שרירים ושערים
שער מוקדם הפיח רוח חיים במשחק הדייטים של צילה שוק. הפועל לחצה קדימה והריחה ניצחון, אבל נגמר בתיקו מול האוהד החמוד משער 7. היה דרבי
להפתעתי הוא התעשת מהר. "טוב שלא הזמנת אמבולנס", הוא הסתלבט, אבל לאורך הערב עדיין ניכרה עליו האשמה. המבטים שלו ושל חבריו וגם ההומור הספונטני סקרנו אותי. החלטתי לתפוס יוזמה ולהנחית מרפק בחזרה. התקרבתי, הוא שאל איך אני מרגישה ועניתי שעכשיו הרבה יותר טוב. הוספתי חיוך כובש והעסקה סגורה. עכשיו הכדור בידיים שלי, והפתק עם המספר שלי בידיים שלו.
למחרת פספסתי את הטלפון שלו, אז יצאתי גדולה והתקשרתי בחזרה. עד שהוא ענה שמעתי שירים ושערים. לא ברדיו, בצליל ההמתנה שלו (כן, אני מזהה את המנגינה). צחקתי, אחר כך דיברנו קצת וביום שישי נקבע דייט.
המרפקן הגיע לפני והתיישב על הבר, את החולצה האדומה שלו היה קשה לפספס. שריקת הפתיחה לוותה בנשיקה על הלחי והתעניינות משעשעת בנוגע למצב הגב שלי. יפה ילד, 0:1 לך. "תני לי לנחש מה את מזמינה", הוא לקח הימור לא פשוט, ולקח גם את כל הקופה כשניחש נכון "הגברת תשתה 1/3 גולדסטאר". שחקן חזק! 0:2 למרפקן.
צחקתי. הקטע שלו עם הכדורגל דווקא נראה לי חמוד. כשהברמן הניח את הכוסות הבחור היכה שוב: "איזה קטע, הוא עשה נבדל". סטגדיש! אוקיי גבר, הרינגטון של שירים ושערים לא זר לי, אבל מפה ועד להבין מה זה נבדל יש מרחק שנות אור. עדיין חמוד, ועם זאת מעט מוזר.
"לחיי הדרבי", היה הטוסט של הדרינק הראשון. "שו דרבי?", שאלתי. העיניים שלו נדלקו. "ביום ראשון יש משחק חשוב מאוד", הוא אמר ואני הבאתי אותה בהסקת מסקנות מטורפת. "לפי החולצה אתה בטח הפועל". המרפקן (האדום) הרגיש על הגל וירה עוד טיל לרשת: "יש לך מזל. אם היית אומרת מכבי זה היה נגמר עכשיו". צחקתי, וגם די אהבתי את האסרטיביות.
השריקה למחצית כנראה נשמעה כי הוא הלך לשירותים. ישבתי וחשבתי כמה כיף לי. הבחור סבבה והכל, אבל אוהד שרוף של הפועל – בינתיים זורמת. האנלוגיות לעולם הכדורגל שעשעו אותי, ואפילו הברמן שם לב שאני פורחת. "כמה זמן אתם יחד?", הוא שאל. כשעניתי שמדובר רק בדייט ראשון הוא התפלא: "הלוואי עליי כזה דייט ראשון".
"אני מקווה שלא עשית חילוף כשלא הייתי פה", שאל האוהד לפני שהתיישב בחזרה. הברמן פינק אותנו בעוד שני צ'ייסרים. הפעם אני זאת שאמרתי "לחיי הדרבי", והוא כמובן הסכים ואמר בחיוך מאוהב: "כבשת את לבי".
המשכנו לדבר על כל מיני נושאים. מה אני אוהבת, מה למדתי, מה הוא למד. "האוהדים של הפועל אינטליגנטים, לא
המרפקן השרוף התעניין בי, וזאת לזכותו. הוא שאל על העבודה שלי והקשיב כמו שגבר חייב להקשיב. ברגעים מסוימים האמנתי שאכפת לו מעוד כמה דברים חוץ מהפועל שלו – רגעים שנקטעו כשלפאב נכנס אחד לבוש חולצה אפורה, שזה היה בסדר גמור אילולא הציור הצהוב (והממש קטן) שמוטבע עליה.
והופ, התנפח לדייט שלי הווריד (האדום). בעצבים לא ברורים הוא אמר: "כל צהוב צריך לשרוף". שערות הבלונד שלי הזדקרו מפחד, שמא גם הן בדרך לאש, ומיד שלפתי גומייה לשיער.
סיכום המחזור הראשון בליגת צילה-מרפקן: היה מצחיק, לפחות עד לדקה ה-75. הוא חמוד, קשוב ומראה הרבה תשוקה למשחק. אבל האם הוא יוכל אי פעם לאהוב אותי כמו שהוא אוהב את הפועל, או שלעולם אשאר במקום השני בטבלה? דבר הפרשן: מצחיק, מסקרן, אבל קצת מוזר. נראה כמו תיקו רב-שערים. האדום קיבל צ'אנס - נכנסים להארכה (ובשפת צילה - בינתיים זורמת!)
וזה עוד כלום! בשבוע הבא: משחק העונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
