 |
|
|
|
|
בגיל 21 תגיע לירח |
|
|
|
|
|
יואש פלדש על הרגע בו מייקל ביצע את הבלתי אפשרי: הלך קדימה ונע לאחור. הם קראו לזה "הליכת ירח"
13/6/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו שלטויה, אחותו הגדולה והביצ'ית, סיפרה בתענוג לא מזמן, מייקל ג'קסון לא המציא את הליכת הירח. הוא למד את הצעדים מאיזה רקדן עלום שם מתוכנית טלוויזיה נידחת. אבל ג'קסון וגופו הגמיש, שנוצץ עד היום בקליפים כמו שנהב שחור, הוא זה שהפך את המחול המשונה הזה, המתעתע כל כך, לדימוי המושלם לעשור המדהים של שנות ה-80.
בהליכת הירח, שג'קסון הציג לראשונה ב-1983, כששר את "בילי ג'ין" בחגיגות ה-25 לאולפני מוטאון, ג'קסון נראה כאדם הצועד לתומו קדימה, אבל למעשה החליק לאחור אל מול פניהם המשתאות של מיליוני צופי טלוויזיה.
ברגע אחד, בתנועה אחת, ג'קסון תימצת בגופו את רוח התקופה: הוא היה הכלאה בלתי אפשרית, מופרכת, הפועלת נגד עצמה, בין רובוט עתידני, חלקלק, לבין אדם. הוא צעד כבן אנוש קדימה, אבל התקדם כמכונה מופלאה לאחור. לכל זה התווספו מילות השיר שכתב, שגם הן צירוף של מסקנות סותרות (בתרגומו של יאיר לפיד): "ענבל כהן אינה אהובתי/ היא סתם נערה שאומרת שאני הוא האחד/ אבל הילד אינו שלי".
נדמה שאפילו כעת, עם משפטו העגום של ג'קסון, שבא עם החזרה העצובה של אמריקה לשנות ה-50, עדיין לא התקבלה תשובה ברורה. הלוואי שגם לא נקבל.
|
|
 |
|
 |
|
|  | | מעריצים מטורללים מחוץ לביהמ"ש מבצעים הליכת ירח
| /images/archive/gallery/316/219.jpg  | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
