האבולוציה של האהבה

ייתכן שהקשרים הרגשיים בקרב בעלי חיים, כמו הפרימאטים, התפתחו למה שאנחנו קוראים אהבה. אחד הפרימאטים הללו הוא הדורוקולי, קוף טרופי זעיר, שוכן עצים. הזכר והנקבה דבקים זה בזו ככל יכולתם, אינם בוגדים ולעולם לא "מתגרשים" מבני זוגם - התנהגות חריגה ביותר אפילו בקרב בני האדם.

אבל לפעמים, קופים שהגיעו לא מזמן לבגרות ואינם מוצאים בני זוג נקלעים למריבות מרות עם זוגות מבוססים, ובסופו של דבר מצליחים להוציא אחד מהם מהתמונה. מחקר חדש מראה שקופים שאולצו לאמץ בני זוג חדשים מייצרים פחות צאצאים מאלה שלא הופרדו, אומר אדוארדו פרננדז-דוקה, אנתרופולוג ביולוגי מאוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, שקיבל מימון לעבודתו מוועדת המחקר והמסעות של נשיונל ג'יאוגרפיק. הוא מספר כי התוצאות מראות שמונוגמיה מסייעת לדורוקולי, ואף עשויה לשפוך אור על אופן התפתחותן של מערכות יחסים בקרב האדם. "אהבה, חברות או נישואים - משהו במבנה הביולוגי שלנו מוביל לקשר רגשי ומתמשך בין שני פרטים, קשר רווח בחברות האדם," הוא מוסר.

רק כחמישה אחוזים מהיונקים הם מונוגמיים, והתופעה לרוב נובעת כששני ההורים דרושים לגידול הצאצאים, כמו במקרה של בני האדם. אצל הדורוקולי, האבות נושאים בחלק הארי של הטיפול בצאצא עם הולדתו והם תלויים באם רק לאספקת חלב. אבל הקופים שאינם מוצאים בני זוג, בהם פרננדז-דוקה ועמיתיו הבחינו לראשונה ב-2003 במחוז צ'קו (Chaco) בארגנטינה, עלולים לבשר צרות בגן עדן.

בהסתמך על תצפיות של כמעט שני עשורים ב-18 קבוצות של דורוקולי, גילה הצוות שזוגות שנשארים ביחד מעמידים צאצאים רבים יותר בשיעור של 25 אחוזים לעומת קופים הנמנים עם הזוגות שהופרדו. נוסף על כך, הדורוקולי שהוגלה ממערכת היחסים נעשה פגיע יותר, ובדרך כלל הוא נפצע ומת.

מאחר שהצוות חקר יותר מ-150 קופים כאלה, "הייתי משוכנעת שהוא מתאר לנו תופעה אמיתית," מציינת פטרישה רייט, אנתרופולוגית מאוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק, שהייתה מהראשונים שחקרו את הדורוקולי בשנות השמונים של המאה הקודמת. רייט מוסיפה שהיא שואבת סיפוק אישי מהעובדה שהמחקר מגבה ממצאים המעידים שהדורוקולי שומר אמונים אלא אם הוא נאלץ להיפרד. "ידעתי שהקופים הקטנים האלה לא מתעסקים מהצד."

הסיבה להעמדת פחות צאצאים על ידי קופים שהופרדו אינה ידועה, אך פרננדז-דוקה חושד שהרגש משחק פה תפקיד. גבר ואישה זקוקים לזמן כדי להכיר זה את זו וליצור קשר עמוק, וכמוהם גם הדורוקולי. לכן כאשר קוף חומס נכנס למערכת יחסים חדשה, חל עיכוב של כשנה בהזדווגות, מתאר פרננדז-דוקה.

למעשה, אפשר שהקשר הזוגי בקרב חיות מונוגמיות כמו הדורוקלי הוא "מעין הקדמה לאהבה בקרב האדם," אומר לארי יאנג, מדען מוח התנהגותי באוניברסיטת אמורי באטלנטה, שחוקר את הכימיה של האהבה ושל הרגש, ומחבר ספר חדש על הכימיה שבמשיכה. הוא משקיע את רוב מחקריו בנברנים מונוגמיים. אף שהאהבה בקרב האדם היא רגש עמוק המעיד על מוחותינו המתקדמים, הוא מספר, "יסודותיו של רגש זה דומים מאוד למנגנונים העצביים שמחוללים את הקשר בין שני נברנים." למשל, מחקרים הראו שכשנברנים מאבדים את בני זוגם, החיה ש"התאלמנה" מציגה תסמיני דיכאון, הנמדדים בחוסר נכונותה להימלט ממצבי סכנה.

לדברי יאנג, המוחות שלנו בנויים לזוגיות. האיברים "פיתחו את המנגנון הדרוש ליצירת היקשרות רגשית." את ההיקשרות מעוררים האוקסיטוצין, המופק במגע אינטימי בקרב אנשים ובעלי חיים, והדופמין, האחראי לרגשות החדווה והשמחה. לכן, לדבריו, האהבה, חרף שלל תאריה, "היא בעצם תולדה של קוקטייל של חומרים כימיים."


המחקר על הדורוקולי פורסם בכתב העת PLoS ONE

לקריאת כל התגובות ברצף