ראשי » עושים שבת » 03/07/2009 » ההיסטוריה חוזרת

האיש לא מפסיק ללכת

כשנגן הקסטות הראשון בעולם יצא לחנויות, השבוע לפני 30 שנה, כולם נדהמו מאיך שהוא נכנס בקלות לכל כיס. מאז התמכרנו להסנפת מוזיקה בכל מקום, ישירות לאוזן

הווקמן החל את דרכו בחברת האלקטרוניקה היפנית סוני, ותוך זמן קצר חולל סערה והפך לשם נרדף לכל מכשיר מוזיקה נייד. בשנות ה-70 התמחתה סוני בייצור מכשירי רדיו ניידים ומערכות סטריאו ביתיות, וזכתה להצלחה רבה בכל רחבי העולם. בניגוד למיתוס המקובל אצלנו, היפנים באותה התקופה לא היו חקיינים של חברות מערביות, אלא בדיוק להפך.
 
כמו כל מפעל אלקטרוניקה שמכבד את עצמו, גם סוני הפעילה מחלקה גדולה של מחקר ופיתוח, מתוך חיפוש בלתי פוסק אחר מוצרים חדשים. הם התמחו במיניאטוריזציה של המכשירים, אבל חיפשו שיטה לשנע את המוסיקה ביחד עם המאזין. באמצע שנות ה-70 קנו היפאנים מפיליפס את הפטנט להשמעת קלטות, והחלו בייצור של מכשירים ניידים להשמעת מוסיקה.

בהתחלה, הם ניסו ללכת בעקבות ההולנדים, אבל אז הם גילו שהמוצר האירופי גדול ומסורבל מדי עבור היפני הממוצע. בשלב הזה נשלחו המהנדסים לשולחנות השרטוט, ובסוף תהליך ארוך ומייגע שבו התחברו כמה קבוצות של מהנדסים, כל אחת אחראית לייצור חלק אחר של הנגן, הם גילו את הזהב.

הפלא שנוצר במעבדה היה נגן קסטות נייד עם רדיו, גדול במקצת מגודל הקלטת, שנכנס לכל כיס או תיק. הם קראו לו ווקמן (שילוב של שתי המילים באנגלית Walk Man), שם שנבחר לאחר תחרות בינלאומית קצרה.
 

בסוף חודש מרץ 1979 הציגה חברת סוני את מכשיר הקסטות הנייד הראשון, בתערוכה שהתקיימה בטוקיו. בתחילת יולי של אותה השנה הוא החל להימכר ברחבי העולם, וגם אני זכיתי ביחידת מוצר מהאוצר. כשבדקתי אותו, גיליתי שהמהנדסים של סוני הצליחו להקטין את כל המנגנונים המכאניים והכניסו את כל האלקטרוניקה לכרטיס זעיר אחד. "זה לא יעבוד", אמרו המתחרים מסאניו ומפנסוניק. אבל כשהם ראו לאיזו הצלחה הגיעה סוני, מיהרו גם הם לייצר חיקויים לווקמן, שהיו באיכות בינונית.

מאז דבק השם "ווקמן" בסוגים רבים של נגני מוסיקה, על אף שהוא נשאר השם הרשום של חברת סוני למכשירי מוסיקה ניידים. ההצלחה המסחררת של סוני נבעה בעיקר מאיכות המוצר, שהיתה גבוהה. הוכחה אחת לכך יש לי בבית, מכשיר נייד כזה שנקנה לפני עשרים וחמש שנה, ועדיין ממשיך לנגן קלטות באיכות טובה עד עצם היום הזה.

את המכשירים מתוצרת החברות המתחרות זרקתי לפח כבר מזמן כי הם לא הצליחו להחזיק מעמד יותר מחמש שנים. כשהגיע התקליטור לעולם, באמצע שנות ה-80, עוד המצאה של פיליפס שהיפאנים אימצו בחום, עבר השם ווקמן למכשירים המנגנים תקליטורים.

גם כאן הצליחו בסוני לעשות את הבלתי יאומן. הם בנו נגן תקליטורים נייד בגודל קצת יותר גדול מהתקליטור, ובעובי של סנטימטר וחצי, שהצליח לנגן 2-3 תקליטורי מוסיקה שלמים עם סוללה נטענת אחת ומבלי לקפוץ אפילו פעם אחת. הוא היה יקר, אבל כל חובב מוסיקה שמכבד את עצמו החזיק אותו בתיק או ברכב, כמו שהיום אנחנו מחזיקים את האיפוד.

אחר כך היה לסוני רומן עם המיני דיסק וה-Dat, שלא הצליחו לשבור את השוק. בשנים האחרונות דעך לו המותג, עד שסוני התחברו לחברת אריקסון למיזם משותף בתחום הסלולר. גם כאן עבר השם לקו מכשירי המוסיקה, והם נקראים ווקמן וממשיכים את השושלת.
 

היום כמעט כולנו מכורים למוסיקה והולכים ברחוב או רוכבים על האופניים עם הנגן והאוזניות. בעידן האייפודים ושאר הנגנים הזעירים שיודעים לעשות הרבה יותר מהווקמן המקורי, אנחנו לא נותנים כבוד ולא זוכרים את הווקמן שהיה הראשון ששם על המפה את המוסיקה. ועל כך מגיעים לו כל הכבוד והתהילה.  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...