לא סבתא, אמא! על אימהות בגיל מאוחר
האימהות המאוחרת נהפכה לעניין מקובל מתמיד, בזכות התפתחות טכנולוגיית הפריון ובהשפעת המודלים ההוליוודיים והמקומיים, מניקול קידמן וקרלה ברוני ועד רונית אלקבץ. זכות בסיסית? או חוסר אחריות? הנה כמה נשים שאזהרות של גניקולוגים לא מפחידות אותן
מה הם הסיכונים בהריון בגיל מבוגר?
"הריון כזה מגביר את הסיכון (פי שניים-שלושה) למחלות כמו יתר לחץ דם, סוכרת ורעלת הריונית, לבעיות בשליה וקשיים בהשרשת העובר אצל נשים שעברו ניתוחים קיסריים, ומגדיל את הסיכון להפלות. כמו כן גובר הסיכון למחלות לב, כליה וכלי דם. עליית התחלואה של האמהות בהריון עלולה להביא ללידת עובר עם מומים מולדים, לפגיעות כרומוזומליות גנטיות וחשש מפני לידה מוקדמת".
בעבר הרחוק, כשהשחקנית חנה רובינא הרתה בגיל 45 למשורר אלכסנדר פן, רעשה הארץ. כיום האמהות המאוחרת נהפכה לנורמה, לא מעט בזכות המודלים ההוליוודיים והמקומיים כמו ניקול קידמן, קרלה ברוני, האלי בארי, או רונית אלקבץ והמעושרת לאה שנירר.
הסיבות לדחיית גיל האמהות מגוונות, החל בטיפוח הקריירה וחיפוש מתמשך אחר בן זוג מתאים, וכלה בטיפולי פוריות שארכו שנים. אמנם השינויים התרבותיים, החברתיים והטכנולוגיים מאפשרים לנשים להיות אמהות גם בעשור החמישי והשישי לחייהן, אבל גיל הפריון של האישה נותר כשהיה.
אף שבישראל יש נשים רבות שילדו בגיל מאוחר, לא היה קל לאתר אמהות שיסכימו להתראיין לכתבה זו. במרבית המרכזים להפריה חוץ-גופית סירבו לעודד נשים מבוגרות לספר על אמהותן המאוחרת "מחשש ליצירת אשליות".
הדבר מוזר, משום שבמדינה שמפעילה 24 מרכזים להפריה חוץ-גופית, המעניקים טיפולי הפריה ללא הגבלה ובמימון כמעט מלא של המדינה, וכשהקליניקות הפרטיות גדושות בנשים הכמהות לתינוק ומוכנות לשלם, והרבה, די ברור שלא מדובר באשליות אלא בתופעה של ממש.
בפברואר 2011 אושר בישראל החוק המתיר תרומת ביצית, תמורת 10,000 שקלים שמשלמת הנתרמת לתורמת. בחודש שעבר התקבלה תרומת ביצית ראשונה ויחידה בישראל, בבית החולים הלל יפה, בשביל אישה כבת 50.
פרופ' מרתה דירנפלד, מנהלת היחידה לפריון והפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי כרמל ויו"ר האגודה הישראלית לחקר הפריון (איל"ה) מגלה כי ברשימת ההמתנה לתרומת ביצית בקליניקה שלה רשומות 130 נשים בגילאים 53-45 ורק שתי תורמות פוטנציאליות.
הניסיונות להביא לעולם אח/ות לאורי, בנה בן השש של רבקה שרגא, 56, ("עכשיו כל האמהות בכיתה של הבן יגידו לי, 'את בגיל של אמא שלי"), הסתיימו במפח נפש. "נורא רציתי, אבל הגוף לא עמד בטיפולים. לאחר שלוש שנים של אכזבות, השמנה מטורפת בגלל ההורמונים, ומצבי רוח תנודתיים, הגעתי למסקנה שאני לא יכולה יותר".
את הבן הראשון והיחיד שלה, ילדה שרגא בגיל 50, שלוש שנים וחצי לאחר נישואיה לוידל קדוש, הצעיר ממנה בשבע שנים. "תמיד ידעתי שאהיה אמא, אבל לא רציתי להיות אם חד-הורית", היא מספרת. שרגא, ג'ינג'ית נמרצת בעלת משרד מצליח ליחסי ציבור בירושלים, מצהירה בכל פה: "בדיעבד, הייתי עושה ילדים בגיל 22".
למה חיכית?
"הייתה לי התפתחות רגשית מאוחרת. עשיתי חיים, טיילתי בכל העולם, והאמנתי שאנצח את הביולוגיה. כיום אני מבינה שזכיתי לגדול עם הורים צעירים. עד שמלאו לי 55 לא ידעתי מה זה לעזור ולטפל בהם".
לפני חצי שנה, בהגיעה לגיל 80, נפטרה אמה של שרגא, שטיפלה באורי מדי יום. "אורי יחטוף את זה בגיל צעיר. אני מלאת רגשות אשמה וכאב כלפיו משום שהוא יצטרך לרוץ לבד לבתי החולים עם הוריו הזקנים. אני לא מנותקת מהמציאות, אני יודעת בת כמה אהיה בבר מצווה שלו".
בינתיים משתדלת שרגא לשמור על הופעה צעירה, ובשנה האחרונה השילה 40 ק"ג ממשקלה. "אני שומרת על הגזרה למען בני, והוא שומר עליי צעירה. עכשיו אני יכולה לצאת איתו לטיולים, להשתולל, לקפוץ - כל הפעולות שהתקשיתי בהן בגלל עודף המשקל. כשהחברות שלי מתמוגגות מהנכדים, אני מבלה עם הבן שלי בפארק ואפילו נהנית מזה".
איזה תגובות את מקבלת?
"לפעמים אני שומעת אמירות כמו 'איזה נכד נחמד', או 'הנה סבתא שלך באה'. בעבר זה היה מקומם אותי, היום שנינו שואגים מצחוק וצועקים 'אני אמא שלו'".
האם מדובר בזכות בסיסית או בחוסר אחריות? כך או אחרת, אמהות בגיל מבוגר מעלה תהיות על אודות המפגש בין גיל המעבר לגיל הפוריות. אמהות מאוחרת כרוכה במאמצים פיזיים לא פשוטים - חוסר שינה, מרדף בפארק אחר שובב קל רגליים, מסיבות בגן, אובדן החירות האישית אחרי שנים של חיים עצמאיים, בעיות בריאות והוצאות כספיות (שרגא, למשל, הוציאה 200 אלף דולר למימון הטיפולים, כשעיקר ההוצאה היה על בדיקות גנטיות לעוברים בטרם הוחזרו לרחמה).
האם ומתי אפשר לקבוע שאישה מבוגרת מדי להיות אם?
"זו סוגיה סוציאלית ורפואית כאחד", משיב פרופ' דרור מאירוב, מנהל היחידה לפריון האישה, בבית חולים תל השומר. "בזכות הטכנולוגיה של היום, כל אישה שיש לה רחם יכולה להיות אמא גם בגיל 60 אף שברור לרובנו שאמהות שמתחילה בגיל 60 אינה 'נכונה'. מדינת ישראל נחשבת לשיאנית בטיפולי פוריות, ביחס לגודל האוכלוסייה. לשם המחשה - בשנת 2010 התקיימו 34,538 מחזורי טיפולים (IVF).
בחודש שעבר נודע כי משרד הבריאות החליט לבחון את סוגיית טיפולי ההפריה לנשים מבוגרות, כאשר מצד אחד ניצבים נתוני ההצלחה הנמוכים, כי הסיכויים להרות פוחתים עם העלייה בגיל, ומצד אחר העלות הגבוהה של הטיפולים, הנאמדת במליוני שקלים. במשרד נבחנת אפשרות להגביל את מימון טיפולי הפוריות עד גיל 43 (במקום עד 45 ו/או עד גיל 54 בתרומת ביצית).
ריקי שאקו, בשנות הארבעים לחייה, מורה, אמא להלל (בן חודשיים) וחיה בזוגיות עם אבי בנה, בטוחה שהאמהות שלה הגיעה בדיוק בזמן. "לא הייתי בשלה להיות אמא בגיל צעיר, למרות שמכל עבר לחצו עליי לעשות ילד. רק בשנים האחרונות הרגשתי מוכנה להתמסרות הטוטלית לאמהות".
תארי את ההרגשה שלך כאמא?
"אני בתחילת המסע, חווה שמחה ואושר והתרגשות לצד חרדה גדולה. כל סדרי העדיפויות בחיים השתנו. משהו בנפש האישה משתנה כשהיא הופכת לאמא, ובכלל לא בטוח שכושר פיזי ומראה צעיר הם מתכון בלעדי לאמהות טובה יותר".
אורנה פסח, אם חד-הורית, אוספת מהגן את בתה ליה (רוז), בת שנה ושמונה חודשים, וחולצת לה שד. "קיבלתי אותה במתנה ליום הולדת 46, היא אומרת. (אגב, מקרב 19 ילדי הגן, שבעה הם ילדים לאמהות חד-הוריות, מרביתן בנות 40 פלוס).
פסח, מנהלת קרן מלגות לחיילים, בחורה כריזמטית מבית מסורתי, האמינה במסלול של חתונה וילדים, אבל כשהגבר המיוחל בושש להגיע, נפל לה האסימון. "סבתי האהובה רוזה נפטרה, ולפתע קלטתי שלא יהיה מי שימשיך אותי", היא מספרת.
בעקבות זאת הגיעה פסח אל הקליניקה של אחד מבכירי הגינקולוגים בארץ ואמרה לו בנחישות "באתי להיות אמא ואתה תעזור לי". לדבריה, קרה לה נס. "בהזרעה הראשונה הריתי", היא אומרת.
"הגינקולוג בחר לי את תורם הזרע. ביקשתי שזה יהיה זרע של גבר ששירת בצה"ל. את תוצאות הבדיקה סימסתי לרופא רגע לפני שטיפסתי על החומה הסינית".
הגיל לא משפיע?
"הפכתי לאמא בטיימניג הנכון לי. סדרי העדיפויות כמובן השתנו מאז שליה נולדה. אני עובדת במשרה מלאה, כולל עבודה מול ארה"ב, אבל יוצאת בארבע כדי לאסוף את ליה מהגן. בגילי נשים מגיעות לתפקידים ניהוליים שכרוכים באחריות, ואני עדיין מספקת תוצאות גם בעבודה. כדי להקל עלינו עברתי מתל אביב לגבעת שמואל, לגור בקירבת המשפחה המורחבת".
את ממליצה על אמהות מאוחרת?
"זאת הסיבה שאני מתראיינת לכתבה. אני רוצה להגיד לנשים שהגיעו לגיל 40 פלוס ולא מצאו בן זוג - קודם כל תעשו ילד ורק אחר כך תנסו למצוא בן זוג. סביר להניח שהגבר שאפגוש בעתיד יהיה אבא לילדים שלא ירצה ילדים נוספים. אני מאמינה שלכל אישה, בכל גיל, יש זכות להיות אמא, ואסור לנשים להיות תלויות בגבר רק בגלל הזרע שלו".
"אני בעד הורות מאוחרת", מצהיר פרופ' שמחה יגל, מנהל אגף נשים ויולדות במרכזים הרפואיים של הדסה. "אני לא סוציולוג, אבל אנחנו מוקפים בתאים משפחתיים מכל הסוגים והמינים, אז למה למנוע מאישה להיות אם בגלל הגיל? בעולם שבו תוחלת החיים של נשים היא 83, הבריאות טובה ורמת החיים גבוהה, הורות מאוחרת היא דבר מבורך ואני אעשה הכל כדי לסייע לאישה שרוצה בכך להיות אמא מאושרת".
לצד הטיעונים הסוציולוגיים פרופ' יגל מספר על מחקר חדש שנערך בידי פרופ' נרי לאופר מהדסה, ממנו עולה כי אמהות מאוחרת תורמת להארכת החיים. החוקרים איתרו 60 גנים ייחודיים בקרב נשים חרדיות שילדו לפחות שש פעמים, כשאת ילדן האחרון הרו באופן טבעי לאחר גיל 45. הם מצאו כי שבעה מהגנים אצל נשים אלה קשורים לתכונות של אריכות ימים.
במציאות המלחמתית של חיינו בארץ, השמחה שבלידת ילד אחד מהולה לעתים בעצב על מותו של ילד אחר. לפני תשע שנים, כשהיה בן 21, נהרג בפיגוע בירושלים רועי אלירז ממבשרת ציון, בנם הבכור של אירית ומאיר. כבר במהלך השבעה גמלה באירית החלטה ללדת ילד נוסף.
"ידעתי שאם לא אצליח להביא חיים חדשים - אמות", היא אומרת. אבל המסע של אלירז, מנהלת תחום רווחה ומעמד האישה במשרד הפנים (אז היא הייתה בת 43, בנה גיא היה בן 18, והתאומות דנה ומיכל היו בנות 13) לאמהות היה ממושך ומפרך: שלוש שנים וחצי ו-16 הפריות (IVF) אותן עברה בגבורה, כשבסוד העניין היו רק היא, בעלה והרופא המטפל, פרופ' עמי עמית מאיכילוב.
"לפגישה הראשונה עם הרופא הגעתי עם תמונה של רועי, ואמרתי לו 'בגללו אני פה. אני חייבת חיים חדשים, אחרת אני לא ממשיכה'. והוא הבטיח לי 'אעשה הכל בשבילך'".
היה קשה?
"בכל שאיבת ביציות הצליחו לשאוב רק כמות קטנה, בגלל גילי המתקדם. לאחר כל כישלון נאלצתי לעבור את התהליך מחדש ולהתמודד עם המתח, האכזבות והסודיות, אבל המשכתי לתפקד כרגיל. מאחר והמדינה מממנת טיפולים לילד ראשון ושני בלבד, הוצאנו על הטיפולים את כל החסכונות. עליתי במשקל וסבלתי מפצעים. נראיתי זקנה. מאיר רצה שנפסיק, הציע שנאמץ, אבל אני התעקשתי.
רק לאחר שטופלתי בהיפנוזה, להפגת החרדות, נכנסתי להריון. כשפרופ' עמית אמר שיש שני דפקים, צרחות השמחה שלי הדהדו בכל בית החולים. בגיל 45 וחצי הייתי בהריון עם תאומים, בן ובת".
ואיך זה להיות אמא מבוגרת?
"שלושה חודשים לאחר הלידה חזרתי לעבודה ומאיר המשיך את חופשת הלידה, והיה המטפל של הילדים במשך שנתיים. "כיום אני בת 51 והתאומים אורי ולירז בני חמש. הם נותנים לי כוח לחיות ולהישאר צעירה. אני מתרוצצת איתם בגן החיות, מוזיאון המדע, קיפצובה, סופרלנד. אני מצוידת ברוגע ושלווה ותבונה שלא היו לי כאמא צעירה. אני לא נכנסת להיסטריה מכל דבר. הילדים עטופים באהבה, מפונקים בגבול הטעם הטוב.
"כשחברותיי רוצות לפגוש אותי, הן יודעות שאני עם הילדים בפארק, או בשיעור שחייה. אני אוהבת להשתולל עם שני הקטנים, וכן, לפעמים לאחר שאני זוחלת איתם בצינורות בבית חלומותיי יש לי כאבי גב שקשה לי לזוז.
איך בעלך מתמודד?
"למאיר קשה. מאז הפיגוע הוא חזר בתשובה. אני והילדים נותרנו חילונים. התאומים יודעים מה קרה לרועי, הוצאנו ספר לזכרו והקמנו גן זיכרון. הם באים איתנו לקברו בהר המנוחות".
בחודש שעבר הפכה אלירז סבתא לנכד ראשון מבנה, גיא. "אמרתי לגיא 'תביא את הלול ונפתח בסלון מעון של ויצו"'.
את חושבת על העתיד?
"אני לא בטוחה שאזכה בחיי לנכדים מהתאומים. אנחנו מתבגרים, וזה מטריד, אם כי לאורי וללירז יש אחים גדולים והם לא יישארו לבד אף פעם. כעת אנחנו שוקלים לכתוב צוואה ולהסדיר את הכל.
"בעבר הייתי מכורה לקריירה, הייתי עוזרת שר וחזרתי הביתה באמצע הלילה. כיום אני נהנית לגדל את ילדיי. הבית שלנו שמח. במפגשים עם הורים שכולים אני רואה בצער את עיניהם הכבויות. לשמחתי, אנחנו הצלחנו להביט קדימה ועכשיו אנחנו במקום אחר".
עשר שנים לאחר שנהרג בנה הבכור במהלך שירותו הצבאי, הרגישה ר. דחף עז ללדת ילד נוסף. בתום שנתיים של טיפולים, כשהייתה בת 51, נולדה לה בת, כיום בת שלוש שנים וחצי.
"עברתי תקופה קשה של טיפולים בעזרתו של פרופ' נרי לאופר, שהבטיח שהכל יהיה בסדר".
ספרי על האמהות בגיל מאוחר.
"כאמא צעירה ברוסיה בקושי ראיתי את הבנים שלי, הם היו בבית ספר עד שבע בערב. כשעלינו לארץ, הבכור היה בן 15 והצעיר בן חמש, ואני עבדתי. "עם בתי נשארתי בבית שנתיים וחצי. האמהות שלי יותר בשלה, אני לא מרגישה קושי, אני צעירה ברוח ובמראה. "קיבלנו החלטה לעשות עוד ילד, ולקחנו הכל בחשבון, גם את הגיל".
האם סיפור החיים שלך משפיע על הילדה?
"היא בת שלוש וחצי ולא מודעת לכך שאני אמא מבוגרת. כשיגיע הזמן, אספר לה מה קרה. היא יודעת על אחיה שנהרג, יש תמונה שלו בבית, אבל אני לא לוקחת אותה לבית הקברות. זה לא מקום שמח".
ובואו לא נשכח את ילדיהן של האמהות המבוגרות - האם לאמהות המאוחרת יש השפעה כלשהי על התפתחותם?
"הורות מאוחרת היא הורות מודעת, ויש לה השלכות מגוונות על הילד מבחינת האנרגיה, ניסיון החיים ומצב הבריאות של ההורה", אומר הפסיכולוג דני עמית, מטפל בילדים, נוער ומשפחה ממכון אדלר. "כל עוד האם נותנת מענה לצורכי הילד, או לחלופין דואגת שמישהו אחר יעשה זאת במקומה, ישחק איתו בפארק או ישתעשע בבריכה, הילד אינו יוצא מופסד".
לדברי עמית, ילד להורים מבוגרים, לרוב בן יחיד שציפו לו שנים רבות, גדל בתוך מודל של "ניהול יחיד", ללא אינטראקציה עם בני גילו. "ילד כזה יהיה פחות מיומן ביחסים עם אחרים ובתחרות על צרכיו, פחות שובב ומרדני ויותר ממוסד. הוא גדל תחת ציפיות ההורים, סופג את תפישות עולמם להוגנות, סדר ואחריות. ילד כזה בדרך כלל לא יזכה להגנת יתר ופינוק ולעתים יתקשה להתמודד עם חסכים וגבולות".
כיצד אפשר להקל עליו?
"על האם (והאב) לאפשר לו לחיות ככל ילד נורמלי ולא לדרוש ממנו להיות ייצוגי, לא להכביד עליו עם סיפור לידתו הייחודי, ולא לקרוא לו בשם המבטא את הציפייה של הוריו כמו 'נס', או 'אושר'. תנו לו להיות ילד".
האם החזות המבוגרת של האם משפיעה על הילד?
"לעתים הנראות משפיעה מאוד, במיוחד כששואלים אם זאת אמא או סבתא. הדבר גורם לילד להתבייש בהוריו, וזו תופעה שמחריפה בגיל ההתבגרות. מומלץ להורים מבוגרים לשמור על בריאותם ועל חזות ורוח צעירים, שיפעלו הן לטובת התפקוד כהורים לילד צעיר, והן כדי לצמצם את הפער מול ההורים הצעירים של חבריו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם