התפרצות X: איך מתמודדים עם התקפי זעם?
התקפי זעם אצל ילדים בגיל הרך הן עניין שכיח. מדוע זה קורה? כיצד מגיבים כשהילד מאבד שליטה? ואיך שומרים על איפוק? כל הדרכים לשרוד את ההתפרצות הבאה
גילוי של יכולת העצמאות מייצר אצל הילד את הרצון לפעול לבד, כמעט בכל דבר. הוא רוצה לאכול לבד, להניח ולקחת דברים לבד, לסדר לבד ובעיקר לבלגן לבד. מאחר והוא עדיין אינו בעל יכולת לבצע הכל לבד, כל ההתערבות של מבוגר מתסכלת ומעוררת אצלו התנהגות עיקשת ואף תוקפנית.
התנהגות תוקפנית הבאה לידי ביטוי בהתקפות זעם, הינה דרך להביע את רגשותיו של הפעוט כאשר הוא איננו מצליח לבטא אותם בדרך אחרת - מילולית או פיסית. התפרצויות הזעם יכולות להתבטא באיבוד שליטה על הגוף, כמו השתטחות על הרצפה, צעקות ובכי רב, הטחת הידיים ואגרופים ברצפה או בחפצים. כמו כן, בעת התעוררות תחושות של רעב או עייפות, יכולות להתעורר אצלו התנהגויות חסרות שליטה המבטאות גם הן פורקן של רגשות וצרכים בלתי מסופקים.
בין רצונו של הפעוט לרכוש עצמאות לבין המגבלות ביכולותיו המוטוריות והמילוליות, קיימים הגבולות שכבר אז חשוב להציב. חשוב לעודד את תחושת העצמאות הקשורה להתפתחות תקינה ועם זאת, חשוב להבהיר לפעוט מה מותר ומה אסור. חשוב להציב גבולות נדרשים ועקביים, כאלו שלא יגבילו את צרכיו ההתפתחותיים ועם זאת יעניקו לו בהירות וביטחון.
פעוט שרואה מולו גרם מדרגות מעניין, עשוי לרוץ לעברו ולטפס עליו, אפילו בזחילה, אם טרם התחיל לעמוד וללכת. יכולותיו המוטוריות מאפשרות לו את אותה מידת עצמאות, אולם, הוא איננו מודע למידת הסכנה. הצבת שער לפני גרם המדרגות עשויה לתסכל אותו וליצור התפרצות זעם, אך עם זאת, כאן ניצב גבול (תרתי משמע). אז כן... לאפשר לו לטפס ולעודד את תחושת העצמאות אולם בגבולות של השגחה והתערבות נדרשת.
בגיל 3 ומעלה, הולכות פוחתות האפיזודות של התפרצויות הזעם עקב התפתחות השפה והכישוריים המוטוריים, החברתיים והרגשיים. אולם הן עדיין מופיעות בשל כמה סיבות:
1. צרכים בלתי מסופקים כמו רעב ועייפות עדיין עשויים לעורר התפרצויות זעם של בכי ומרדנות.
ילד הממתין
2. קושי בהצבת גבולות מצד ההורה. גבולות לא ברורים יוצרים חוסר ביטחון וניסיון תמידי בבדיקת גבולות.
3. תגובות מצד ההורה בזמן אפיזודת הזעם של הילד המעודדות את ההתנהגות "הזועמת".
דחיית סיפוקים - דחיית סיפוקים הינו חלק מכישורי החיים. זה בא לידי ביטוי בהמתנה לארוחות, בהמתנה למשחק, בהמתנה בתור. דחיית סיפוקים מאפשרת לאדם ליצור סדר בחייו ולא לפעול לפי דחפיו בלבד, לנהוג התנהגות פרו חברתית, ליצור סדרי עדיפויות ולפעול על פיהם ולא על פי צורך רגעי, להתמקד ולהתרכז ועוד אין ספור תועלות וכישורי חיים המחייבים יכולת בדחיית סיפוקים.
ילד הממתין לארוחה בזמן שהוא רעב או לשינה בזמן שהוא עייף, עשוי לנהוג בצורה חסרת סובלנות, לבכות, לצעוק ולהגיב בצורה חסרת פרופורציות. ישנם הורים שיתנו לילד לאכול חטיף לפני האוכל במקום לאמן אותו בדחיית סיפוקים. במקרים אלו יפגינו ילדים אלו זעם בכל פעם שהצורך שלהם מתעורר ואיננו מסופק מיידית.
סובלנות והמתנה לארוחה, בשילוב יכולת איפוק והשליטה של ההורה באותן סיטואציות, ייאמנו את הילד לדחיית סיפוקים ויפסיקו את תופעת הזעם בעת המתנה לסיפוק הצרכים. יחד עם זאת, צריך להמשיך ולתת מענה רגשי או פיזי כמו חיבוק, מגע, מקלחת נעימה או להסיח את דעתו באמצעות משחק.
סדר יום - ניתן להפחית את התקפי הזעם על ידי יצירת סדר היום ברור וקבוע, זאת על מנת להעניק תחושת וודאות היוצרת ביטחון, רוגע ושלווה. חשוב שההורה יבנה את סדר היום הקבוע והחד משמעי ויעמוד בו בעקביות ובטחון.
לדוגמה: במידה ורוצים לאכול ב-19:00, על ההורה להיערך לארוחת ערב ב-18:30. ארוחת הערב תהיה מוגשת ב-19:00, מקלחת ב-19:20, סיפור לפני השינה - 19:40, השכבה - 19:50.
הצבת גבולות - נושא הצבת הגבולות הינו רחב ומורכב, אולם יש לזכור שחשוב להאמין שהגבולות הם לא רק לטובת ההורה והסדר בבית, אלא לטובת הילד ופיתוח התנהגות פרו-חברתית וביטחון עצמי.
הגדירו מהם הכללים והגבולות מבחינתכם, האמינו בהם וברציונל העומד מאחוריהם והיו עקביים ונחושים בהצבתם לילד. חשוב שההורה יהיה אמפטי ורגיש. סבלני אך גם בהיר וחד משמעי.
שמירה על שליטה - כשילדנו נתקפים בהתקפת זעם חסרת שליטה, קשה מאוד לנו ההורים, לשמור על שליטה. הצורך הראשון והאנושי המתעורר בהורה המתמודד עם התקפת הזעם של ילדו, הוא לנהוג את אותה התנהגות "ילדית" ולאבד שליטה. הורים רבים אינם מצליחים לגבור על הצורך ומגיבים באופן אמוציונאלי: צועקים בחזרה, מביעים כעס גדול, שולחים את הילד להיסגר בחדר, מאיימים בעונשים ועוד.
הורים אחרים מנסים להיות "מאוד שקולים" ואז פוצחים במשא ומתן, מנסים לשוחח עם הילד בזמן שהוא צורח, נכנעים לבקשה של הילד אליה לא הסכימו מלכתחילה או מנסים להשתיק את הילד במתן "הפתעה מתוקה". במקרים אלו אפיזודות הזעם רק מתארכות, בדרך כלל עד שסובלנותו של ההורה פוקעת.
אם כך, כל תגובה חיובית או שלילית היא תגובה וכל תגובה מצד ההורה היא בבחינת חיזוק להתנהגות. הקושי הוא שהילד מתנהג התנהגות הגוררת יחס, ועם זאת, זהו הזמן לא להתייחס.
מה שכן, ברגע שהילד קשוב, ממלא אחר הבקשות שלנו ללא הסברים אין סופיים, עלינו לחזק אותו בחיבוק, באמירה מתוך מקום של כוונה "אני מאוד שמחה ששמת את הבובה במיטה שלה, שם יהיה לה נוח ונעים יותר לישון".
אומרים בטון שקט אך אסרטיבי "אני מבינה שאתה כועס אך אינני יכולה להקשיב כשאתה צועק, כשתירגע אוכל להקשיב ולשוחח איתך". אפשר לחזור על המשפט בהפרשי זמן סבירים לאורך האפיזודה מבלי לשנות את הטון. חשוב לא להגיב בשום צורה או מילה אחרת מעבר לכך.
לא לשלוח את הילד למרחב אחר, בטח לא לחדרו וגם לא להתרחק למרחב אחר. ניתן להתעסק בדברים אחרים בבית (ניקיון, סדר, הכנת ארוחה, כתיבה, קריאה...) כל עיסוק דווקא יכול לסייע בשמירה על השליטה.
כשהילד נרגע, חשוב מאוד לשוחח עימו בשקט ובנחת על ההתנהגות, להגדיר מהי התנהגות בלתי מקובלת ומהי ההתנהגות הרצויה ולהתייחס לדבריו בהתאם לשיקול דעת. חשוב שההורה יהיה רגוע וקשוב לילדו והילד יהיה רגוע ופנוי לשיחה והפנמה עם ההורה.
חשוב שהשיחה, אם ניתן, תהיה באותו יום, אחרת, בגילאים כל כך צעירים, היא עשויה לאבד את רמת האפקטיביות שלה.
חשוב שההורה יהיה פנוי רגשית וכך גם הילד. רק כך ניתן להגיע להסכמה והבנה. כשאנו כועסים עד כדי איבוד שליטה, אנו מפסידים במערכה, כך הילד לומד שהוא יכול לקבל מה שהוא רוצה באמצעות תשומת לב ובדרך שלילית - וחבל.
אם סיבת ההתקף היא אי קבלת חפץ או ממתק, אין לתת לו אותו עם הירגעו. חשוב להסביר לילד על הגבול שקבעתם והרציונל שעומד מאחוריו. המסר הוא - אם תאבד שליטה, לא תוכל לקבל את מה שאתה רוצה. חשוב לחבק את הילד ולהיות שם עבורו אך את החפץ - הוא לא יוכל לקבל.
בנוסף לכל אלו, חשוב לחזק התנהגות המבטאת שליטה ודחיית סיפוקים כי שם זה המקום להתייחס.
פעוטות וילדים עשויים להגיב בהתפרצויות זעם למגוון של שינויים ואירועים משמעותיים בחייהם, כולם קשורים להתמודדות רגשית. ייתכנו התפרצויות הנובעות מתהליכי הסתגלות קשים לאח חדש, לגן חדש, לבית בעיר חדשה, תהליכי גירושים או אווירת מתח בבית, שבאותה מידה יכולים לגרום להסתגרות.
התפרצויות הזעם יכולות להיות ביטוי לתסכול הנובע מתהליך ההסתגלות ומחוסר היכולת לבטא את תחושותיו העמוקות. ילד המתמודד עם אח חדש יכול לחשוב מחשבות איומות על אחיו התינוק אך הוא יבטא אותם לא באופן מילולי, אלא בהתנהגות תוקפנית וזועמת.
התפרצויות זעם תכופות, תוקפנות עד כדי מעשיי אלימות, עשויים לבטא מצוקה חריגה ומחייבת בדיקה וטיפול תואם. חשוב לשוחח עם מנהלת הגן והגננת וביחד לסייע לילד בבית ובגן בשיתוף עם גורמים מקצועיים.
התפרצויות זעם שכיחות אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב, היות והן יכולות לנבוע מהאימפולסיביות המאפיינת את ההפרעה. כמו כן, ילדים אלו חווים לעתים תחושות זעם, תסכול והשפלה בחיי היום יום שלהם, מה שעלול לבוא לידי ביטוי באותן התפרצויות כעוסות.
התנהגות הכוללת אקטיביות רבה, זעם, סף תסכול נמוך, השתוללות חסרת שליטה, אי ציות לכללים ופגיעה בסביבה הינה "התנהגות מפריעה" הנכללת בקבוצת הפרעות ההתנהגות המאופיינות בחוסר שליטה. במקרים אלו יש לגשת לאבחון מוקדם על מנת למנוע חוויות מתסכלות יותר בעתיד.
אבחון מוקדם יאפשר לאותם ילדים לרכוש מיומנויות שיעכבו את ההתנהגות האימפולסיבית ולווסת את רמת העוררות לגירויים בכלל ולסיטואציות מעוררות כעס בפרט. כמו כן, יקנה להם את הכישורים הנדרשים להתפתחות חברתית ורגשית תקינה.
למעשה, כל הורה מתמודד עם התפרצויות הזעם של ילדו החל מגילאים רכים מאוד. ההתמודדות הינה טבעית ובריאה. כל התמודדות במהלך גידול ילדים היא למעשה, ההזדמנות שלנו ההורים, להקנות כלים וכישורים הנדרשים לילדנו כדי לגדול ולהיות אנשים בריאים, שקולים ומאושרים, החיים בתוך חברה.
הכותבת היא מנכלי"ת מרכז הרפז להעצמה עסקית וחינוכית בגני ילדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם