבטרוס שנוהג להתגנב מאחור ולנשוך את הישבן."

החוקר רוחש חיבה לאלבטרוסים, ובמיוחד לוויזדום, לאור הסכנות החדשות שעומדות בפני עופות אלה. מטוסים של חיל הים כבר אינם בגדר בעיה - דיונות קינון של אלבטרוסים הורחקו ממסלול ההמראה - אבל עופות אלה עלולים לבלוע חתיכות פלסטיק שצפות כיום בחלק מהאוקיינוס השקט, להילכד במערכי חכות המיועדים לדגים או להיפגע מהרעלה של צבעי עופרת שעדיין נמצאים על גבי חלק מהבניינים באטול מידוויי. די קשה להאמין שוויזדום שרדה שנים רבות כל כך, חמקה מסכנות אלה ועודה מגדלת צאצאים, רובינס מתפעל. "העופות האלה אוצרים כמות ידע עצומה בגולגולות הקטנות שלהם."

הישגיה של וויזדום משכו את תשומת לבם של מדענים נוספים, בייחוד את סילביה ארל, אוקיינוגרפית וחוקרת אורחת של נשיונל ג'יאוגרפיק, אשר אומרת כי וויזדום היא "סמל של תקווה לאוקיינוס." ארל ביקרה בקן שלה בינואר 2012, ושם נראה "שהיא מקבלת את נוכחותנו באדישות שלווה," כתבה החוקרת בגיליון 2012 של Virginia Quarterly Review. "השתוממתי לנוכח הסכנות שהיא שרדה זה שישה עשורים, בהם עשר השנים הראשונות בקירוב לפני שהיא מצאה בן זוג. היא למדה לעוף ולנווט על פני אלפי קילומטרים כדי לתפוס מספיק דגיגים ודיונונים. כל שנתיים לערך היא מצאה את דרכה חזרה לאי הזעיר ולחלקת עשב קטנה שבה המתין גוזל רעבתני לארוחות במשלוח מיוחד." וויזדום גמאה שלושה עד חמישה מיליוני קילומטרים מ-1956 – מרחק אשר שווה ערך לארבעה עד שישה מסעות מכדור הארץ לירח ובחזרה, לפי USGS.

ברוס פיטרג'ון, ראש התוכנית לטיבוע עופות של צפון אמריקה, מתאר את סיפורה של וויזדום כ"פשוט לא ייאמן." לדבריו, "לו הייתה בת אדם, וויזדום הייתה יוצאת בקרוב לפנסיה. אבל היא עדיין מגדלת דרך קבע צאצאים ומקיפה מדי שנה בשנה את האוקיינוס השקט."

רובינס אומר שהוא "ישמח לחזור למידוויי." בינתיים הוא עובר על אלפי תיעודים של עופות במאמץ להתחקות על תולדות חייהם, אבל נותר עוד הרבה ללמוד. איש טרם הצליח להצמיד משדר רדיו לאלבטרוס ולעקוב אחריו לכל אורך חייו. "הפרויקט יכול להיות מרתק, אבל אני בן 94," הוא מצחקק. "אין טעם שאפצח בפרויקט בגילי."

לקריאת כל התגובות ברצף