להיט וביי
פרץ נוסטלגיה תקף אותנו ב-nrg מעריב. לאור זאת החלטנו להעלות מהאוב כמה אמנים שהדליקו אותנו עם להיט גדול ויחיד והשאירו אותנו עם טעם של עוד
בדיעבד, 20 שנה אחרי שיצא, לא קשה להבין מה גרם לשיר "הקיץ האחרון" של שפיות זמנית להיות כזה להיט ענק. הוא, כמו שאומרים, תפור על ישראל.
מקס גת מור, שהיה רק בן 15 כשכתב אותו, בטוח לא האמין שזה הולך להיות שיר השנה ברשת ג'
כך או כך, הלהקה התפרקה לא רשמית אחרי האלבום השני שלהם, מקס גת מור נזכר פה ושם בפרויקטים שונים ואנחנו עדיין זוכרים לא לבכות כי השמיים גדולים והדמעות קטנות – למרות שאנחנו לא מבינים בדיוק מה זה אומר.
"אל תשכחי אותנו", שיר רומנטי שזכה להצלחה ענקית בתחילת שנות השמונים, מפרי עתו של הזמר והיוצר יוסי מיסטר הארי. למרות שהיה זה שירו הראשון שעדיין, אחרי למעלה מ-20 שנה והשיר מצליח לעורר צמרמורות עונג, לא הצליח מיסטר הארי לייצר להיטים נוספים.
בשנות התשעים, שב הארי להופיע בעיקר עם הלהיט "אל תשכחי אותנו". בראשית 2001 הוציא לרדיו שיר חדש בשם "שיר פרידה חיילי". הרי כתב, הלחין, הפיק ועיבד עם עופר יאיר. הכיתוב על עטיפתו של תקליט השדרים הבטיח: "מתוך דיסק חדש שיראה אור בקרוב". ואנחנו עדיין מחכים, רק מקווים שהוא לא ישכח אותנו.
תחרויות קדם אירוויזיון באו והלכו מבלי שנזכור אותם, אבל את זה של 1987 אף אחד לא ישכח. הם עלו עם חליפות מצחיקות, משקפי שמש ועשו צחוק על הבמה עם "הופה הולה". הקהל אהב אותם מספיק כדי שיסעו לבריסל. הבטלנים היו הבלחה רגעית בתרבות הישראלית. נתן דטנר ואבי קושניר, שני שחקנים מצליחים שחברו יחדיו כדי ליצור את "האחים בלוז" הישראלים.
השיר המאד לא רציני הגיע למקום השמיני באירוויזיון והצליח איפה שאמנים ישראלים אחרים ששרו על שלום או חשפו כתף/רגל/דגל סוריה כשלו. מה עוד קיבלנו? כן היה את להיט הפסטיגלים "כלב על כלב", אבל את זה אף אחד לא זוכר.
"הלו מאדם לורוואה" - הנה להיט בלתי נשכח של יוצר שהחליט להתמקד דווקא בהלחנה והפקה ולא פיתח את קריירת הפרונטמן שלו. אבל הוא בהחלט פיתח משהו ייחודי: הנרי ברטר הוא אולי המוזיקאי הכי מושמע בארץ שאתם לא מכירים.
ברזומה שלו גם הלחנת שירים לדפנה ארמוני "סיפור בג'ינס" (שגם התחיל כפרסומת), שירים לפסטיגל ועוד.
השיר הזה, שהיה די מצחיק באותה תקופה, כנראה לא היה עובר היום את ישיבות הפלייליסט ולו רק בגלל הקונוטציה המאד פדופילית שזולגת ממנו. אכן תמימות היו שנות השמונים, עם הפסנתרים והגברים השרמנטיים עם המבטא "הסרפתי" שמדברים בטלפון עם אמא של ילדה, שבמקרה נמצאת אצלו עכשיו בסלון. מנגנת פסנתר. אז האם התבגרנו? התקשחנו? או פשוט איבדנו את ההומור? מסימני הזמן.
בהכנת הידיעה השתתפו אביב מזרחי, לאון פלדמן ובן זגגי
נא להמתין לטעינת התגובות
