קשוחים, אך רגישים
בליטות במלתעותיהם של תנינים הן רגישות ביותר למגע
21/11/2012 18:30 | מאת: שנון פישר, חדשות נשיונל ג'יאוגרפיק
הם אמנם קשוחים ומסוכנים, ומלתעותיהם מצוידות בשיניים אימתניות, אבל מתברר שתנינים ואליגטורים הם טיפוסים רגישים. מחקר חדש גורס כי חוטמיהם רגישים למגע אף יותר מקצות אצבעותיו של האדם. לאליגטורים, המשתייכים לסדרת התנינאים, יש כ-4,000 נקודות שחורות ובולטות על ראשיהם, בעיקר לאורך מלתעותיהם, בתוך פיותיהם ובין השיניים. לתנינים יש מערך דומה, המסתכם בכ-9,000 נקודות כאלה, יחד עם בליטות נוספות שפזורות על גופם.
מדענים מודעים להימצאות הבליטות הללו כבר יותר ממאה שנים, אבל מטרתן הייתה בגדר תעלומה במשך זמן רב. היו ביולוגים שסברו כי הן מסייעות להקניית עמידות במים, או לזיהוי שדות חשמליים חלשים הנוצרים על ידי הטרף, או שתפקידן להתריע על מליחות, כדי להזהיר את התנינים מפני שתיית מים שאינם בטוחים.
לפני כעשר שנים נראה שהחידה נפתרה: מחקר חשף כי הנקודות הללו יכולות לזהות גלים הנוצרים אפילו מטיפה אחת של מים – וכך לחשוף אף את הקלה שבתנועות הטרף. אך נותרות שאלות משמעותיות שהמשיכו לסקרן את המדענים: כיצד הבליטות האלה עובדות, ועד כמה הן רגישות?
דנקן ליץ', סטודנט באוניברסיטת ונדרבילט, החליט לחקור את הנושא בהנחיית הביולוג קן קטניה. לאחר שעבר קורס טיפול בתנינים, הזמין ליץ' אליגטורים קטנים יחסית ממקלטי חיות ותנינים ממגדלים מסחריים. לאחר שבחן את הבליטות על גבי 18 אליגטורים אמריקניים וארבעה תניני יאור, הוא מצא כי הנקודות הכילו קולטני מגע, הרגישים במיוחד ללחץ ולרעידות, והרבה קצות עצבים חשופים.
בסרטון: דנקן ליץ' עובד עם התנינאים
הבליטות לא הגיבו למלח או לחשמל אלא למגע של סיבים המיועדים למדוד רמות חישה. למעשה, חלק מהבליטות היו כה רגישות עד שהן זיהו לחצים שהיו קטנים מדי למדידה באמצעות הסיבים. לאחר מכן, בעזרת שימוש בפגרים של תנינים, צבעו החוקרים את העצבים ועקבו אחריהם עד למוח. נמצא כי הם קשורים למערכת היוצאת מעצב שמשפיע על הנשיכה, הלעיסה והבליעה.
לליץ' יש כמה הסברים אפשריים להזדקקותם של האליגטורים והתנינים לעור כה רגיש. הוא בטוח שהם משתמשים בפיותיהם כדי לחוש ולנעול את מלתעותיהם על טרפם. נוסף על כך, נקבות תנינאים נעזרות בפה כדי לסייע לצאצאיהן לצאת מהביצים, ונושאות אותם בין מלתעותיהן לשם הגנה, מעשים אשר דורשים רגישות גבוהה מאוד. הוא מקווה כי במחקרים עתידיים ייערך מיפוי מוחי של ייצוג התחושות הנקלטות בבליטות.
תוצאות המחקר פורסמו ב-Journal of Experimental Biology
לכל החדשות »
להצטרפות למינוי »מדענים מודעים להימצאות הבליטות הללו כבר יותר ממאה שנים, אבל מטרתן הייתה בגדר תעלומה במשך זמן רב. היו ביולוגים שסברו כי הן מסייעות להקניית עמידות במים, או לזיהוי שדות חשמליים חלשים הנוצרים על ידי הטרף, או שתפקידן להתריע על מליחות, כדי להזהיר את התנינים מפני שתיית מים שאינם בטוחים.
לפני כעשר שנים נראה שהחידה נפתרה: מחקר חשף כי הנקודות הללו יכולות לזהות גלים הנוצרים אפילו מטיפה אחת של מים – וכך לחשוף אף את הקלה שבתנועות הטרף. אך נותרות שאלות משמעותיות שהמשיכו לסקרן את המדענים: כיצד הבליטות האלה עובדות, ועד כמה הן רגישות?
דנקן ליץ', סטודנט באוניברסיטת ונדרבילט, החליט לחקור את הנושא בהנחיית הביולוג קן קטניה. לאחר שעבר קורס טיפול בתנינים, הזמין ליץ' אליגטורים קטנים יחסית ממקלטי חיות ותנינים ממגדלים מסחריים. לאחר שבחן את הבליטות על גבי 18 אליגטורים אמריקניים וארבעה תניני יאור, הוא מצא כי הנקודות הכילו קולטני מגע, הרגישים במיוחד ללחץ ולרעידות, והרבה קצות עצבים חשופים.
בסרטון: דנקן ליץ' עובד עם התנינאים
הבליטות לא הגיבו למלח או לחשמל אלא למגע של סיבים המיועדים למדוד רמות חישה. למעשה, חלק מהבליטות היו כה רגישות עד שהן זיהו לחצים שהיו קטנים מדי למדידה באמצעות הסיבים. לאחר מכן, בעזרת שימוש בפגרים של תנינים, צבעו החוקרים את העצבים ועקבו אחריהם עד למוח. נמצא כי הם קשורים למערכת היוצאת מעצב שמשפיע על הנשיכה, הלעיסה והבליעה.
לליץ' יש כמה הסברים אפשריים להזדקקותם של האליגטורים והתנינים לעור כה רגיש. הוא בטוח שהם משתמשים בפיותיהם כדי לחוש ולנעול את מלתעותיהם על טרפם. נוסף על כך, נקבות תנינאים נעזרות בפה כדי לסייע לצאצאיהן לצאת מהביצים, ונושאות אותם בין מלתעותיהן לשם הגנה, מעשים אשר דורשים רגישות גבוהה מאוד. הוא מקווה כי במחקרים עתידיים ייערך מיפוי מוחי של ייצוג התחושות הנקלטות בבליטות.
תוצאות המחקר פורסמו ב-Journal of Experimental Biology

תגובות