יסלח לי אלוהים

מנחם בן לא סולח למי שלא מאמינים באלוהים (ירון לונדון), אבל כן מאמינים בדארוויניזם (צבי ינאי, למשל), לא סולח לגזענים היהודיים השרים "ברוך שלא עשני גוי" וחושב שאין ישראלית יותר מהמשוררת "הגויה" ואן נוייאן, אוהב את היוצרים ההומוסקסואליים המקסימים, אבל לא מוכן לסלוח לסתימת הפיות התקשורתית בתחום זה

מנחם בן | 7/10/2008 14:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמי שמגיב כל שבוע על כמה וכמה תופעות תרבותיות בלתי נסבלות בעיני, אני צריך לענות לעצמי מה מתוכן הוא לא רק בלתי נסבל אלא גם בלתי נסלח. כולן, הייתי אומר. גם אם יש מצב שאחרי שאני כותב עליהן ובגנותן, אני נרגע והן נרגעות בעיני, ואז אולי מותר לסלוח. ובכל זאת, נדמה לי שיש מכנה משותף לכמה מאי-הסליחות שלי, והן נוגעות לתופעות נרחבות בתרבות הישראלית והעולמית.

בלתי נסלח בעיני ,למשל, הוא לא להאמין באלוהים, כי אני מאמין באלוהים באופן מוחלט, ואני מוכן אפילו להוכיח לכל אדם שפוי שיש אלוהים, שאנחנו רואים אותו בכל יום ובכל רגע מבעד לכל עץ, פרח או ציפור (איך שרה  אתי אנקרי בתקליטורה
האחרון :"מלך נורא ונפלא עד אין קץ / ניבט מכל פרח, כל ילד ועץ"). לכן, יש לי בוז מהותי לירון לונדון למשל, שממש לא מתחיל להאמין באלוהים. באותה מידה, אני בז לכל הדארוויניסטים למיניהם (צבי ינאי, למשל).

אין דבר מטומטם בעיני יותר מהתורה הדארוויניסטית המאמינה שהכל נוצר במיקרה, בתהליך אבולוציוני עיוור. לא צריך להיות מדען כדי להבין כמה מטומטמת ההנחה הזאת, אבל העולם המערבי שקוע עדיין ברובו במושגים של הסרט הסופר-פשטני המיושן "משפט הקופים" ועדיין העולם המערבי מתחלק בין "הנאורים" המאמינים בתורת דארווין לבין "הלא נאורים" המאמינים, מסכנים שכמותם, באלוהים ובבריאה.

 
קנוט, דוב הקוטב
קנוט, דוב הקוטב צילום: רויטרס

איך, איך אפשר להאמין אפילו לשנייה אינטליגנטית אחת שדב הקוטב למשל יצר לעצמו את פרוות הקוטב שלו, ולכן הצליח לשרוד בקוטב? הרי גם היום אין מפעל לפרוות מלאכותיות שיכול לייצר דבר מופלא כמו פרוות דובים. אז להניח שהדב עצמו הצליח לייצר לעצמו את הפרווה "בתהליך אוולוציוני שנמשך מילארדי שנים"? כמה מטומטמים אפשר להיות? איך אמר פעם ח"כ יובל שטייניץ, ששימש בעברו כמרצה לפילוסופיה: "מי שמאמין באבולוציה, כמוהו כעובדי האלילים שהאמינו שלחומר יש חוכמה וכוח יצירה משלו".


מצד שני, אני לא סולח לרבנויות הגזעניות למיניהן ולהתנשאויות היהודיות למיניהן. אני מתעב במיוחד את הרבנות ושלוחיה בתרבות הישראלית, ומאוד לא אהבתי למשל ששולי רנד, עם כל הכבוד,  מעד ושר "ברוך שלא עשני גוי". אגב, הגילוי השירי הכי מקסים בעיני בשנה האחרונה בשירה הישראלית היא משוררת "גויה", ואן נוייאן הוויאטנאמית, מצאצאי פליטי וייטנאם שהעלה בגין בשעתו, והיא כותבת (בספרה "עין הכמהין" שהוציא לאור רועי צ'יקי ארד) שירה עברית רבת יופי, המערבת בין היסודות  הוויאטנאמיים ליסודות הישראליים שלה. מי צריך להתגייר כשכותבים עברית ישראלית מושלמת ואוורירית כל כך?


עברי לידר
עברי לידר צילום: בייגל

ובעניין אחר: יש לי כבוד עמוק להרבה יוצרים הומוסקסואלייים מקסימים, מעברי לידר עד דנה אינטרנשיונאל, אבל אני עומד על זכותי לחשוב שמדובר בטעות בריח וטעות בטעם, ואני בהחלט חושב שעל טעם ועל ריח יש להתווכח והרבה. לכן אני בהחלט לא סולח לסתימת הפיות הנהוגה בתחום זה.    
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא סולח, לא שוכח

על אף שביום כיפור נהוג לבקש סליחה, יש טעויות שאי אפשר לסלוח עליהן ויש אנשים שלא ישכחו אותן. כותבי מעריב פותחים פה בשם כל אלה שנפגעו

לכל הכתבות של לא סולח, לא שוכח

עוד ב''יום הכיפורים''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים