ההגדה לבית עמספר
לא כל יום קם בארץ פרוייקט שאפתני כמו זה של הרכב המטאל המתקדם 'עמספר'. מטרתו: הפקת טרילוגיה מוזיקלית שתעסוק בסיפור יציאת מצרים ומסע ישראל במדבר. בעוד התקשורת בחו"ל עוטפת אותם בחום, בארץ המצב שונה
שגרירים. 'עמספר'. מימין לשמאל: חנן אברמוביץ', ארז יוחנן ויובל קרמר רשמי
עם מיילים נלהבים שמשגרים אליו מאזינים ממדינות ערב ועם אלבום אחד בכיס הוא יכול להיות גאה. "Slaves for Life", אלבומו הראשון של הרכב המטאל המתקדם, יצא בשנה שעברה. לאחרונה נבחר האלבום כ"אלבום הבכורה של השנה" מטעם תחנת רדיו נורבגית, זאת בהמשך לשלל הכרזות ותארי אצולה שקיבל, מאז ששוחרר ממגזינים, תחנות רדיו ומבקרי מוזיקה בחו"ל.
יוחנן, מתופף והוגה הפרוייקט, מתגורר בדירה קטנטונת באזור, רחוק משאון עירוני. זאת לאחר תקופה ארוכה ורועשת בניו יורק, ואולי אף יותר גרועה ממנה – תל אביב. שם, בשכונת פלורנטין, ניהל גם אולפן הקלטות בו הוקלט חלק מ"סלייבס". היות והעיר הגדולה לא ממש התאימה לויז'ן שלו, החליט לסגור את האולפן, להעביר אותו בתצורה מינימליסטית לדירה באזור, ולפצל את הקלטות ההרכב בינו ובין אולפן הקלטות רשמי במבשרת ציון.
כשתכנסו לדירה שלו יקבל את פניכם הדפס ענק של מגן דוד צהוב שמתהדר בלוגו של 'עמספר', איור שגם מופיע בחוברת האלבום. אנא מכם, נפנפו מראשכם הקודח כל קונוטצייה יהודית של מגני דוד צהובים. ארז יוחנן לא בעניין, בכלל. את כל הקונוטציות היהודיות שלו הוא מעדיף להזרים לכיוון חיובי ובונה הרבה יותר - 'עמספר' וחברת הפקות הפסקולים שהקים, במסגרתה כבר הספיק להפיק את הפסקול לסרט "אלטלנה" של הבמאי אלי כהן.
בגיל 37 הוא בעיצומו של פרוייקט שאפתני שכמוהו לא נראה בארץ. את שני חברי 'עמספר' הנוספים - יובל קרמר וחנן אברמוביץ' - שניהם גיטריסטים בני 25 - הכיר דרך רשת האינטרנט, עת חיפש מוזיקאים להרכב.
השאיפה שלהם הייתה ועדיין להוציא את "הסיפור האולטימטיבי", החוצה לעולם, ולהוות חולייה מקשרת בין העולם לישראל. יובל קרמר ניגן אמנם תקופה קצרה בהרכב המטאל GodBelow, אבל לשלושתם זהו הפרוייקט הרציני הראשון. ואני מדגישה: רציני. מאד, מאד רציני.
הסיפור הגדול בעולם
Amaseffer - Land of the Dead
"אבל לא יכולתי לגעת בזה כי זה סיפור כל כך עמוק וכל כך רוחני. כך שלא הרגשתי מוכן, כמוזיקאי, וגם כאדם, להתחיל לעשות דבר כזה. לפני כמה שנים סוף סוף הרגשתי מוכן. התחלתי לכתוב את הדראפטים הראשונים של הסיפור וצירפתי אליי את יובל וחנן, ומשם זה התקדם הלאה."
בתחילת הדרך האלבום היה בעל גוון מטאלי מובהק. עם הזמן, בתהליך ההקלטות, נראה טבעי לשלושה להתחיל ולשלב אלמנטים אוריינטלים. "לאט לאט הוספנו עוד שכבה ועוד שכבה ונוצרה
תבנית. בהמשך, השירים הבאים נבנו על אותו אופי וזה מה שיצר את הסאונד המיוחד שלנו. גם האלבום החדש נכתב באותה תבנית, כי זה סיפור אחד, טרילוגיה, אז חשוב לנו ששלושת האלבומים לא יהיו שונים".
וכך נולד "סלייבס": אלבום מטאל מתקדם בעל נטיות ים תיכוניות מורכבות ובולטות. אלבום אווירתי מאד, שבא מלכתחילה להוות פסקול לסיפור יציאת מצרים. עשרה שירים באלבום, מסודרים בסדר כרונולוגי מדוייק ועוקבים אחר הסיפור המקורי: מהעבדות, דרך המפגש של משה עם הסנה הבוער ועד אחרי עשר המכות.
הסולן שנבחר לפרוייקט הוא מאטס לוון השבדי, דמות עתירת פרוייקטים המוכר בעיקר כסולן-לשעבר של להקת המטאל Therion. ללוון מתלוווה יוחנן בדיקלום פסוקים מהתנ"ך ובתור המספר, כאשר ברקע העיבודים הפילהרמונים.
בדרך לאופרת רוק
Amaseffer - Ziporah
עצם העובדה שהאזנה ל"סלייבס" מצריכה מהמאזין תשומת לב מרובה אמנם מעניקה לאלבום נקודות זכות על עומק ויצירתיות, אבל מהווה גם עקב אכילס. זה משהו ש'עמספר' משתדלים להימנע ממנו באלבום השני.
"זה לקח שאנחנו לוקחים איתנו לאלבום החדש, שיהיה טיפה יותר לעניי. השירים בו יהיו יותר קומוניקטיביים מבחינת המבנה. שירים יותר קצרים, כי אנחנו לא יכולים לעשות כל אלבום כמעט 80 דקות. המטרה שלנו בסוף היא להעלות מופע גדול של הכל, ממש אופרת רוק על הבמה, על הזמרים, ועל התזמורת ועל והשחקנים שבו"
הסיפור שהאלבום עוסק בו הוא מאד רחב. איך מתבייתים על הנושאים הספציפיים ממנו לכל שיר ושיר?
"לקחנו את הנקודות המשמעותיות. למעשה, בהתחלת הסיפור יש המון אקשן, והייתה לנו בעיה כי נוצר לנו המון חומר. בגלל זה גם נוצרה לנו טרילוגיה ולא אלבום אחד. במקור זה היה אמור להית אלבום בודד. אבל אחרי שראינו שיש כל כך הרבה סיפורים בטווח הזה, של ספר שמות ועד סוף ספר דברים, זה לא הספיק לנו. אז אמרנו, אולי נוציא אלבום כפול. אבל באלבום כפול תמיד יש דיסק שמזניחים, ובטרילוגיה נוכל להכניס בדיוק את כל הנקודות שחשובות לנו. וכך היה."
"הכנסנו את העבדות, הולדת משה, הבריחה למדין, ציפורה, שזו האתנחתא באלבום. ואז יש את סיפור המטה של משה, שזה קטע אינסטורמנטלי , ועשר המכות. האלבום הבא מתחיל ביציאת מצרים עצמה, ואז מגיעים עמוד הענן ,עמוד האש, קריעת ים סוף והמלחמה עם העמלקים. למען האמת, הסיפור של ציפורה הוא די שולי. אבל היה לנו חשוב להביא בכל זאת עוד משהו שהוא לא ממש מרכזי, אבל שיהיה בפנים. מעיין אתנחתא. אז לא כל הנקודות הן הטופ-שבטופ בסיפור."
אתה חושב שעצם העובדה שמדובר, בסך הכל, בסיפור כל כך מפורסם, תרם להצלחה של האלבום בעולם?
"לא. אני חושב שבראש ובראשונה מדברים על המוזיקה. כולם אומרים שזה הפסקול האולטימטיבי לסרט "עשרת הדיברות" של צ'רלטון הסטון. אבל מה שהצלחנו להשיג פה זה שבעזרת המוזיקה ובעזרת גישת הפסקול אפשר לראות תמונות, ממש לצייר את הסצנה הספציפית."
אבל 'עמספר' לא מחכים שהמאזין יואיל בטובו לצייר את הסצנות רק על סמך דמיונו הקודח, לכן חוברת האלבום מלווה בציורים משלה. מי שהופקד על הציורים בחוברת המושקעת הוא הגרפיקאי מתיאס נורן, שעבד על עטיפות לאלבומי להקות מטאל כמו Ayreon ו- Sabaton.
"ראיתי את האלבומים שהוא עשה ומאד אהבתי את הגישה שלו. אבל הוא בדרך כלל עובד עם פוטושופ, אז אמרתי לו שבאלבום שלנו הכל יהיה עבודת יד. הוא קצת חשש בהתחלה, אבל הוא שלח סקיצות ואהבנו בסוף את העבודה שלו." עבודת היד של נורן תלווה את ההרכב גם בשני אלבומי הטרילוגיה הנותרים.
העולם הוא במה
בינגו. מאטס לוון מתוך עמוד המייספייס
כמה מצחיק: הרכב ישראלי עלום שם וללא אלבום, עורך אודישנים לסולנים בעלי ותק ומוניטין. במקור, עוד לפני שלאוון אייש את עמדת הסולן היה אמור לקבל אותה אנדי קונץ של Vanden Plas. אבל היות ואדוני שחקן תיאטרון עסוק, נוצר מצב שקונץ עיכב את תהליך ההקלטות. אחרי שהשלישייה מצאה את עצמה במצב דומם במשך שמונה חודשים, נפלה ההחלטה לחפש סולן חדש.
ואז התחיל תהליך המיונים. בין הסולנים שהקליטו אודישנים והחזירו גרסאות מוקלטות לסקיצות שנשלחו אליהם היו דוגי ווייט (לשעבר Rainbow, ינגווי מלמסטין), דניאל גילדנלאו (Pain of Salvation) וביורן יאנסן (לשעבר Beyond Twilight). אף אחד מהם לא קיבל את ה'אוקיי' של יוחנן ושני חבריו להרכב.
יוחנן משמיע לי אודישן אחר אודישן של כל אחד מהמכובדים לעיל, ומוסיף תרגום בגוף הסרט: זה חלושס מידיי; ההוא בכלל לא מתייחס למוזיקה; זה עדין מידיי, כמעט נשי; וההוא פשוט נשמע לא טוב. ואז כאמור הגיע מאטס לוון. תיאטרלי. סליזי ברמות על. בינגו.
אז למה דווקא מאטס? "הוא הביא עוד נופך למוזיקה. הוא הביא משחק. רצינו שהזמר לא רק ישיר. הוא גם חייב לשחק, להעביר את התחושה של הסרט. ובמאטס מצאנו את זה." מצאו את זה, אבל עדיין לא זה את זה: בינתיים התקשורת עם מאטס היא רק טלפונית או דרך מיילים, והחבורה עדיין לא נפגשה פנים מול פנים.
השבדי, שאף כמעט ייצג את ארצו באירוויזיון, הוא אמנם הצ'וזן וואן ועושה עבודתו נאמנה בשירת מטאל דרמטית, אבל לא בטוח שכך בדיוק נשמע משה או כל חבוב אחר מהתקופה המדוברת; למרות הכל, המסר מצליח לחדור. לא מפתיעה אם כך ההשוואה לסרט "עשרת הדיברות" – שכן צ'יזיות ופומפוזיות הוליוודית בהחלט משחקת כאן תפקיד, תרתי משמע. בכל מקרה, לוון לא לבד.
מצטרפים אליו כ"שחקנים" בין השאר גם קובי פרחי (אורפנד לנד), יוחאי דוידוף (אקרופוליס), חברי 'עמספר' בכבודם ובעצמם, מאיה אברהם (הנפלאה, בשיר היפהיפה "ציפורה", שמושר בארמית ואנגלית) ואורחת מיוחדת – אנג'לה גוסו, הבלונד והגרון עמוק של להקת המטאל Arch Enemy, בתור נוגש מצרי שואג.
את גוסו מלווה בשאגות גם יותם אבני מלהקת Prey for Nothing (שחבר ליובל קרמר בלהקתו הקודמת), והוא גם יכתוב את הטקסטים לאלבום הבא. עוד אורח, מכיוון מפתיע, והפעם על גיטרה בס, הוא יאיר יונה – ממנהלי לייבל האינדי "אנובה" ואמן סולו שמוציא בימים אלה אלבום בכורה. לכולם כולל כולם שלח יוחנן מיילים וביקש מהם להשתתף בהקלטות. אף אחד לא סירב.
"Slaves for Life", כמו גם שני האלבומים העוקבים שייצאו אחריו, הוא פרוייקט שאפתני ומתוקתק בכל היבט אפשרי. באופן הולם, הלייבל הגרמני "Inside Out", בו חתומות להקות כמו Pain of Salvation ו- Symphony X חטף אותם לשורותיו. בגרמניה גם בוצעו חלק מהקלטות האלבום עצמו; כשחלק השני מבוצע קודם לכן באולפן הקודם של יוחנן בתל אביב. הקלטות האלבום השני יבוצעו כבר חלקן באולפן החדש במבשרת ציון, וחלקן, שוב, בגרמניה.
אתם פועלים בדרך סופר מקצוענית, אבל אין לכם בכלל נסיון.
"זה חלק מהפרפקציוניזם. אני מסתכל על זה כעסק לכל דבר: כמו שאתה תתייחס למוצר שלך, כך הלקוח יתיחס אליך. איך שאתה שם אותו על המדף, כך הוא יימכר. לא היכרתי אף אחד, לא ידעתי איך התעשייה עובדת. שמרנו על פרופיל מאד נמוך."
כן, די צצתם משום מקום.
"אנחנו לא מתראיינים לכל מקום ולא רצים לפורומים לספר על כל פלוץ שתקענו אתמול בלילה. זה לא הסגנון שלנו. אבל הכי מפליאה אותי ההתעלמות של גופי המוזיקה והתקשורת פה. דווקא כאן בארץ, שהשורשים של הסיפור הם פה, האלבום זוכה להתעלמות מוחלטת. ובשאר העולם ובמדינות מוסלמיות האלבום זוכה לחשיפה אדירה."
אבל אתה אומר בעצמך שאתם לא דוחפים.
"בחו"ל הכל בא מעצמו. עיתונאים יוצרים קשר, ומגיעים גם דרך הלייבל. פה 'הד ארצי' (שנבלעו בינתיים ע"י NMC. ל"ל) הפיצו לנו את האלבום. הם שלחו את האלבום ואת הסינגל של "ציפורה" לכל העיתונאים ולכל תחנות הרדיו ונאדה. כלום. מדהים. לא שאני מקטר או בא בתלונות, אבל זה הופך ת'קופסה, אתה אומר לעצמך, איך מתעלמים?"
"ציפורה" זה לא בדיוק להיט לגלגלצ.
"לא מעניין אותי גלגלצ. זה לא העניין. הוצאנו את הסינגל בהמלצה של 'הד ארצי'. אמרנו, אוקיי, שיצור קצת מודעות. אבל ממש כלום. זה עבר לידם. הם גם לא לגמרי היו בעניין, לא דחפו."
אולי מהסיבה הפשוטה שאתם מתקשרים לרוק ולמטאל מתקדם, שלא ממש מקובלים כאן במדיה?
"לא יודע. אני לא חושב ש"ציפורה" הוא שיר פרוגרסיב. זה דואט, שיר מדהים. אין בו גיטרות, אין בו כלום. אני לא יודע אם הקשיבו או לא הקשיבו. קשה לדעת איך זה עובד שם. אני מכיר כמה שדרים שאומרים שזה הכל פרוטקציה, להיכנס לפלייליסט. זה לא פוגע או משהו, זכותם. אי אפשר להכריח. אחרי הכל, לא כל יום עושים פרוייקט כזה."
אתם לא חוששים שהצבתם לעצמכם רף גבוה מידיי?
"עברה מחשבה כזו, כן. כשהתחלתי לכתוב את האלבום החדש, שאלתי את עצמי - איך אני מתעלה על זה עכשיו? כי החומר החדש הרבה יותר מלוטש, וכולל מקהלה של 50 זמרים עם התזמורת הסימפונית של ירושלים. אבל לפי דעתי, האלבום החדש הוא הולך להתעלות על 'סלייבס'. אז מהבחינה הזו אני די רגוע."
ולא בא לכם ללכת בכלל על קונספט משלכם ולא להסתמך על סיפור אחר?
"גם יכול להיות. לא הקדשתי לזה מחשבה. אבל זו בהחלט אופציה."
נא להמתין לטעינת התגובות
