רובוטים בעקבות לווייתנים

איתור בלנה שחורה בגודל של אוטובוס באוקיינוס האטלנטי כמוהו כחיפוש מחט בערימת שחת. אולם דור חדש של רובוטים תת-ימיים חדי שמיעה יכול לאתר במדויק ובזמן אמת את הלווייתנים הללו. בעזרת ציוד אקוסטי ומחשבים הרובוטים קולטים את שירת הלווייתנים ומתריעים עליה. כך הם מאפשרים לתחבורה ימית להתרחק מהם ומורים למדענים היכן למצאם.

לאחרונה, בעזרת ציוד דיגיטלי לניטור אקוסטי, איתרו שני רובוטים דמויי טורפדו ובאורך של 1.8 מטרים מהמכון האוקיינוגרפי וודס הול במסצ'וסטס תשע בלנות שחורות (Eubalaena glacialis) במפרץ מיין (Maine). היה זה האיתור הראשון מעודו של לווייתני מזיפות בכלי רכב אוטונומיים מעין אלה.

"הקלטת הקול יוצרת ספקטרוגרמה. בעיני מדען, היא כמעט כמו דף תווים המציג את הקולות הנשמעים," הסביר מארק באומגרטנר, חוקר מהמכון האוקיינוגרפי וודס הול. הרובוטים מעבדים את החתימות האקוסטיות הללו ומסווגים אותן. הם עולים לפני המים אחת לשעתיים ומשדרים אל מחשבים בחוף את הראיות לקריאות הלווייתנים, בזמן שהיונקים הימיים עדיין נמצאים בקירבת מקום. "בזכות המידע הזה אנחנו יכולים לסמן מיד עיגול במפה ולהגיד 'יש לווייתנים באזור, צריך לפעול בו בזהירות.' הממשלה יכולה להזהיר ימאים ולבקש שיאטו ויתצפתו."

ב-5 בדצמבר איפשר רובוט שכזה לשירות הדגה של המינהל הלאומי האמריקני לאוקיינוסים ואטמוספירה להתריע בפני ימאים על הימצאותם של לווייתנים במשקל שבעים טונות באזור אאוטר פול (Outer Fall), כ-96 קילומטרים מדרום לבר הרבור (Bar Harbor), מיין, ו-145 קילומטרים מצפון-מזרח לפורטסמות' (Portsmouth), ניו המפשיר. להתנגשויות באוניות יש משקל רב בתמותת הבלנות השחורות, מין בסכנת הכחדה חמורה, והן גורמות לכשליש מכל מקרי המוות המוכרים. ציד הלווייתנים המיט חורבן על מין זה והוא מבושש להתאושש: כיום נותרו פחות מ-500 בלנות שחורות, והביולוגים מדגישים שהישרדותה של כל אחת מהן חשובה לעתידו של המין כולו.

רג'ינה אסמוטיס-סילביה, ביולוגית מארגון שימור לווייתנים ודולפינים במסצ'וסטס, חקרה במשך שנים פגיעות, הסתבכויות ואיומים אחרים המסכנים לווייתנים. לדבריה, לרובוטים יש פוטנציאל אדיר והם יהיו כלי שימושי ביותר בשירות המדע והשימור כאחד. "אבל גם להם, כמו לכל דבר, יש מגבלות," היא הזהירה. "מבחינת השימור, המגבלה היא שבלנות שחורות מפיקות צלילים רק לסירוגין. לפעמים הן נמצאות בסביבה גם אם לא שומעים אותן."

מערכת משוכללת של מצופים מבצעת משימות דומות של איתור לווייתנים בנתיבים הימיים העוברים בשמורה הימית הלאומית סטלווגן בנק
(Stellwagen Bank), שבקירבת בוסטון. "המערכת פועלת להפליא," אמר באומגרטנר. "אבל היא מעוגנת למקום אחד ו[הרובוטים שלנו] ניידים. לכן מדובר בצעד נוסף בדרך להפעלת מערכות אוטונומיות לאיתור בעלי חיים מרחוק." המערכת האקוסטית של הרובוטים גמישה מאוד. כיום היא מצוידת בנתונים למציאת בלנות שחורות, לווייתנים גדולי-סנפיר, לווייתנים מצויים ולווייתנים צפוניים, אך ניתן להוסיף קולות ומינים חדשים אשר יאפשרו לרובוטים להרחיק ולחפש יצורים ימיים נוספים.

מצברי הרובוטים מצריכים טעינה מחדש כעבור ארבעה עד חמישה שבועות של פעולה בים. אלמלא המגבלות הכספיות וסדרי העדיפויות הנוכחיים, יש לשער שצי של כלי שיט כאלה היה משייט תדיר ואוסף נתונים בעלי ערך על לווייתנים ועל בעלי חיים ימיים אחרים. הרובוטים התת-ימיים מצוידים במערכת של חיישנים סביבתיים המתעדים טמפרטורה ומליחות, ואומדים את כמות אוכלוסיית האצות אשר בתחתית שרשרת המזון הימית. "יש להם אפילו מכשיר שמקנה לנו מושג כללי על כמות הזואופלנקטון, מזונן של הבלנות השחורות, הנמצאת באזור," אמר באומגרטנר. "טמונה בהם יכולת עצומה לעזור לנו להבין איפה נמצאים הלווייתנים, ויתרה מזאת, מדוע הם שם."

אבל מבחינת השימור והמדע כאחד, גם עצם מציאתם של הלווייתנים הוא הישג בלתי מבוטל. בשיטות איתור מסורתיות, בפיקוח המינהל הלאומי האמריקני לאוקיינוסים ואטמוספירה, מוצבים משקיפים באוניות ובמטוסים. יש יתרונות לשיטות הללו, אך הן יקרות ולפעמים אינן יעילות, בעיקר בתנאי מזג אוויר קשים ובים סוער. "בכמה פרויקטים שעבדתי עליהם, היה קושי גדול למצוא את בעלי החיים," אמר באומגרטנר. "לכן נהדר שיש אפשרות שמספקת לנו התראה מראש. עוד לפני שיצאנו מהמזח, ידענו שבלנות שחורות, לווייתנים גדולי סנפיר ולווייתנים מצויים נמצאים באזור המחקר שלנו – ואלה הם בדיוק היונקים שמצאנו כשהגענו לאתר."

לקריאת כל התגובות ברצף